<h1>ערוך</h1>
<h2>דף ב:</h2>
ידיעות הטומאה שתים שהן ארבע — ומפורש בגמ' דפ' שבועות שתים (שבועות ג' ע"א) [שבועות שתים שהן ארבע] — שאוכל ושלא אוכל, שאכלתי ושלא אכלתי. ידיעות הטומאה שתים, טומאת קודש וטומאת מקדש, שהן ד' קודש ומקדש. יציאות השבת ב' הוצאה דעני והוצאה דבעל הבית, [שהן] ד', הכנסה דעני והכנסה דבעל הבית, מראות נגעים ב', שאת ובהרת, [שהן] ד', שאת ותולדתה בהרת ותולדתה.
<b>הערוך ערך דע</b>
<h2>דף ג.</h2>
המפיס מורסא.
<b>הערוך ערך מפיס</b>
המפיס מורסא בשבת — "מכה טריה" (ישעיה א', ו') תרג' במחא מרססא.
<b>הערוך ערך רסגב</b>
<h2>דף ג:</h2>
בר פחתי — פי' בר רברבני, כדכתיב "והפחות הראשונים" (נחמיה ה', ט"ו). איכא דאמרי בר פאתי, דכתיב "ומחץ פאתי מואב" (במדבר כ"ד, י"ז) פי' שהיה לו פנים בהלכה ובכל מקום.
<b>הערוך ערך בר פחתי</b>
<h2>דף ד.</h2>
הדביק פת בתנור — בשבת במזיד התירו לרדותה קודם שתאפה שיבא לידי איסור סקילה — שהאופה בשבת מאבות מלאכות היא, ולא איפשיטה, וקשיא לן מכדי רדיית פת חכמה היא ואינה מלאכה, דגרסינן פ' כל כתבי (לקמן קי"ז ע"ב) תנא דבי שמואל "כל מלאכת עבודה לא תעשו" יצא תקיעת שופר ורדיית הפת שהיא חכמה ואינה מלאכה, וכיון שאינה מלאכה אמאי לא פשטו לה להיתירא. ואמר ר' חננאל ז"ל קבלנו מרבותינו כי בעיא זו להיתר בפטור ומותר היא, לפיכך לא איפשיטא. וי"א כי רדיית הפת (והאפייה) [האפויה] היא חכמה ואינה מלאכה היא, אבל רדייתה בעודה עיסה קודם שיקרמו פניה מלאכה היא, הלא תראה הפת האפוייה אפשר לרדותה בסכין וכיוצא בה, אבל העיסה אי אפשר לרדותה אלא בידים שנמצא כמו לש ועורך ומתקן הוא ואינו מקלקל, ולפיכך לא הזכירו במקום זה הא דתנא דבי שמואל כלל, ללמד שאינו דומה זה לזה.0...
<b>הערוך ערך רדגד</b>
קלוטה כמו שהונחה דמיא — פי' קלוטה כמו שהונחה — תפושה באויר אע"פ שלא הונחה כמו שהונחה דמיא.
<b>הערוך ערך קלט</b>
<h2>דף ד:</h2>
זיז — פי' תרגום "יציע" (מלכים א, ו' ה') זיזא, והן הקורות היוצאין מן הכותל לחוץ.
<b>הערוך ערך זיז</b>
<h2>דף ה.</h2>
בטרסקל שבידו — פי' כלי שעושין אותו מערבה קלופה ואוכלין עליו לחם ורחב אמה אחת ויש שרחב ב' אמות ובלשון קדש טסקא ובלשון ארמי טוריינא ויש לו מכסה עור.
<b>הערוך ערך טרסקל</b>
שלשל ידו למטה משלשה — "ותורידם בחבל" (יהושע ב', ט"ו) תרגום ושלשלתן באטונא, "ושלחה מביתו" (דברים כ"ד, א') תרגו' [י] וישליתה מביתה.
<b>הערוך ערך שלגג</b>
בשוחה — פי' כפוף, כדכתיב, "הלכוף כאגמון ראשו" (ישעיה נ"ח, ה').
<b>הערוך ערך שחגב</b>
גומא — בור, כדכתיב "חופר גומץ בו יפול" (קהלת י', ח').
<b>הערוך ערך גםגב</b>
כדאמר רב בכותל משופע — "אשדות הפסגה" (דברים ג', י"ז) תרגום ירושלמי "שיפוע בית רמתא".
<b>הערוך ערך שפע</b>
<h2>דף ה:</h2>
אסכופה — פי' אסכופה — מפתן.
<b>הערוך ערך אסכופה</b>
אזדא — פי' יצא והלך כמו "מילתא מני אזדא" (דניאל ב', ה'), וכן בכל מקום שיאמר אזדא פלוני לטעמיה.
<b>הערוך ערך אזדא</b>
טבול יום — פירוש שהיה טמא וטבל אבל לא בא השמש עליו.
<b>הערוך ערך טבל ב</b>
לפוש — פטור, לכתף — חייב, חוץ לד' אמות, לפוש — חייב, לכתף — פטור, פי' כגון שיגע במשאו ומתכוון לעמוד להתרווח ולנוח כדי שיסור יגיעו, זה חשוב כאילו הניח המשא שעליו, אבל לכתף שכוונתו לתקן המשאוי שעל כתיפו פטור דכמהלך דמי ולא עקר ולא הניח.
<b>הערוך ערך פשגא</b>
העבירו דרך סטיו — פי' זו היא איצטווה שפירשנו במקומו (לקמן ז' ע"א). פ"א סטיו עצמו ברחבה שיש בה עמודים הוא ועומד ברשות הרבים וככרמלית הוא דקאמר (לקמן ו' ע"א) אבל ים ובקעה והאסטוונית והכרמלית. ויש מפרשים איסטוונית מקום ספינות המלך שכך קורין לספינות המלך בלשון ישמעאל איסטין.
<b>הערוך ערך סטיו</b>
<h2>דף ו.</h2>
אימור דאמר רבי אליעזר צידי רשות הרבים כרשות הרבים דמו, היכא דליכא חפופי, היכא דאיכא חפופי מי אמר — פי' מי שבונה כותל סמוך לרשות הרבים כדי שלא יזיקו גמלים ושוורים ובני אדם את הכותל, מביאין אבנים שיש להם קרנים וקובעין אותן בכותל, ומוציאין את ראשיהן מעט לרשות הרבים כדי שלא יזיקו גמלים ושוורים ובני אדם את הכותל שלא יתחככו בכותל ויהרסוהו, ולדברי הכל לאו כרשות הרבים דמו ועיקרו מן חיכוך כמו שאמרינן בסוטה (כ"ב ע"ב) הני דחייפי גונדי, ובזה הפרק משמע גונדא — גודא, וכך בכאן במקום העשוי להתחכך בו, ויש שקובעין בצד כתליהן עמוד או קונדס.
<b>הערוך ערך חףגה</b>
כרמלית ומקום פטור — ירושלמי בריש שבת (פ"א ה"א) תני ר' חייא כרמל — רך מל, לא לח ולא יבש אלא בינוני, הכא אינה לא רשות היחיד ולא רשות הרבים אלא כרמלית.
<b>הערוך ערך כרמלית</b>
סרטיא ופלטיא — פי' סרטיא בלעז איסטרטא — מקום שהולכין שם רבים תדיר והוא דרך המלך, פלטיא — שוק גדול של מקח וממכר ובלעז פלטיאה, והיינו איסטרט ואסרט שכבר כתבנו בערך א'.
<b>הערוך ערך סרט ג</b>
סרטיא ופלטיא גדולה — "ויבן את נינוה ואת רחובות עיר" (בראשית י' י"א) תר"י פלטיותא. "בעיר בשוקים וברחובות" (שה"ש ג', ב') תר"י בקרוין ובפלטיותא ובפאתון, פי' בלעז פלצא.
<b>הערוך ערך פלטיא א</b>
מבוי מפולש — פי' פתוח משני צדדין.
<b>הערוך ערך פלש א</b>
<h2>דף ו:</h2>
מצאתי מגלת סתרים — פי' מגלה שיש בה הלכות פסוקות כעין ספר הלכות שאינן בתלמוד שמצוי אצל כל אדם.
<b>הערוך ערך מגל ג</b>
ובקעה אינה לא כרשות הרבים ולא כרשות היחיד, והא תנן בפ"ו בטהרות (מ"ז) בקעה בימות החמה — רשות היחיד לשבת ורשות הרבים לטומאה, בימות הגשמים — רשות היחיד לכך ולכך — פי' לפי שמלאה מים ואין אדם נכנס בה, לכך רשות היחיד לזה ולזה. פ"א בימות הגשמים רשות היחיד לכאן ולכאן לפי שיש בה תבואה ואין רגל אדם מצויה שם ויש פי' בגמרא דשבת.
<b>הערוך ערך בקע א</b>
<h2>דף ז.</h2>
קרפף — פי' מקום שמוקף מחיצות בלא קירוי כמו חצר.
<b>הערוך ערך קרפף</b>
אסטוה שלפני העמודים — מקום צר כאמה וגבוה כד' כה' טפחים ומניחין עליה פרגמטיא וכן עושין בפני כל החנויות והוא סטיו והוא אקרפיטא (מ"ק י' ע"ב, קדושין ע' ע"א) ופעמים עושין אותה לישיבת בני אדם, וי"ס שכתוב בהן אצטוה.
<b>הערוך ערך אסטוה א, ב</b>
הזמי והיגי — פי' הזמי — סנה, היגי — קוצים.
<b>הערוך ערך הזמי</b>
ותופשת עד עשרה — פי' דעד עשרה הויא כרמלית, אבל למעלה רשות היחיד הוא. ויש מפרשים מקום פטור הוא.
<b>הערוך ערך תפס</b>
שיננא — פי' מחודד בתלמוד מלשון "חץ שנון" (משלי כ"ה, י"ח), וי"א גדול השנים.
<b>הערוך ערך שןגד</b>
<h2>דף ח.</h2>
אי אפשר לקרומיות של קנה שלא יעלו למעלה מעשרה טפחים — פי' מה שמשתייר מן המחצלת כשמתקנין אותה.
<b>הערוך ערך קרם ג</b>
<h2>דף ח:</h2>
מתניתין היא דתנן בפ' הזורק (ק' ע"ב) אם היה רקק מים ורשות הרבים מהלכת בו — פי' רקק מים שהיא קרובה לארץ, פירוש אחר של ר"ח רקק מים שאין בהם י' טפחים כדתנן בהזורק רקק מים פחות מעשרה טפחים ואעפ"י שיש שם מים פחות מי' טפחים הן חשובין כיבשה. ופי' רקק כמו רוק של פה, מה רוק מעט מכל ליחה שבגוף כך הרקק מעט מכל מים שבים.
<b>הערוך ערך רקגג</b>
אמר רב יהודה האי זירזא דקני רמא וזקפא אפילו כל היום כולו — פטור — פי' משאוי של קנים או חבילה של קנים.
<b>הערוך ערך זרז ב</b>
<h2>דף ט.</h2>
המעביר חפץ מתחילת ד' לסוף ד' והעבירו דרך עליו — פטור — פי' שהעבירו על פי עצמו מימינו לשמאלו פטור.
<b>הערוך ערך דרך א</b>
<h2>דף ט:</h2>
ולא לבורסקי — פי' מקום שמעבדין בו עורות.
<b>הערוך ערך ברסי</b>
תספורת בן אלעשה — בן אלעשה חתניה דר' הוה ועשיר גדול הוה בגמ' דפ' הנודר מן המבושל (נדרים נ"א ע"א).
<b>הערוך ערך בן אלעשה</b>
ולכתחילה אמאי לא — גזרה שמא יתעלפה — פי' לשון עייפות כמו "על ראש יונה ויתעלף" (יונה ד', ח').
<b>הערוך ערך עלף</b>
משיניח מעפורת של ספרים בין ברכיו — "ויתחפש באפר" (מלכים א', כ' ל"ח) תרגו' וכריך במעפורא, פי' בגד צמר שמתעטפין בו בארץ פלשתים, וי"א סודר שמעטף ראשו וכשמגלח מניחו על ברכיו שיפול שם שערו ובעלי מקרא מפרשין אפר ממיני מסוות הוא מה שמכסים הראש עם הפנים והכל מכוסה זולתי העינים לבדהן.
<b>הערוך ערך מעפרת</b>
<h2>דף י.</h2>
כריהותא למיסר המיינא — תרגום ירושלמי "והסיר ה' ממך כל חולי" (דברים ז', ט"ו) כל כרהא, "רוח איש יכלכל מחלהו" (משלי י"ח, י"ד) תרגומו רוחיה דגברא תסובר כורהניה.
<b>הערוך ערך כרה</b>
נקיט פזמקי ומצלי — כבר פירשנו בערך מגפים.
<b>הערוך ערך פזמק</b>
פכר ידיה ומצלי, אמר כעבדא קמיה מריה — "ובחבלי חטאתו יתמך" (משלי ה', כ"ב) תרגו' ובחבלי דחטוי נתפכר.
<b>הערוך ערך פכר א</b>
נגה — פי' נתאחר.
<b>הערוך ערך נגה ב</b>
נגה לצלויי והוה קא מסרהב — "וימהרו לשפך דם" (משלי א', ט"ז) תרג' ומסרהבין למשפך דמא. "רגלים ממהרות" (שם י"ח) תרג' רגלין דמסתרהבין. "ויאמר המלך להמן מהר" (אסתר ו', י') תרג' ואמר מלכא להמן סרהב.
<b>הערוך ערך סרהב</b>
אעיברא דדשא — פי' בבריח הדלת.
<b>הערוך ערך עבר א</b>
שנייה לו מאכל לודים — פי' אומה שאוכלת בני אדם.
<b>הערוך ערך לדגב</b>
<h2>דף י:</h2>
מילתא אלבשיהו יקירא — "צמרי ופשתי שמני [ושקויי]" (הושע ב', ז') תרג' כסות מילא ובוץ משח.
<b>הערוך ערך מלגיד</b>
<h2>דף יא.</h2>
אבל בקשקשי ואברוארי לית לן בה — פי' אברוארי — חומת העיר בלשון פרסי הוא. קשקי בלשון ישמעאל הוא אלגואסק ולאחד יקרא גוסק ובלשון תורה יקרא מגדל, "מגדל עוז" (תהלים ס"א, ד') תרג' קושקא עשונא.
<b>הערוך ערך אברוארי</b>
אמר רב תחת ישמעאל ולא תחת גוי תחת גוי ולא תחת חבר, תחת חבר ולא תחת תלמיד חכם, תחת תלמיד חכם ולא תחת יתום ואלמנה — פי' תחת ישמעאל ולא תחת גוי, תחת סתם גוי, ולא תחת חבר שהיו פרסיים קורין לכומרין חברים והיו אותן חברים רעים מאד ומצירין לישראל כדאמרינן בסוף כירה (לקמן מ"ה ע"א) מהו לטלטולי שרגא דחנוכתא מקמי חבר בשבתא, פי' שגזרו שלא להדליק נר שום אדם אלא לתועבותיהן ביום אידם והיו ישראל מדליקין בסתר, ואם יראו הגויים נר חנוכה ידעו שמדליקין בבתיהן. ואמרינן בריש גמ' דביצה (ו' ע"א) האידנא דאיכא חברי חיישינן פי' שאומר לישראל כיון שאתם קוברין המת שלכם, תקברו המת שלנו ביו"ט שלכם — חיישינן ומשהינן למחר. ואמרינן בסוף גמ' דפרק "הבא על יבמתו" (יבמות ס"ג ע"ב) "בגוי נבל אכעיסם" (דברים ל"ב, כ"א) ר' יוחנן אמר אלו חברים. (אמר) [אמרו] ליה לר' יוחנן אתו חברי לבבל — שגא — נפל, מקבלי שוחדא — תריץ יתיב, גזרו על שלש משום שלש על בשר משום מתנות, ועל המרחצאות משום טבילה, קא מחטטי שכבי מפני ששמחים ביום אידם. ואמרינן בריש גמרא דפ' המביא גט שני (גיטין י"ז ע"א) רבה בר בר חנה חלש, על לגביה רב יהודה ורבנן לשיולי ביה. אדהכי אתא ההוא חברא ושקלה לשרגא מקמייהו, אמר, רחמנא אי בטולך אי בטולא דבר עשו, למימרא דרומאי מעלו מפרסאי, והתני ר' חייא (פסחים פ"ז ע"ב) "אלהים הבין דרכה והוא ידע" וכו' (איוב כ"ח, כ"ג) ידע הקב"ה בישראל שאינן יכולין לקבל גזירתן של רומיים עמד והגלן לבבל — לא קשיא, הא מקמי דאתו חברי לבבל, הא בתר דאתו חברי לבבל, שהיו מאז החברים האלה במדי ופרס, לפיכך אמר רב תחת גוי ולא תחת חבר, ותחת חבר ולא תחת תלמיד חכם שאעפ"י שחבר מיצר הרבה יש לו אימת ממשלה והליסטין ופריצי העם יראין ממנו, אבל תלמיד חכם לא, כמפורש בערך אסי, ואעפי"כ תלמיד חכם טפי עדיף ויש לו אימה מיתום ואלמנה.
<b>הערוך ערך חבר ב</b>
אין מספיקין לכתוב חללה של רשות — מלשון "נבוב לוחות" (שמות כ"ז, ח') תרג' חליל לוחין.
<b>הערוך ערך חלגיב</b>
חללה של רשות — פי' שמעללין עלילות על בני אדם.
<b>הערוך ערך רשות א</b>
עגלה תולתא — בע' תלת.
<b>הערוך ערך עגל י</b>
לא יצא... הלבלר בקולמוסו — "עט שקר סופרים" (ירמיה ח', ח') תרגום קולמוס דשקר למזייפא.
<b>הערוך ערך קולמוס</b>
לא יפלה את כליו — ומניין שהוא לשון בדיקה — דכתיב "לא תפאר אחריך" (דברים כ"ד, כ') ומתרגמינן לא תפלי בתרך.
<b>הערוך ערך פלגב</b>
באמת החזן רואה מהיכן התינוקות קורין — באמת האשה החוגרת בסינר בפ' המצניע (לקמן צ"ב ע"ב) כל באמת הלכה למשה מסיני, ובסוף פרק הזהב בגמרא באמת ביין התירו לערב קשה ברך מפני שמשביחו (ב"מ ס' ע"א) אמר ר' אלעזר הדא אמרה כל באמת הלכה היא, ובפ"ק דירושלמי בשבת (ה"ו) ובפרק שני בכלאים (ה"ב).
<b>הערוך ערך אמת</b>
באמת החזן רואה מהיכן תינוקות קורין — פי' הוא שליח ציבור, ותרגו' "רואה" (בראשית י"ג, ט"ו) חוזה, שהוא צריך לראות היאך יקרא והיאך קורא בני אדם לקרות בתורה.
<b>הערוך ערך חזן</b>
<h2>דף יא:</h2>
דתנן בפ"ד דמעשרות (מ"ד) השותין על הגת בין על החמין בין על הצונן — פטור — פי' וכן בגת לענין מעשר שאם מכניס ראשו ורובו לגת — פטור מן המעשר, ואם לאו — חייב במעשר, בין על הצונן בין על החמין, אם מזגו במים חמים ששוב אין מחזיר את המותר לגת בין אם מזגו בצונן שיכול להחזיר המותר.
<b>הערוך ערך חםגא</b>
לא יצא החייט... ולא נגר בקיסם שבאזנו.
<b>הערוך ערך קסם א</b>
ולא גרדי באירא שבאזנו — פירש הגאון אידא בדל"ית ונקרא עירה בלשון ארמי אוררא, והוא כמין מוך חתיכה קטנה מן הצמר ומן הפשתן או מצמר של גפנים שאורגין אותן בתוך מטפחת ספג כמו מילת.
<b>הערוך ערך ארא ב</b>
ולא צבע בדוגמא שבאזנו — ולשון לעז הוא דגמא.
<b>הערוך ערך דגם</b>
אלא מעתה הדיוט שחקק קב בבקעת בשבת לר' מאיר הכי נמי דלא מחייב — פי' לקח חתיכת קורה וחקק בה כדי שיניח בה הקיטע שוקו, כדתנן בפ' במה אשה (לקמן ס"ה ע"ב) הקיטע יוצא בקב שלו, ופי' עושה דמות רגל מן עץ וחוקק בו ומשים בו שוקו כדי שלא יראה רגלו קטוע ומשים בו כתיתים כדי שלא יכאב מקום חתיכת שוקו בעץ שהוא מקיש, ועוד מפורש בערך כתית.
<b>הערוך ערך קבגא</b>
<h2>דף יב.</h2>
הא לא דמיא אלא לסיפא — דתנן בפ"ד במכשירין (מ"ה) נתנה תחת ארובה מים הנתזים והצפים... הרי זה בכי יותן.
<b>הערוך ערך ז'גב</b>
נתנה תחת ארובה מים הניתזין והנצפין אינן בכי יותן — פי' שטין.
<b>הערוך ערך צףגב</b>
לא יפלה את כליו... אבל דחקלייתא — מידע ידיעי — פי' הדיוטות הדרות בשדה.
<b>הערוך ערך חקל</b>
אין עושין אפקטפיזין ברשות הרבים מפני הכבוד — פי' אפיקטפיזין בל"מ הוא הקיא ושמעתי שהוא ג' מלות אפיק, טפי, זון, הוציא עודף המזון, כי כן דרך האיסטומכא כשיעדיף עליה האוכל ולא תקבלנו ואז (תתגלגל) [תתבלבל] האיסטומכא ויקיא האדם. "שורו עבר ולא יגעל" (איוב כ"א, י') תרג' ולא יפקטיז.
<b>הערוך ערך אפקטפיזון</b>
שדי להו ללקונא דמיא — תרג' "מלא הספל מים" (שופטים ו', ל"ח) לקונא.
<b>הערוך ערך לקן ב</b>
מאכולת — פי' כינה.
<b>הערוך ערך מאכולת</b>
<h2>דף יב:</h2>
אזלין בתריה דר' אלעזר לשיולי בקצירא. ס"א חלשא ס"א תפיחא.
<b>הערוך ערך קצר ב</b>
כי הוינן אזלינן בתריה דר' יוחנן לשיולי בתפיחה — פי' חולה.
<b>הערוך ערך תפח א</b>
מנין שהקב"ה סר את החולה שנאמר "ה' יסעדנו" (תהלים מ"א, ד') קרי ביה יסערנו — פי' סר סער בהבלעת עין, תרגום "פוקד" (שמות כ', ה') מסעד, וכן דרך לשון ארמי להבליע ח' וע' כגון שודא דדיינא (כתובות פ"ה ע"ב) שהוא שוחדא, וכגון מסותא (ברכות כ"ב ע"א) שהוא מסחותא תרגום רחיצה, ושיתא (ב"ק קי"ז ע"א) שיחתא, "טבעו גויים בשחת עשו" (תהלים ט', ט"ז) שותיה דמר לא גמירנא (קדושין ע' ע"ב) שעותיה, ביעי דפייא (ביצה ז' ע"א) ביעי דפעיא, "כיולדה אפעה" (ישעיה מ"ב, י"ד), איביא להו — איבעיא להו, וטובא הכין בגמ'.
<b>הערוך ערך סרגב</b>
<h2>דף יג.</h2>
בוא וראה כמה פרצה טהרה בישראל — פי' גדלה כמו "ויפרוץ האיש" (בראשית ל', מ"ג).
<b>הערוך ערך פרץ א</b>
כיוצא בו לא יאכל זב פרוש עם זב עם הארץ, אטו זב פרוש לאו דברים טמאים אכיל — פי' פרוש הוא שפירש עצמו מכל טומאה ומן מאכל טמא, ועם הארץ שאינו מדקדק במאכל, ומנין שהוא כן דקאמר לעיל לא יאכל זב פרוש עם זב עם הארץ, ומסקינן בהלכה שלא יהא רגיל אצלו ויאכילנו דברים טמאים בימי טהרתו.
<b>הערוך ערך פרוש</b>
מנשק להו לאחתיה אבי חדייהו — פי' על חזה שלהן. "וחזה התנופה" (שמות כ"ט, כ"ז) תרג' וחדיא דארמיתא.
<b>הערוך ערך חדגד</b>
סחור סחור — "סביב" (במדבר י"א, כ"ד) תרגומו סחור סחור.
<b>הערוך ערך סחר</b>
<h2>דף יג:</h2>
בימי ליבוניך מהו אצליך — פי' כשפוסקת מן הדם וסופרת ז' נקיים.
<b>הערוך ערך לבן ב</b>
סינר מפסיק בינו לבינה — פי' מכנסים קטנים.
<b>הערוך ערך סנר א</b>
העלו לו שלש מאות גרבי שמן, וישבו בעליה ודרשו — פי' גרבי — חביות.
<b>הערוך ערך גרב ג</b>
מהו י"ח דברים דתנן בסוף זבין (פ"ה מי"ב) אלו פוסלין את התרומה האוכל אוכל ראשון וכו'.
<b>הערוך ערך פסל ג</b>
אלו פוסלין את התרומה... והשותה משקין טמאין — וטומאת הגויות בגמ' דיוהכ"פ (יומא פ' ע"ב) [הנח לטומאת גויות דלאו דאורייתא היא] לענין אוכל אוכלין טמאין ושותה משקין טמאין שהוא פוסל את התרומה, ומי"ח דברים שגזרו בו ביום הוא, דתנן ואלו פוסלין התרומה, האוכל אוכל ראשון ואוכל שני.
<b>הערוך ערך טמא</b>
אלו פוסלין את (המקוה) [צ"ל התרומה]... עד וטהור שנפלו על ראשו.
<b>הערוך ערך טהור א</b>
כל הספרים מטמאין את הידים חוץ מספר עזרא, פי' מפני שהכהנים זריזין הן ולא יבא להצניע ספר אצל תרומה שבשביל כן גזרו עליו טומאה כמפורש בפ"ק בשבת בגמ' י"ח דברים.
<b>הערוך ערך ספר א</b>
אלו פוסלין את התרומה... עד והספר והידים.
<b>הערוך ערך ידגב</b>
והספר והידים — [הפירות של תרומה ובכורים] טעונין רחיצת ידים כדמפרש בגמ' (חגיגה י"ח ע"ב) אפי' בנגיעה אבל מעשר באכילה — אין, בנגיעה — לא, ומפורש בפ"ק דשבת והידים.
<b>הערוך ערך טען א</b>
<h2>דף יד.</h2>
האוכל אוכל ראשון — ורבינו נסים זצ"ל פי' טומאת גויות לאו דאוריתא, מי שאוכל אוכלין טמאין ושותה משקין טמאין שפוסל את התרומה, ומי"ח דברים שגזרו בו ביום הוא, דתנן ואלו פוסלין את התרומה האוכל אוכל הראשון ואוכל שני והשותה משקין טמאין ואמר בגמ' דיציאת השבת אוכל ראשון ואוכל שני מ"ט גזרו בהו רבנן טומאה — ושניא מטומאה דאוריתא דאלו טומאה דאוריתא טמא לתרומה טומאת ערב ובעי הערב שמש, והאי כיון דטבל טהור ולא בעי הערב שמש, דתניא בסיפרא (פרשת שמיני פרשה ה' פ"ז) אין האוכל אוכל טמאין ולא השותה משקין טמאין טמא טומאת ערב.
<b>הערוך ערך גויה</b>
<h2>דף טו.</h2>
אידך דתני בריש עדיות (פ"א מ"ג) הלל אמר מלא הין מים שאובין פוסלין את המקוה שחייב אדם לומר בלשון רבו — פי' לא אמר שיעור קבין ולא שיעור לוגין אלא מלא הין מים כמו שהתורה משערת בהין וחצי הין, ורבו היינו משה רבינו עליו השלום. פירוש אחר כמו שקבל מרבו ממש.
<b>הערוך ערך לשון א</b>
הלל אומר מפקידה לפקידה — פי' בדיקה, כל דבר שנגע בו מן הפעם הראשונה טמא אפי' מימים הרבה.
<b>הערוך ערך פקד</b>
ארבעים שנה קודם שחרב הבית גלתה סנהדרי וישבה לה בחנות, למאי הלכתא וכו' — פי' מקום חוץ מלשכת הגזית היה בהר הבית ושמו חנויות, כדגרסינן בפ' יו"ט של ר"ה בגמ' בראשונה היו מקבלין (ר"ה ל"א ע"א) וכנגדן גלתה סנהדרין מלשכת הגזית לחניות ומחניות לירושלים ומירושלים ליבנה.
<b>הערוך ערך חנות</b>
<h2>דף טו:</h2>
על גושה לשרוף — פי' עפר דכתיב "וגוש עפר" (איוב ז', ה').
<b>הערוך ערך גשגא</b>
כלי זכוכית מ"ט גזרו בהו רבנן טומאה... הואיל ותחילת ברייתן מן החול — שוינהו רבנן ככלי חרס.
<b>הערוך ערך זכוכית</b>
אלמא תנן באלו חוצצין פרק תשיעי במקואות (מ"ה) אלו חוצצין בכלים הזפת והמור בכלי זכוכית.
<b>הערוך ערך זפת</b>
ואלו חוצצין בכלים הזפת והמור בכלי זכוכית — מור כמו "מור ואהלות" (תהלים מ"ה, ט'). איכא דאמרי מור — מסתיכי כדאמרינן בתוספתא (מקואות פ"ז) המור והקומוס.
<b>הערוך ערך מרגג</b>
אבר — פי' אבר — עופרת, כדמתרגמינן, "ואת העופרת" (במדבר ל"א, כ"ב) וית אברא.
<b>הערוך ערך אבר</b>
<h2>דף טז.</h2>
כלי עץ, כלי עור, כלי עצם, כלי זכוכית — פשוטיהן טהורין, ומקבליהן טמאין — משנה זו בכלים תחילת פ"ב (מ"א) ובפט"ו (מ"א), ועל אלו המשניות קשיא ליה ר' נסים ז"ל הא דתניא בספרא (שמיני פ"ח פרשה ז') בענין שרצים כלי חרס, אין לי אלא כלי חרס, מנין לרבות כלי נתר — ת"ל "וכל כלי חרש" (ויקרא י"א, ל"ג), ומנין לרבות אהלים, ודין הוא ומה כלי עץ שטימא פשוטיו טיהר אוהליו, אלמא פשוטי כלי עץ טמאין. ופריק בהני דחזו למדרסות קאמר, כגון המטה והכסא והספסל והקתידרא שהן פשוטין ומקבלין טומאה, והתם בבכורות (ל"ח ע"א) כשהקשינו ואין לו תוך בכלי שטף, מדאורייתא בר קבולי טומאה הוא, דומיא דשק בעינן דמטלטל מלא וריקן. ופרקנו בהנך דחזו למדרסות, פי' דאלמא מקבלי טומאה מדאורייתא והתם נמי בפ' במה אשה שנינו (שבת ס"ו ע"א) כסא, סמוכות שלו טמאים מדרס, ואמרנו לענין סנדל של סיידין טמא מדרס, והא לאו להילוכה עביד, אמר רבי אחא בר רב עוא, שכן הסייד מניחו ברגל ומטייל בו עד שמגיע לביתו, וגמרת מינה דכל דעביד להילוכא טמא מדרס, אבל שאר פשוטי כלי עץ דלא עבידי למדרס ולא מטלטלי מלא וריקן כלי עץ העשוי לנחת הוא, וכל כלי עץ העשוי לנחת אינו מקבל טומאה, דבעינן דומיא דשק, ובגמ' דכל הכלים ניטלין בשבת שנינו (לקמן קכ"ג ע"ב) קנה של זתים אם יש קשר בראשו מקבל טומאה, ואמרינן עלה בגמ' אמאי פשוטי כלי עץ נינהו וכו', והתם בסוף חומר בקודש (חגיגה כ"ו ע"ב) לענין שולחן אקשינן כלי עץ העשוי לנחת הוא וכו', ופרקינן מלמד שמגביהין אותו וכו', ואיתא במנחות פ' שתי הלחם (צ"ו ע"ב) וכוותה אמרינן נמי במגילה בפ' בני העיר (כ"ו ע"ב), והתם בבבא בתרא בפ' המוכר את הבית אמרינן (ס"ו ע"א) לענין דף של נחתומין שקבעו בכותל, ר' אליעזר — מטהר, שאני פשוטי כלי עץ דרבנן, דאלמא מדאורייתא טהורין. נמצאו פשוטי כלי עץ תרי גווני, מאי דחזי למדרס — מקבל טומאה מדאורייתא, וכל כלי עץ העשוי לנחת — אינו מקבל טומאה מדאורייתא אלא א"כ דרכו להטלטל מלא וריקן כדאמרינן.
<b>הערוך ערך פשט</b>
<h2>דף טז:</h2>
נטמאו כל כליה ושברתן ונתנתן לצורף ורתכן ועשאן מיד כלים — פי' ריתכן זה כמו התיכן, וכן הא דגרסינן בע"ז בפ' ר' ישמעאל בגמ' ע"ז של נכרי (נ"ב ע"א) בעי רב המנונא ריתך כלי לע"ז מהו — פי' שברו והתיכו ועשאו כלי לכתחילה.
<b>הערוך ערך רתך</b>
איכא בינייהו דרצפינהו מרצף — פי' כגון (ביצה כ"ח ע"ב, נדה כ"ה ע"ב) שפוד שנרצף ששיקע כתלי הכלי בתוכו ונעשה כאילו נשברו כתליו, לאביי דחייש שמא לא יקבנו בכדי טהרתו אע"ג דרצפיה — חייש ועדיין טומאה ישנה עליו, לרבא — פרחה טומאתו, דהא רצוף ולאו כלי הוא. פ"א דרצפינהו מירצף — ששיברן מהכל, למאן דאמר שלא [שמא לא] יקבנו מכדי טהרתו — ליכא, למאן דאמר שמא יאמרו טבילה בת יומא עולה — איכא. דרצפינהו כמו "מאכולת רצופה" (נדה י"ד ע"א).
<b>הערוך ערך רצף</b>
<h2>דף יז.</h2>
ואידך... דתנן פט"ז (מ"א) באהלות כל המטלטלין מביאין את הטומאה בעובי המרדע, א"ר טרפון אקפח את בני שהלכה זו מקופחת — תרגום "וערפתו" (שמות י"ג, י"ג) ותקפיח.
<b>הערוך ערך קפח</b>
אמר ר' טרפון אקפח את בני שהלכה זו מקופחת היא, ששמע השומע וטעה, שהאיכר עובר ומרדע על כתיפו.
<b>הערוך ערך אכר א</b>
גזירה משום הנושכות — פי' כגון שיש לקופות הללו אוגנים ונושכות בהן הענבים ופולטין משקין. פ"א שנושך אדם אשכול ונוטפין ממנו משקים. פי' מזופפות — שאינן פולטות משקין ומתכוון לאותן משקין.
<b>הערוך ערך שך</b>
ובשעת בצירה עדיין משקה טופח עליהן — פי' משקין שנשפכו לארץ או ע"ג כלי ולא נבלעו יפה יפה, אם יש בהן ממש שאם יניח ידו עליהן נדבקין בידו ונעשית לחה שיעור כשיניח ידו על הבגד או על הכלי אם לא יודע מקום ידו זהו משקה טופח, ואם יודע מקום מנחת ידו זהו טופח על מנת להטפיח.
<b>הערוך ערך טפח ב</b>
<h2>דף יז:</h2>
כיון דאפשר להו למעבד... כדשמואל — בס"ג דע"ז (ע"ג ע"ב) אלא טבל מ"ט — כהיתרו כך איסורו כדשמואל, דאמר שמואל חיטה אחת פוטרת את הכרי, וזהו שאמרו בפ"ק דשבת בגמ' י"ח דברים כיון דאפשר להו למעבד כדשמואל.
<b>הערוך ערך חטה</b>
אמר אבימי ניותאה — פי' שם מקום כדכתיב "בניות ברמה" (שמואל א' י"ט, י"ט) וכזה הענין נוטי שבראש זה הפרק.
<b>הערוך ערך נוותי</b>
בית שמאי אומרים אין שורין סממנים וכרשינין — פירוש בלעז ביצי.
<b>הערוך ערך כרשן</b>
אין נותנין אונין של פשתן לתוך התנור — פי' אונין בלשון מקרא תקוה והוא חוטין כמו "את תקות חוט השני" (יהושע ב', י"ח).
<b>הערוך ערך אנין</b>
אין נותנין אונין של פשתן לתוך התנור אלא כדי שיהבלו — פי' כדי שיתחממו שיעלו עשן כי היכי דתיפוק הבלא ממנו.
<b>הערוך ערך הבל א</b>
<h2>דף יח.</h2>
ומניחין המגמר תחת הכלים ומתגמרין והולכין כל השבת — פי' מגמר בל' לעז סופומיא.
<b>הערוך ערך גמר א</b>
אספלנית — פי' רטיה שעושין מן חלב ודונג כדאמר אביי (לקמן קל"ג ע"ב) אמרה לי אם אספלניתא דכולהו כאיבי שב מאני תרבא וחדא קירא, ומנהג אלו להנתן על מטלת של בגד ואח"כ ממרחין אותו על המכה.
<b>הערוך ערך אספלנית</b>
לוחי וקוקרי — פי' הללו לוחי וקוקרי אינם כלים אלא חופרים בקרקע ונותנין בהן חטין ונותנין על פי החפירה לוח נוטה על החפירה וסומך הלוח ההוא בקיסם דק נשען על החטים וכשיכנס העוף בחפירה וימשוך החטה שהקיסם נשען עליו מיד נופל הקיסם והלוח אחריו על שפת החפירה ונשאר העוף בחפירה וכיוצא בזה קוקרי.
<b>הערוך ערך לח</b>
בלוחי וקוקרי — פי' מסגרות שעושין מן לוחות לתפוש הדגים ושמן בלשון ערבי קוקלא.
<b>הערוך ערך קקרי</b>
<h2>דף יח:</h2>
גיגית נר וקדרה ושפוד אמאי שרו בית שמאי — דמפקר להו אפקורי — פי' גיגית — כלי שנותנין לתוכו שעורין לעשות שכר מבעוד יום ונשרין בשבת, נר — שמדליקין מבעוד יום ודולק בשבת, קדירה — ששמין אותה בכירה בערב שבת ומתבשלת בשבת, וכן בשפוד.
<b>הערוך ערך גגית א</b>
לא תמלא אשה קדרה עססיות ותורמוסין — פי' בתשובות אחד ממיני קטניות שגדילין בארץ ישראל, ובבבל אין מצויין לא עססיות ולא תורמוסין.
<b>הערוך ערך עססיות</b>
האי קידרא חייתא — שפיר דמי — פי' רב האי גאון קידרא חייתא לאו חייתא ממש קרירתא, שאילו צונן ממש אסורה להניחה בין השמשות כדרך שאמרו לא תמלא אשה קדרתה עססיות ותורמוסין, אלא קדרתא חייתא זו היא שחמה ולא התחילה לבשל אבל אם התחילה לבשל ולא הגיעה לשיעור מאכל בן דרוסאי אסורה להשהותה, וזהו שאמר בשיל ולא בשיל — אסור, ואם הגיע למאכל בן דרוסאי — מותר להשהותה, אעפ"י שלא בשלה כל צורכה, דתניא (לקמן כ' ע"א) חנניה אומר כל שהוא כמאכל בן דרוסאי מותר לשהותו ע"ג כירה בשבת, וזו היא דאמר ר' יוחנן (לקמן ל"ז ע"ב) שלא בשל כל צרכו, אבל בשל כל צרכו מותר להשהותו גם כר' יוחנן. נמצא האיסור בשני פנים צונן שלא חמו כל עקר, וכשהתחילו לבשל ולא הגיעו למאכל בן דרוסאי ולא הניח בהן בשר חי, והמותר שני פנים שחממו ולא בשלו כל עיקר, ושבשלו כמאכל בן דרוסאי ואפילו בשלו כל צרכו.
<b>הערוך ערך חיגא</b>
בין שריק בין לא שריק — כולן ענין טיחה וסתימה.
<b>הערוך ערך שרק א</b>
ברחא — עז, וי"א איל.
<b>הערוך ערך ברחא</b>
<h2>דף יט.</h2>
לא קשיא, הא — דקביע דוור במתא, הא — דלא קביע דוור במתא — פירוש שוטר ששולח אליו האיגרות. פירוש אחר איש ידוע שכל כתב אליו יובל והוא המשכיר ומשלח כל איגרת למי שנשתלחה לו.
<b>הערוך ערך דוור</b>
האי מאן דיהיב מנא לקצרא, נימשח וניתיב ליה נימשח ונישקול מיניה, אי טפא — אפסדיה — דמתחיה, אי בצר — אפסדיה, דכווציה. ס"א בצר לא גדם מיניה — כלומר לא חתך ממנו מלשון גידם. טפי אפסיד ביה — כלומר דמתחיה והוא קרוב לישבר. "והיו תוצאותיו אל עין רוגל" (יהושע ט"ו, ז') תרג' לעין קצרא, "שדה כובס" (ישעיה ז', ג') תרג' חקל משטח קצריא.
<b>הערוך ערך קצר ו</b>
<h2>דף יט:</h2>
שמן של בדדין ומחצלת של בדדין — [פי'] שמן הנמשך מתחת קורת בית הבד וזב בשבת — אסור באכילה, ומחצלאות המוקצות למלאכת בית הבד אסור לישב עליהן כרב. פי' כרכי דזוגי מחצלות כרוכות שתים שתים זוגות זוגות והן עשויות לסחורה להשתלח בספינות אסור להתירן בשבת ולישב עליהן. אמר רב נחמן עז לחלבה, ורחל לגיזתה, ותרנגולת לביצתה, ותורי דרידיא, ותמרי דעיסקא — פלוגתא דר' יהודה ור' שמעון — פי' כל שהעמידן לדברים הללו ולא העמידן לאכילה עכשיו, אם בקש לאכול מן התמרים הללו בשבת או העז והרחל וכיוצא בהן בי"ט — מותר, וקיימא לן הלכה כר' שמעון דלית ליה מוקצה אלא גרוגרות וצמוקים בלבד (לקמן מ"ה ע"א).
<b>הערוך ערך בדגא</b>
כרכי דזוזי — כבר פירשנו בערך (כר) [בד] "והנה אנחנו מאלמים אלומים" (בראשית ל"ז, ז') תרגום ירושלמי מכרכין כרכוון.
<b>הערוך ערך כרך ב</b>
חרתא דארגיז — עיר הסמוכה לבגדד כרחוק פרסה.
<b>הערוך ערך חרתא</b>
ולא חררה על גבי גחלים אלא כדי שיקרמו פניה, ר' אליעזר אומר כדי שיקרם התחתון שלה — פי' שעלה על פני הלחם קלף מחמת האש.
<b>הערוך ערך קרם א</b>
ומחיזין את האור במדורת בית המוקד — פי' מלשון "נאחז בסבך" (בראשית כ"ב, י"ג).
<b>הערוך ערך חזגא</b>
ומחיזין את האור במדורת בית המוקד — פי' מקום היה בעזרה שמדליקין בו האש תמיד ומשם מוליכין אש על גבי המזבח. פירש בתלמוד (עירובין ס"ג ע"א, יומא כ"א ע"ב, נ"ג ע"א) אף על פי שהאש יורדת מן השמים מצוה להביא מן ההדיוט. מן "לחתות אש מיקוד" (ישעיה ל', י"ד).
<b>הערוך ערך קדגב</b>
<h2>דף כ.</h2>
ובגבולין — משיצת האור ברובן — פי' כל ארץ ישראל קרוי גבולין לבד מירושלים.
<b>הערוך ערך גבל ב</b>
"ואת האח לפניו מבוערת", מאי אח אמר רב אחוונא — פירוש כי ההוא דאמר מאן דבעי אחוונא ואשתכח ערבתא, וערבתא של לולב כדאמרינן (לקמן ל"ו ע"א) צפצפה — ערבה, ערבה — צפצפה, ונתנו חכמים שיעור סימן של ערבה שהיא אחוונא קנה שלה לבן, עלה שלה עגול, ופיה דומה למגל. ושמואל אמר עצים שנדלקים באחוה — פירוש עצים שדולקין מעצמן בלא טורח ובלא נפיחה, ויש מפרשים עצים שאין נשרפין אלא ביחד שנים או שלשה.
<b>הערוך ערך אחגג</b>
<h2>דף כ:</h2>
רמי בר אבא אמר זאזא — פי' ענף של אילנות כגון אילני תמרים ופרישים ודורמסקנין, משברין מראש ענפיהן כשהן יבשין ומציתין בהן את האור ומתחממין בהן בימות הגשמים. "מבין עפאים" (תהילים ק"ד, י"ב) תרג' מבין זאזיא, "ועשה קציר כמו נטע" (איוב י"ד, ט') תרג' ויעבד זאזא היך נציב, ויש אומרים גוזא יבישתא דרומנא ויש אומרים עץ ששמו רידא, וי"א שגדל סביב האילן כמו שערות.
<b>הערוך ערך זאזא</b>
לא בלגש ולא בחסן — פי' בין קליפה לעץ של עץ ארז דבר רך כעין צמר רך.
<b>הערוך ערך לגש</b>
לא בחוסן ולא בכלך — פי' פשתן שאינו מתוקן ולכך נקרא חוסן שהוא קשה כמו חסון מלשון "והיה החסון לנעורת" (ישעיה א', ל"א).
<b>הערוך ערך חסן א</b>
ולא בפתילת האידן — פירוש כמין צמר המתהוה במין ממיני העץ
<b>הערוך ערך אידן</b>
לא בפתילת העדן — מוסבר לקמן בד"ה עמרניתא דביני. לא בזפת ולא בשעוה — "נכאת" (בראשית ל"ז, כ"ה) תרגום ירושלמי שעוה. "כדונג מפני האש" (מיכה א', ד') תרג' כשעיתא מן קדם נורא. בבר"ר פ' מ"ד "אל תשתע" (ישעיה מ"א, י') אל תשוע.
<b>הערוך ערך שעוה</b>
עמריניתא דביני ביני — פי' לשון צמר שיש בין קליפה ובין האילן, רך כעין צמר בארז שמו לכש, עמרניתא דערבא שמו פתילת העידן.
<b>הערוך ערך עמר א</b>
לא בחוסן ולא בכלך פי' כלך, גושקרא, מטכסא, השיראין, והסירקין כולן ממין שירא פרנדא הן אלא משונין באריגתן, יש מהן דקין ויש מהן עבין, יש מהן בניר אחד ויש מהן בב' נירין ויותר, יש שיש בהן צורה ויש שאין בהן צורה, כדאמרינן ברוקם וחושב (יומא ע"ב ע"ב). ויש מפרשים כלך פסולת של משי, אותן קליפות שנשארו מן המשי שמוציאין התולעין ואין נוחין לטוות.
<b>הערוך ערך כלך א</b>
יצחק בר זעירי אמר גשקרא — פי' הבינוני היוצא מן המשי ולא מן המובחר.
<b>הערוך ערך גשקר</b>
השירים והכלך — פי' שיראין — שש טוב, כלך — מין בינוני, עיין בערך כלך.
<b>הערוך ערך שרגה</b>
הכלך והסירקון — פי' הוא סירקו בלעז.
<b>הערוך ערך סרק ה</b>
שירא לחוד ושירא פרנדא לחוד — תרגום בפסוק "ויהי ביום השלישי ותלבש אסתר מלכות" — שיראה פרנגן, ובפסוק "ויאמר המלך להמן" — שיראה טבא פרגינן ונראה שהוא טעות ויש לגרוס פרנדן. ורש"י פירש משי מובחר.
<b>הערוך ערך פרנדא</b>
בפקתא פי' כמו שדה או רחוב.
<b>הערוך ערך פקתא</b>
רבין ואביי הוו שקלי ואזלי בפקתא דטמרוריא, חזנהו להנהו ארבאתא דקיימין, אמר ליה ראבין לאביי היינו עידן דתנן — פירוש ערבה ממש.
<b>הערוך ערך ארב ה</b>
ולא בפתילת המדבר — גמ' פתילת המדבר — שברא — פירוש בתשובות לתת סימנים שלו אי אפשר, אלא ממיני זרעים הוא ואינו נאכל וזרעו מין סממנין הוא וחם ביותר ושותה אותו מי שיש לו צנה ושמו בלשון ערבי חרמל ומירק שלו עושין פתילה, ואני שמעתי שקורין אותו בלעז פירולא.
<b>הערוך ערך שברא</b>
אכמוותא דחריצי — פי' אוכמוותא כשהמים שוהין בחריצין גדל עליהן עשב ירוק. אכמוותא דארבי — כשהספינות שוהין במקום אחד ימים הרבה גדל עליהן ירקרקות ויכול לעשות מהן פתילה.
<b>הערוך ערך אכמוותא</b>
ותנא דידן צמר מיכווץ כויץ — פי' צומתין.
<b>הערוך ערך כווץ</b>
<h2>דף כא.</h2>
ולא בשמן קיק, גמר' עוף יש בכרכי הים וקיק שמו — ירושלמי, תני ר' ישמעאל — "קאת" — זה קיק, ותרגום ירושלמי (ויקרא י"א, י"ח) קקא, וכן בפ' אלו טרפות בגמ' סימני העוף קאת זה הקיק (חולין ס"ג ע"א). ריש לקיש אמר קיקיון דיונה — פי' יש לו פרי שעושין ממנו שמן.
<b>הערוך ערך קקגא</b>
מאי שמן קיק רב יצחק בריה דרב יהודה אמר משחא דקזא — פירוש הוא שמן של גרעינין שיש בצמר גפן שעושין בגדים ממנו.
<b>הערוך ערך קזא</b>
ולצלוליבא דמי — פירש בתשובות אילן סרק יש במקומינו ועושה גרעינין ועושין מהן שמן ומין סממנין, וכל מי שיש בו צנה הרבה שותה משמנו, ושמו בלשון ערבי אלכרוע ושמנו קורין דהן כרוע.
<b>הערוך ערך צלליבא</b>
ובדובשקי רבי — פירוש בצעים.
<b>הערוך ערך דבשק</b>
ומפרצדוהי עבדין משחא — פירוש גרעינין, וכל מעא מזרע הארץ ומזרע הפירות נקראת פרצידא.
<b>הערוך ערך פרצד</b>
ובענפוהי נייחי כל כריהי דמערבא — תרגום ירושלמי "והסיר ה' ממך כל חולי" (דברים ז', ט"ו) כל כרהא, "רוח איש יכלכל מחלהו" (משלי י"ח, י"ד) תרגומו רוחיה דגברא תסובר כורהניה.
<b>הערוך ערך כרה</b>
מה טעם אין מדליקין לפי שאין מדליקין — פירוש בעא מיניה טעם ולא נתן לו אלא א"ל כי אין (כותבין) [מדליקין], כלומר קבלה היה לבני אדם הכי.
<b>הערוך ערך לפי</b>
אבל להקפות — מותר — פירוש להעבות ראש הפתילה כדי שירבה האור.
<b>הערוך ערך קףגט</b>
חלב מותך וקרבי דגים שנימוחו — פירוש חלב מבושל, מלשון "כהתוך כסף מתוך כור" (יחזקאל כ"ב, כ"ב), "ויתכו כמים שאגותי" (איוב ג', כ"ד).
<b>הערוך ערך תךגא</b>
תנן בפרק החליל (סוכה נ"א ע"א) מבלאי מכנסי הכהנים ומהמייניהן היו מפקיעין ובהן היו מדליקין — ירושלמי בסוכה (פ"ה ה"ג) מבלאי מכנסי כהן גדול היו מדליקין נרות שבפנים, מבלאי מכנסי כהן הדיוט היו מדליקין נרות שבחוץ. כתיב "להעלות נר תמיד" (שמות כ"ז, כ') שיערו לומר אין לך דבר עושה שלהבת אלא פשתים בלבד, מהו מפקיעין תרגמה ר' חגי מפשילין.
<b>הערוך ערך פקע ד</b>
<h2>דף כא:</h2>
עד דכליא רגלא דתרמודאי — פירוש עניים שמלקטין עצים וזו היא פרנסתן והן שוהין מאד בשוק אם יבוא אדם לקנותן. בתשובות פירש תרמודאי עצים הן שנקראים כך.
<b>הערוך ערך תרמד</b>
המהדרין מן המהדרין — פירוש מהדרי מצות.
<b>הערוך ערך הדר א</b>
תנן התם — בפרק הכונס צאן לדיר (ב"ק ס"ב ע"ב) גץ היוצא מתחת הפטיש ויצא והזיק — חייב — פירוש אותן השברים שיוצאין מתחת הפטיש כשמכה על הברזל שבסדן נקראין גיצין, "בני רשע יגביהו עוף" (איוב ה', ז') תרגום היך גיצין דנתרין מן גומריא ומתגבהין היכדין יעוף.
<b>הערוך ערך גץגא</b>
<h2>דף כב.</h2>
עטרה בקרמין — פירוש בגדים חשובים דקים כקרום ביצה וכקרום של מעלה.
<b>הערוך ערך קרם ב</b>
פרכילי ענבים ועטרות של שבלים — פירוש אשכולות של ענבים שהן כרותין עם זמורה שמן פרכילי.
<b>הערוך ערך פרכל</b>
אבוהון דכולהון דם — פירוש כל המצות מדם לומדות שלא יהו בזויות.
<b>הערוך ערך אבגא</b>
אמר אביי כל מילי דמר עביד כרב — פירוש מר — רבה בר נחמני רביה.
<b>הערוך ערך מרגב</b>
<h2>דף כב:</h2>
והא הכא כיון דקביעי נרות לא אפשר דלא למשקל בקנסא ואדלוקי — פירוש כמו קיסם.
<b>הערוך ערך קנס ב</b>
והא הכא כיון דקביעי נרות לא סגיא דלא למשקל בקינסא ואדלוקי — מנורה שהיתה במקדש (לא היתה בזה הענין שהיא) היו בה ז' קנים והנרות קבועין על גבה, ופרחיה היו בקנים ובמנורה.
<b>הערוך ערך פרח א</b>
<h2>דף כג.</h2>
עששית שהיתה דולקת והולכת כל היום, במוצאי שבת מכבה ומדליקה —
<b>הערוך ערך עששית</b>
הוה מהדר מר אמשחא... דזיתא. אמר האי ציל נהוריה טפי — א"ב פירוש זך, ודבר שאינו עכור.
<b>הערוך ערך צלגא</b>
כל השמנין יפין לדיו ושמן זית מן המובחר בין לגבל בין לעשן — פירוש לשרותו בשמן כדרך שאנו עושין במים, לעשן — שמעשנין כלי זכוכית בעשן השמן עד שנשחרין ומגרדים אותה שחרורית ומשימין בדיו.
<b>הערוך ערך גבל א</b>
ושרף כשף יפה מכולם — שמענו ששמו בלעז פורונג'ו.
<b>הערוך ערך כשף ב</b>
<h2>דף כג:</h2>
צורבא מדרבנן — חוזק תלמידי חכמים.
<b>הערוך ערך צרב ב</b>
<h2>דף כד:</h2>
אין מדליקין בעטרן — מפרש בריש גמרא (לעיל כ' ע"ב) עטרנא — פסולתא דזיפתא, שעוה — פסולתא דדובשא.
<b>הערוך ערך עטרן</b>
שמן שומשמין — פירוש בלשון ישמעאל סמסם, ובלעז שושמי, זרעונין ירוקין הן.
<b>הערוך ערך שמשם</b>
ולא בשמן צנונות — בלשנא דרבנן שמן פוגלא ובלשון ישמעאל שמו פגולא ובלעז ארמורשא.
<b>הערוך ערך צנן</b>
בשמן פקועות — פי' הן כגון אבטיחין קטנים והן מרין ועושין מהן שמן. ויש מפרשים דילועי מדבריות.
<b>הערוך ערך פקועות</b>
בעטרן ובנפט — בלעז פיטרוליאו.
<b>הערוך ערך נפט</b>
ולא מילה שלא בזמנה, דאתיא בקל וחומר — פי' ומה אוכל נפש שאע"פ שהוא באזהרת שמחה אינה [מצוה] — דוחה יו"ט, מילה שאע"פ שלא בזמנה מצוה היא שנכרתו עליה שלש עשרה בריתות וחייב עליה כרת אם לא ימול — אינו דין שידחה יו"ט, תלמוד לומר לבדו — ולא מילה שלא בזמנה. ומה אם מילה שלא בזמנה אינו דוחה יו"ט, כל שכן עשה של נותר שלא ידחה יו"ט, שאפילו בטלו לגמרי אינו ענוש כרת.
<b>הערוך ערך מלגו</b>
<h2>דף כה.</h2>
מחפ"ז — מיתה, חומש, אין לה פדיון, ואסור לזרים.
<b>הערוך ערך מחפז</b>
<h2>דף כו.</h2>
אין מדליקין בצרי... מפני שהוא עף — בב"ר (פצ"א) "מעט צרי" (בראשית מ"ג, י"א) קטף, וכך תרגומו, פי' שרף היוצא מן העץ, כיצד — רושמין העץ ויוצא ממנו הצרי.
<b>הערוך ערך צרי</b>
בצרי מפני שהוא עף — פי' כמו "ויעף אלי" (ישעיה ו', ו') שהפריחם הרוח.
<b>הערוך ערך עףגא</b>
זיל איקשט במשחה דאפרסמון... "לכורמים וליגבים" (ירמיה ל"ט, י'), כורמים — תני רב יוסף אלו מלקטי אפרסמון מעין גדי ועד רמתא. יוגבים — אלו צדין חלזון מסולמא דצור ועד חיפה — פי' שמן אפרסמון — הוא צרי ואילן שלוטף שמו כדכתיב "נכאת וצרי ולוט" (בראשית ל"ז, כ"ה) ותרגום שעף וקטף ולטוס, ואמרינן צרי אינו אלא שרף הנוטף מעצי הקטף, (כריתות ו' ע"א) כלומר שרף של קטף שהוא עף ואם מעמידו כנגד הנר אע"פ שמרוחק מיד עף ובא הנר ודולק בו, וי"א כרמים מין גפנים שממנו יוצא אפרסמון.
<b>הערוך ערך אפרסמון</b>
<h2>דף כז.</h2>
ברותא היא — פי' מקום שטעו חכמים ולא דיברו כהלכה לא רצו לגנותם ולומר טעו אלא אמרו ברותא כלומר דעת חיצונית היא.
<b>הערוך ערך ברגד</b>
<h2>דף כח.</h2>
ר' נחמיה אומר מכסה אחד היה, ודומה כמין תלא אילן, והא תלא אילן טמא הוא — פי' בתשובות חיה קטנה כדמות חתול ומרוקם הוא ויש בו גוונין הרבה וטמא הוא, ושמענו שמצויין הן במקומכם שצדין בהם שפנים ובלשון ארמי שמו שיסקא, ובל' ערבי זבזיב ובלשון יון תלא אילן.
<b>הערוך ערך תלא אילן</b>
היינו דמתרגמינן תחש — ססגונא שסס בגוונים הרבה — פירוש שמצוייר בגוונים הרבה, ודומה לו הא דגרסינן סוף גמרא דפרק הבא על יבמתו (יבמות ס"ד ע"ב) רב אחא בר הונא אחדתיה ססגוניתא, פירוש שנצטייר בשרו גוונים מן החולי. פירוש אחר ססגונא שמח משה רבינו שהיה לה גוונים הרבה.
<b>הערוך ערך ססגון</b>
ושלקה ביד כהן — פי' כגון שהחזיק [הכהן] בעור לבודקו ועודנו בידו לקה בצרעת לאלתר.
<b>הערוך ערך לקגא</b>
<h2>דף כח:</h2>
תחש שהיה בימי משה בריה בפני עצמה היתה.
<b>הערוך ערך תחש</b>
קרש — (חולין נ"ט ע"ב) קרש — טביא דבי עילאי — פי' יש בחיות בריות גדולות כמו הענקים בבני אדם והם במקום פלוני.
<b>הערוך ערך קרש</b>
פתילת הבגד שקיפלה ולא הבהבה — לשון כפילה הוא, וכן בפ' אלו קשרין (לקמן קי"ג ע"א) מקפלים את הכלים.
<b>הערוך ערך קפל א</b>
פתילת הבגד שקיפלה ולא הבהבה — "אל תאכלו ממנו נא" (שמות י"ב, ט') ת"י מהבהב, ובסוף פיסקא דהחדש "אל תאכלו ממנו נא" לא תיכלין יתיה מהבהב. ענין חרוך.
<b>הערוך ערך הבהב</b>
<h2>דף כט.</h2>
לענין טומאה וכן תנן בפ' כ"ח בכלים (מ"ז) שלש על שלש שאמרו חוץ מן המלל — פי' מלל מה שמשייר האורג בראש הבגד ובסוף הבגד שיעור שתי אצבעות והוא ענף של בגד, וכיון ששתי לבדו הוא ואין בו ערב אין מצטרף לארג ושמו מלל ובלשון רבנן שמו כרכשתא (ב"מ ז' ע"א) והוא כרוספדין בלשון יון ובלעז צירי.
<b>הערוך ערך מלגד</b>
שדא קשייתא לבוביא — פי' טיגן של חרס שמסיקו תחתיו ואופין עליו עוגות.
<b>הערוך ערך בביא</b>
מאי לאו בפרסייתא דלא חזיין אגב אימיהו, לא בארמייתא — פי' פרסייתא — גדולים שאינן ראויין להאכל.
<b>הערוך ערך פרס ג</b>
מאי לאו בפרסייתא לא בארמייתא — הואיל וחזיין אגב אמייהו — פי' תמרי ארמייתא גרעיניהן רכין ונאכלין עם תמרים עצמן.
<b>הערוך ערך ארם ב</b>
רב המנונא אמר הכא בפחות מג' על ג' עסקינן דתנן בכלים פ' כ"ח (מ"ב) פחות מג' על ג' שהתקינו לפקוק בו את המרחץ.
<b>הערוך ערך טלת</b>
פחות מג' על ג' שהתקינו לפקוק בו את המרחץ — פי' המרחץ חלול כדי ליכנס בו האש בכולו כדי שיחם, ויש בו נקבים לצאת העשן מהן, ויש להן מטליות של בגד מוכנים לסתום ולפקוק בהן את הנקבים. "תאלמנה שפתי שקר" (תהלים ל"א, י"ט) תרג' תתפקקן שפוותי שיקרא.
<b>הערוך ערך פקגא</b>
מטלית פחות מג' על ג' שהתקינו לפוק בו את המרחץ ולנער בו את הקדירה — פי' אוחז בה הקדירה כשהיא חמה ומנערה.
<b>הערוך ערך נער א</b>
<h2>דף כט:</h2>
מגוד — פירוש דבר שמזומן לשטוח עליו כלי כביסה. פירוש אחר גודא ממש.
<b>הערוך ערך מגד</b>
גרר ספסלא בעילתא דשישא — כמו "רצפת בהט ושש" (אסתר א' ו').
<b>הערוך ערך ששא</b>
מפני רוח רעה — פי' שיד, וי"א מחשבות רעות שמעלה לו מרה שחורה.
<b>הערוך ערך רוח א</b>
<h2>דף ל.</h2>
מהו לכבויי בוצינא מן קדם באישא בשבתא — פי' חולה.
<b>הערוך ערך באישה</b>
אמר כ"ד רננות ולא נענה.
<b>הערוך ערך רןגג</b>
באותה שעה נהפכו פני שונאי דוד כשולי קדרה.
<b>הערוך ערך שלי א</b>
<h2>דף ל:</h2>
"כי זה כל האדם..." כל העולם כולו לא נברא אלא לצבות לזה — יש ספרים שכתוב בהם לצוות — בו', אלו ג' צבתים אחרונים קרובי ענין הם.
<b>הערוך ערך צבת ה</b>
אמר רב כל תלמיד היושב לפני רבו ואין שפתותיו נוטפות מור תכוינה... אל תקרי שושנים אלא ששונים — כלומר התלמידים שיושבין ללמוד צריכין להטיף ולהזיל אמרתו של רב באימה ובמרירות, ואם יעבור שלא יעשה כן יכוה ויבער.
<b>הערוך ערך טףגא</b>
שתצילני... מעזי פנים ומעזות פנים — פי' עזי פנים שלא יקניטני אדם שיש בו עזות פנים, ומעזות פנים שלא יהא בי עזות פנים.
<b>הערוך ערך עזגג</b>
לגלג עליו אותו תלמיד... אין כל חדש תחת השמש — בתרגום ירושלמי "ויאמרו הכזונה יעשה את אחותנו" (בראשית ל"ד, ל"א) מלגלג בנפשיה פירוש ענין לעג.
<b>הערוך ערך לגלג</b>
עתידין אילני סרק שמוציאין פירות וכו' עד נפק אחוי ליה צלף — פי' צלף הוא נצפא והוא פרחא והוא שם האילן ובלשון ישמעאל אל כבר ובלעז קפרא.
<b>הערוך ערך צלף ב</b>
עתידה ארץ ישראל שתוציא גלוסקאות וכלי מילת, שנאמר "יהי פסת בר בארץ" (תהילים ע"ב, ט"ז) פ' ככרות לחם.
<b>הערוך ערך גלסק</b>
כלי מילת — נברא בר קורא — פי' דקל בראש ענף שלו יש בו חריות סביביו, בין חריות לחריות יש לו סביב כמו בגד עבה ודומה לארג וקרוב לשתי וערב, ועושין מהן מוסרות לשוורים, למעלה מהן כל נברא שקרוב ללבו של דקל מתעלה יותר מחברו עד שמגיע לקורא, כדאמרינן (ברכות ל"ו ע"א) קורא רב יהודה אמר בורא פרי האדמה, ונברא הוא קליפתו של קורא וכרוך עליו והעליונים שבהם רכים כקורא, משום הכי קרו ליה בר קורא, ודומיא דיליה כלי מילת זה פי' בתשובות.
<b>הערוך ערך נבר ב</b>
<h2>דף לא.</h2>
היה הלל חופף את ראשו.
<b>הערוך ערך חףגה</b>
מפני מה ראשן של בבליים סגלגל — "הדלת האחת גלילים" (מלכים א' ו', ל"ד) תרג' דדשא חדא סגלגלין, "עגול סביב" (שם ז', כ"ג) תרגום סגלגל סחור סחור. "ככף רגל עגל" (יחזקאל א', ז') תרג' כפרסת ריגלין סגלגלין.
<b>הערוך ערך סגלגל</b>
מפני מה עיניהם של תרמודיים טרוטות א"ל בני שאלה גדולה שאלת — מפני שדרין בין החולות — פי' שעפעפיו סגורות ואינן פתוחות אלא מעט. ס"א תרוטות — בע' ת'.
<b>הערוך ערך טרטות</b>
כלום מעמידין לפני המלך אלא מי שיודע טכסיסי מלוכה, לך למוד טכססי מלוכה — פי' אנשים בקיאים בעבודת המלך.
<b>הערוך ערך טכס</b>
גר זה שבא במקלו ותרמילו — פי' כלים של עור ומוליכין בהן מיני מזונות וכל דבר, "ובילקוט" (שמואל א' י"ז, מ') תרגום ובתורמיליה.
<b>הערוך ערך תרמל</b>
"והיה אמונת עתך". אמונת — זה סדר זרעים — שבאמונה תלוי המעשה שיעשר פירותיו כהלכה. "עתיך" — זה סדר מועד — ששם שמירת זמנים ושבתות וימים טובים. "חוסן" — זה סדר נשים — שצריך תוקף שלא ישלוט בו יצר הרע. "ישועות" — זה סדר נזיקין — שדנין בני אדם ונוטלין מזה ונותנין לזה ומושיעו מיד הגזלנין, פירוש אחר "חוסן" — סדר נשים לשון אחסנא דהווין לו בנים ונוחלין.
<b>הערוך ערך עת</b>
קב חומטון — פי' עפר מלוח, מן "ארץ מלחה" (ירמיה י"ז, ו'), וי"א חול.
<b>הערוך ערך חמט</b>
<h2>דף לא:</h2>
"כי אין חרצובות למותם ובריא אולם" (תהילים ע"ג, ד') — לא דיין להם לרשעים שאין חרדים ועצבים מיום מיתה וכו' — ובויק"ר במצורע כי אין חרצובות למותם (פי"ז סי' א') לא ערערתם בחלאים ולא ציביתם בעונות אלא בריא אולם.
<b>הערוך ערך חרצב</b>
"זה דרכם כסל למו" (תהילים מ"ט, י"ד) — יודעים רשעים שדרכם למיתה, ויש להם חלב על הכסלים, ושמא תאמר שכוחה מהם ת"ל "ואחריהם בפיהם ירצו סלה".
<b>הערוך ערך כסל א</b>
רביעית דם נתתי בכם — פי' הוא הדם הצלול שבלב שממנו משתית הלב אין בו אלא משקל כ"ה סלעים שהוא רביעית לוג.
<b>הערוך ערך רבע א</b>
<h2>דף לב.</h2>
נפל תורא — חדדו סכיני — ובמגלת איכה (פ"א סי' ל"ד) זכרה ירושלים... "בנפול עמה ביד צר ואין עוזר לה" (א', ז') רבנן דתמן אמרי נפל תורא — חדדין סכינוי, ס"א מחרפין סכינוי, רבנן דהכא אמרי נפל תורא — סגין טבחוי.
<b>הערוך ערך חדגב</b>
תיפוש תירוס אמתא — חד מחטרא להוי — פי' ענין משל הוא, כלומר פעמים רבות תחטא ובאחת יפקד עליה הכל, ויש אומרים וחד מחבטא להוי — וענין אחד הוא.
<b>הערוך ערך פשגב</b>
מר עוקבא אמר רעיא חגרא ועיזי רהטן אבב חוטרא — מילי, ואבי דרי — חושבנא... אבב חנותא — נפישי אחי ורחמי, אבב בזיוני — לא אחי ולא רחמי — פי' רעיא חגרא — רועה פסח שאינו יכול להלך ולרוץ ועז בורחת, כשמגיע בשער "גדרות צאן", כדמתרגמינן (במדבר ל"ב, ט"ז) חוטרין דען, ובבית הדיר, כדתנן (ב"ק נ"ה ע"ב) הכונס צאן לדיר, שם מעלה לו החשבון מבריחות שברחה ושם מכה אותה. אבב חנותא — בפתח החנות של יין, כל אוהביו באין ושואלין בשלום בעל החנות כדי שישתו עמו, אבל אם רואין שנתפס אדם בבית המכס או בבית המושל להיענש, כל אוהביו בורחין ואין אחד מהם פונה אליו, פ"א אבב בזיונא — לפתח בזיון.
<b>הערוך ערך בבגא</b>
אבב חוטרא מילי — כבר פירשנו בערך בב. "ארחי גדר" (איוב י"ט, ח') תרגום איסטרטי חטר.
<b>הערוך ערך חטר א</b>
ר' זירא ביומא דשותא לא נפיק לביני דקלי — פירושו בערך אסתן.
<b>הערוך ערך שתגג</b>
דומה... כמי שנמסר לסרדיוט — פי' שרים ממונים לעשות דין מהדיוטות.
<b>הערוך ערך סרדיוט</b>
חש בראשו דומה כמי שנתנוהו בקולר — "נתן בניו פלטים" (במדבר כ"א, כ"ט) תרגום ירושלמי שלילין בקולריא, "ויתנוהו בסוגר" (יחזקאל י"ט, ט') תרגום ויהבוהו בקולרין.
<b>הערוך ערך קלר ד</b>
עלה למטה ונפל יהא דומה לו כמי שהעלהו לגרדום לידון — פי' מעלות שעושין לדיינין שיושבין עליהן כשדנין, כמו שעשה שלמה מעלות לכסא אשר ישפוט שם ובלעז מעלה — גרדו.
<b>הערוך ערך גרדם א</b>
אם יש לו פרקליטין גדולים ניצול — "מליצי ריעי" (איוב ט"ז, כ') תרג' פרקליטיי חביריי.
<b>הערוך ערך פרקלט</b>
ויש אומרים על שקורין לארון קודש — ארנא — לשון בזוי כדרך שקורין למגדל של עץ שבבתיהן.
<b>הערוך ערך ארן א</b>
ג' בדקי מיתה נבראו באשה, ואמרי לה דבקי מיתה, אלו הן נדה, וחלה, והדלקת הנר, חדא כר"א, וחדא כרבנן — פי' בדקי כרבנן דאמרי יולדות דהתם מבדקי בשעת לידה, מאן דאמר דבקי כר"א דאמר ילדות דמשמע שהמיתה נדבקת בהן ומתות ילדות, והיינו דבק שדובק בה המיתה, ובדק שבודקין אותה אם קיימתם.
<b>הערוך ערך בדק א</b>
ג' דבקי מיתה — כבר פירשנו בע' בדק.
<b>הערוך ערך דבק</b>
<h2>דף לב:</h2>
הגובאי — מין חגבים הוא בלעז ברוצי והוא ארבה כשר.
<b>הערוך ערך גב יד</b>
<h2>דף לג.</h2>
על עינוי הדין — פי' הדיינין שמענין את הדין לאחר שיודעין הדין מאחרין אותו. עיוות הדין — הדיינין שמעוותין הדין. קלקול הדין — בעלי הדין שמקלקלין את הדין.
<b>הערוך ערך עןגב</b>
כל הממרק עצמו לעבירה — פצועות וחבורות יוצאות בו, שנאמר "חבורות פצע תמרוק ברע" (משלי כ', ל') — פי' המהבהב כמו "מרקו הרמחים", ענין חידוד.
<b>הערוך ערך מרק ב</b>
ג' מיני הדרקון הן של עברה — עבה, של רעב — תפוח, של כשפים — דק. פירוש עמוד החוזר עמוד של צואה שהתחיל לימשך חוץ לטבעת ונטרד ולא הפילו לחוץ אלא החזירו ועמד והלך, מביא את האדם לידי הדרקון — ניפוח בטן וחלי מעים עד שימות.
<b>הערוך ערך הדרקון</b>
שמואל הקטן חש ביה, אמר רבונו של עולם מי מפס — פי' מי מבחין.
<b>הערוך ערך מפיס ב</b>
נחמני — הוא אביי כמפורש בערך אביי.
<b>הערוך ערך נחמני</b>
נפישי קטילי קדר מנפיחי כפן — פי' קדר — רעי שמשהין עצמן ואין נפנין.
<b>הערוך ערך קדר א</b>
שאני רבא דאנסו ליה עידניה — פירשנו בע' עידן.
<b>הערוך ערך אנס</b>
שאני רבא דאנסו ליה עדניה בעל כרחו — פי' לא היו מניחין אותו לעמוד לפי שהיה לומדם.
<b>הערוך ערך עדן ב</b>
<h2>דף לג:</h2>
אזלו וטשו במערתא — "נצפנה לנקי חנם" (משלי א', י"א) תרגום נטשי לזכאי במגן, "ומצותי תצפן אתך" (שם ב', א'), "וצפונך תמלא בטנם" (תהילים י"ז, י"ד), "יצפן לישרים" (משלי ב', ז').
<b>הערוך ערך טשגא</b>
חזא ההוא סבא דהוה נקיט תרין מדני אסא — פי' מדן ע' מובלע והוא מעדן כדכתיב "התקשר מעדנות כימה" (איוב ל"ח, ל"א).
<b>הערוך ערך מדן</b>
עייליה לבי בני והוה קא אריך ליה אבישריה — כלומר עורך בשר גופו ומתקנו.
<b>הערוך ערך ארך א</b>
חזיה דהוה ליה פילי בגביה — פילי היינו פלחי כדפרשינן בע' שלפני זה.
<b>הערוך ערך פלגג</b>
<h2>דף לד.</h2>
עבד מאי דעבד, כל היכא דהוה קמיט — טהריה — פי' הביא סדינין ושראון במים כמעשה דמסכת נדה (ס"א ע"א) שפירשנו בע' סדן ס"א כאן ריצץ בן עזאי תורמסי תרומה, אזל איהו ועבד הכי נמי, אייתו תורמסין רציף — פי' הביא תורמוסין ונעץ, בכל מקום שהיה שם קבר היה רפה והיה יורד, ובמקום שלא היה שם קבר היה חזק והיה יודע שלא היה שם קבר, בבראשית רבה פרשה פ' (ע"ט) אמר ליה בריה כל הדא טבתא עבדת לן טבריה ולית אנן מדכיין יתה מן קטוליא, מה עבד — נסב תורמוסין והוה קציץ תורמוס ושדי קוצצתיה וקטילא סליק. "לרגל המלאכה" (בראשית ל"ד, י"ד) תרג' ירושלמי עבידתא דבידי.
<b>הערוך ערך עבד ב</b>
אין מעשרין את הודאי — פי' ספק חשיכה ספק אינו חשיכה זהו בין השמשות ואסור לעשות מלאכה מדרבנן, וטבל ודאי אסור לתקנו שהיא מלאכה גמורה תיקון הטבל, אבל דמאי שהוא ספק מותר לתקן, כיון דספק מלאכה היא ובין השמשות אסור מדרבנן, כולי האי לא גזרינן.
<b>הערוך ערך דדגא</b>
דמאי — פי' דמאי כבר פירשנו בע' ד', פי' אחר מלשון דימיתי אם יצא ממנו מעשר אם לאו. פ"א דין מאי מתוקן או לא, ובג' דבני מערבא (ירו' מעשר שני פ"ה ה"ה) מפורש דמי תיקן דמי לא תיקן.
<b>הערוך ערך דמאי</b>
<h2>דף לד:</h2>
הכסיף התחתון ולא הכסף העליון — זהו בין השמשות — בריש גמ' דברכות ירושלמי הכסיפו זהו בין השמשות, השחירו נעשה העליון שוה לתחתון זהו לילה.
<b>הערוך ערך כסף א</b>
<h2>דף לה.</h2>
בור ספינה אלכסנדרית — פי' הוא כלי עץ גדול וממלאין אותו מים בספינות גדולות של אלכסנדריא.
<b>הערוך ערך ברגז</b>
רבא חזייה לאביי דקא דוי למזרח — פי' דוי — חזי.
<b>הערוך ערך דוגא</b>
פנים המאדימים פני המזרח וסימנך כוותא — פי' אם יהיה נר דלוק בבית ובו חלון פתוח למערב מתראה אור הנר כנגד פתח החלון במזרח.
<b>הערוך ערך כוגב</b>
כמין כברה — פי' כברה כלי שכוברין בה החטין ומוציאין את המוץ והוא עגול כאמה על אמה ולכן דמה בארה של מרים לכברה, שכיון שעגול הוא דומה לפי הבאר.
<b>הערוך ערך כבר א</b>
אמר רב יהודה אמר שמואל בין השמשות דר' יהודה כהנים טובלין בו, למאן אילימא לר' יהודא ספיקא הוא, אלא בין השמשות דר' יהודה לר' יוסי כהנים טובלין בו, פשיטא — מהו דתימא בין השמשות דר' יוסי מישך שייך בדר' יהודה, קא משמע לן דשלים בין השמשות דר' יהודה והדר מתחיל בין השמשות דר' יוסי — ובסוף גמרא דבא סימן התחתון (נדה נ"ג ע"א) הך תנא סבר שלים בין השמשות דר' יוסי מישך שייך בר' יהודה.
<b>הערוך ערך בין ג</b>
<h2>דף לה:</h2>
אי נמי הרני — פי' עשב הוא ועלה שלו עגול ומצד אחד הוא פתוח ובלילה כפופה בקרקע וכשחמה זורחת היא עומדת ופתחה למולה וכשחמה מסבבת פניה למולה היא מתעגלת עמה עד ששוקעת החמה, ואותו החריץ שהוא פתוח כנגד החמה לעולם וכשחמה שוקעת היא נכפפת בקרקע ובלעז שמה מלבא. ויש שגורסין ארוני — פי' ירקות שדה הן בבקר מתפתחין ומתפשטין ומבין השמשות מתכווצין ונראין כסתומין.
<b>הערוך ערך הרני</b>
ועדיין חנויות פתוחות ותריסין מונחין — פי' קרשים שנועלין בהן פתחי החנויות בלילה וביום מסלקין אותן ומניחין עליהן אוכל נפש למכור.
<b>הערוך ערך תריס</b>
<h2>דף לו.</h2>
תלת מילי אשתנהו שמייהו — כבר פי' בע' חצוצרות.
<b>הערוך ערך תלת</b>
חצוצרתא — שפורא — פי' עכשיו חצוצרת כשרה ואותו שקורין שיפורא פסול, וכן הקרויה צפצפה עכשיו כשרה ללולב וערבה פסולה, פתורא בתחילה קורין כן לקטנה בזמן הזה קורין כן לגדולה, בזמן הזה קורין לבית הכוסות — הובלילא, ואם נמצא מחט בהובלילא — טרפה, ואם בא גט אשה מאותו מקום שקורין בולסיף — אין צריך לומר בפני נכתב ובפני נחתם שהיא בבל. ובב"ר (פל"ח) בולסיף — בלל שפת. ס"א בורסיף — פי' בורסיף מן הספר שהעומד באוירו של מגדל משכח את התלמוד.
<b>הערוך ערך חצצרת</b>
ברסיף — בבל, בבל — ברסיף — (סנהדרין ק"ט ע"א) אמר רב אויר מגדל משכח את התלמוד, א"ר יוחנן בבל ובורסיף סימן רע לתורה, מאי בורסיף — בור שפת, ובב"ר ויפץ ה' אותם (פל"ז) א"ל מן הדין אתר את א"ל מן בורסיף. א"ל לא כן אלא בולסיף "כי שם בלל ה' שפת" (בראשית י"א, ט'). פי' בע' חצצרת.
<b>הערוך ערך ברסיף</b>
<h2>דף לו:</h2>
כירה שהסיקוה — כבר פירשנו בערך כפח.
<b>הערוך ערך כרגב</b>
בקש או בגבבא — פי' סילתי של עצים כמו קש.
<b>הערוך ערך גבגו</b>
כירה שהיסקוה — כדכתיב "אף יסיק ואפה לחם" (ישעיה מ"ד, ט"ו), "ובערו והשיקו" (יחזקאל ל"ט, ט').
<b>הערוך ערך סקגא</b>
<h2>דף לז:</h2>
מצטמק ויפה לו — אסור — פי' יבש.
<b>הערוך ערך צמק</b>
גחלים של רותם — פי' שאינן נכבין מהרה.
<b>הערוך ערך רתם</b>
ורב נחמן בר יצחק מרי דעובדא הוה.
<b>הערוך ערך מרגב</b>
ושהין ליה כסא דהרסנא ואכיל — פי' מביאין דגים קטנים מלוחין וקמח וחומץ ומבשלין אותו, זה פי' בתשובות הגאונים.
<b>הערוך ערך הרסנא</b>
כל דאית ביה מיחא מצטמק (ויפה) [ורע] לו — פי' קמחא.
<b>הערוך ערך מחגז</b>
לפדא דייסא ותמרי — מצטמק ורע להן — פי' תבשיל של תאנים.
<b>הערוך ערך לפדא</b>
<h2>דף לח.</h2>
פולין ובשר טרוף — אסור — פי' שמחתכין אותו חתיכות קטנות ומרסקין אותו עד שנטרף במקפה או בטיסני, שכל זמן שמצטמק יוצא שמנו ומתערב עם הבישול.
<b>הערוך ערך טרף ג</b>
בצים מצומקות כעוזרדן — פי' פירות אילן ובלשון ערבי גוברי ואדומין הן, וי"א אלזערוד ובלעז שורבא, וי"א אלביסרי.
<b>הערוך ערך עזרד א</b>
<h2>דף לח:</h2>
אמר רבי אמי ר' תדאי דעבד לגרמיה הוא דעבד — דאמר אבל הניחן על גבי קרקע — אסור, הכי אמר רבי יוחנן אפילו הניחן ע"ג קרקע — [מותר] — לדעתיה עבד וחולקין עליו חבריו, ולית הלכתא הכי.
<b>הערוך ערך גרם ב</b>
כופח שהסיקוה בקש ובגבבה — פי' בגמ' היכי דמי כופח, היכי דמיא כירה אמר ר' יוסי ב"ר חנינא כופח — מקום שפיתת קדירה אחת, כירה — מקום שפיתת ב' קדירות.
<b>הערוך ערך כפח א</b>
אין נותנין ביצה תחת המיחם בשביל שתתגלגל — פי' צליית הביצה נקרא גלגול.
<b>הערוך ערך גלגל א</b>
לא יפקיענה בסודרין — פי' מביאין סודר או מטלית ומניחין אותן בשמש עד שמתחממות יפה וכורכין הביצה בהן ושונין ומשלשין עד שתתגלגל.
<b>הערוך ערך פקע ה</b>
לא יטמננו בחול ובאבק דרכים.
<b>הערוך ערך אבק א</b>
הביאו סלון של צונן — פי' צנור מרזב וסילון אחד הן.
<b>הערוך ערך סלן</b>
<h2>דף לט.</h2>
חוץ מן המליח הישן וקוליס האיספנין — פי' קוליס האספנין — דג שבמקום האספניא ושמו בלשון ערבי אלשבוט ובלשון הקדש שיבוטא (לקמן קי"ט ע"א) ובלשון רבנן כופיא כדאמרינן (פסחים ל"ט ע"א) מררתא דכופיא. וי"א שהוא טונינא.
<b>הערוך ערך אספנן</b>
עפר תיחוח — פי' מקום שאינה בתולה אלא כגון ארץ חרושה שעפרה נדבקת ברגלו וכשמניח רגלו עליה עושה גומא כמהלך על החול.
<b>הערוך ערך תחח</b>
<h2>דף לט:</h2>
כל מקום שאתה מוצא שנים חולקין ואחד מכריע הלכה כדברי המכריע.
<b>הערוך ערך כרע ב</b>
הלכה כדברי המכריע חוץ מקולי מטלניות — ששנינו בפרק במה מדליקין בגמ' פתילת הבגד (לעיל כ"ט ע"א) רב הממונא אמר הכא בפחות מג' על ג' עסקינן... דתנן בכלים (פכ"ח מ"ב) פחות מג' על ג' שהתקינו לפקוק בו את המרחץ.
<b>הערוך ערך טלת</b>
<h2>דף מ.</h2>
אמר אביי כל מילי דמר עביד כרב — פי' מר — רבה בר נחמני רביה.
<b>הערוך ערך מרגב</b>
אבטאות של כרכים — פי' בריכות שעושין בבית המרחץ. וי"א עביט של מימי רגלים, וי"א אשטובא (אמבט מלא מים חמים, חדר מחומם) בלעז.
<b>הערוך ערך אבט</b>
<h2>דף מ:</h2>
אבטאות של כרכים מטייל בהן כדרכו — פירוש מהלך. "וחוג שמים יתהלך" (איוב כ"ב, י"ד) תרג' ותקוף רומא דשמיא יטייל.
<b>הערוך ערך טייל א</b>
תנו רבנן מיחם אדם אלנטית ומניחה על בני מעים בשבת — פי' בגד שמסתפגין בו לאחר שרוחצין ובל"י לנתון, ויש מהם בע' למ"ד.
<b>הערוך ערך אלנטית</b>
ממלא קיתון של מים ומניחו כנגד המדורה ולא בשביל שיחמו, אלא כדי שתפוג צנתן.
<b>הערוך ערך פגגא</b>
אחד שמן ואחד יין, יד סולדת בהן — אסור... היכי דמי יד סולדת בהן אמר רחבא כל שכריסו של תינוק נכוית הימנו — פירוש אחר בירושלמי שהיד שולטת בהן, סולדת היא שולטת.
<b>הערוך ערך סלד</b>
לוקה מכות מרדות מדרבנן — פירוש מלקות דאורייתא הוא על חייבי לאוין באומד ובהתראה, ובעינן מכה משולשת, כדכתיב "ארבעים יכנו" (דברים כ"ה ג') ואמרו חכמים (מכות כ"ב ע"א) מנין הסמוך לארבעים, אבל מי שעובר על מצות עשה שאמר לו עשה סוכה עשה לולב ואינו עושה, מכין אותו עד שתצא נשמתו (כתובות פ"ו ע"א), בלא אומד ולא מכה משולשת, וכן מי שעובר על דברי חכמים מכין אותו בלא מספר ובלא מניין ובלא אומד, ולמה קורין אותו מכת מרדות — שמרד בדברי תורה ובדברי סופרים.
<b>הערוך ערך מרד</b>
<h2>דף מא.</h2>
האוחז באמתו — פי' האבר המשתין מים נקרא אמה.
<b>הערוך ערך אםגה</b>
בלשת שנכנסה לעיר בשעת שלום — ענין חפוש הגדוד שמחפשין את העיר.
<b>הערוך ערך בלש</b>
אמר רב המניח ידיו כנגד פניו של מטה כאלו כופר בבריתו של אברהם אבינו — פי' שמתבייש מן הברית שבבשרו משום הכי מכסהו, כי סליק — מותר להניח שלא יראו ערותו בני אדם שעומדים על גב הנהר, ובירידה שאין אחר רואהו — אסור, כי נחתי זקפי — פי' יורדין כדרכן שאין רואהו אחר כי סלקו — שחו — שלא יראוהו בני אדם.
<b>הערוך ערך פןגג</b>
נתר — ויש מפרשים נתר בל' ישמעאל אנטרון והוא כמו אבן מתלחלח במים חמים ורוחצים בו במרחץ ראשן בארץ ישראל [בארץ מערב].
<b>הערוך ערך נתר</b>
מולייר הגרוף — פי' כלי של חרס ויש לו ב' גגות ומים בגג התחתון בין גג לגג ואינן נראין והיינו מים מבפנים, וגחלים בגג בעליון שנראין והיינו מבחוץ, והואיל וגחלים למעלה והוא גרוף אינו חם כל כך ומותר, פירוש אנטיכי — בי דודי — והוא כלי של נחשת כמו הדוד של נחשת ומשימין מים העליון שהוא מבחוץ וגחלים בתחתון, ומשום הכי אסורה שלא יצא ממנה החום אע"פ שגרופה ועוד נחושתה מחממתה, בי כירי — ככירה עשויה מחרס בנין שאינו נשמט כמין מולייר וגחלים בתחתון ומים בעליון, ואעפ"י שהוא של חרס הואיל ועושין בו תמיד אש מתחמם מאד משום הכי אמר כל שכן בי כירי, אבל בי דודי הנשמט ואינו שם תמיד כיון דגריף לית ליה חמימות כל כך.
<b>הערוך ערך מלייר</b>
מיחם שפינהו לא יתן לתוכו צונן בשביל שיחמו.
<b>הערוך ערך מחם</b>
נותן הוא לתוכו או נותן לתוך הכוס כדי להפשירן.
<b>הערוך ערך פשר א</b>
<h2>דף מב.</h2>
האלפס והקדרה שהעבירן מרותחין — "מרבכת תביאנה" (ויקרא ו', י"ד) תרגום ירושלמי מרתח ייתינה, וכן מרחשת (שם ב', ז').
<b>הערוך ערך רתח</b>
<h2>דף מב:</h2>
תמחוי — פי' בקערה גדולה שמשימין בה מאכל לפני האורחין.
<b>הערוך ערך תמחוי</b>
אין ניאותן ממנו לפי שאינו מן המוכן — פי' לשון הנאה.
<b>הערוך ערך אתגב</b>
בגולפי — פי' קנקני וגולפני חביות וכדים אחד הן והם של חרס.
<b>הערוך ערך גלף א</b>
<h2>דף מג.</h2>
באבנים מקורזלות דחזיין לבית הכסא — פירוש מתוקנות ואין בהן חידודין. פירוש אחר שראשיהן חד, פירוש אחר אבנים רכות.
<b>הערוך ערך מקורזלות</b>
<h2>דף מד.</h2>
א"ר זירא פמוט שהדליקו עליו באותה שבת, לדברי הכל — אסור לטלטלה פי' מנורה סתם יש לה קנים כמו אותו של משה ושאין לה אלא עמוד אחד ובראשה נר אחד נקראת פמוט.
<b>הערוך ערך פמוט</b>
<h2>דף מד:</h2>
מיכני שלה בזמן שהיא נשמטת — פי' גם זה גלגל הוא כגון גלגל של עגלה אי נמי גלגל של בור שתולין אותו על פיו ומעלין בו דלי כדכתיב "ונרוץ הגלגל אל הבור" (קהלת י"ב, ו'), ויש אומרים מיכני מלשון "ואת כנו" (שמות ל', כ"ח).
<b>הערוך ערך מכנה</b>
<h2>דף מה.</h2>
תלה בה אגוזים, אפרסקים, שקדים ס"א פרסקין — פי' בלעז פירסקא.
<b>הערוך ערך אפרסק</b>
אין מוקצה לר' שמעון אלא גרוגרות וצמוקים בלבד — פי' בירושלמי (ביצה פ"ד ה"א) אמר ר' שמואל בר ססרטי מפני שמסריחות בינתים.
<b>הערוך ערך מקצה ב</b>
וכן אתה מוצא בפרסקין ובחבושין הן פרישין ובלעז קודוניי.
<b>הערוך ערך חבש א</b>
<h2>דף מה:</h2>
בעא מיניה ר' שמעון ב"ר מרבי פצעלי תמרה לר' שמעון מהו — פי' בתשובות פגי תמרה שהכניסן פירות ונמתקו יפה יפה ועדיין לא בשלו ולא נעשו תמרים, פוצעין אותן אחד אחד לשנים בסכין ומעלין אותן לגג ליבשן ומייבשן ומכניסן לקיום, וסבירא לן דכיון דהעלם לגג לייבשן אקצינן מדעתיה ואמרינן אין מוקצה לר' שמעון אלא גרוגרות וצימוקין בלבד].
<b>הערוך ערך פצעל</b>
אין משקין את המדבריות אבל משקין ושוחטין את הבייתות, אלו הן הבייתות — הלנות בעיר, והמדבריות — הלנות באפר.
<b>הערוך ערך בייתות</b>
אלו הן מדבריות — כל שיוצאות ורועות באפר ואינן נכנסות ביישוב — פי' אפר הוא אחו, ובלעז פראטו, תר"י "ותשם בסוף על שפת היאור" (שמות ב', ג') ושויאת יתיה באפרא על כיף נהרא, "ותרא את התיבה בתוך הסוף" — וחמת ית תיבותא בגו אפרא, ס"א בגו גומיא, וכן "ותרעינה באחו" (בראשית מ"א, ב') תר"י והות רעיא בגו גומיא.
<b>הערוך ערך אפר ב</b>
<h2>דף מו.</h2>
אלא אמר רבה תהא בשל חוליות.
<b>הערוך ערך חלי ב</b>
מאי חליות — כעין חליות דאית ביה חידקי חידקי — פירוש שאין יוצאין זה מזה אבל נראין כשהן פרודין ואינן פרודין ונראה המעמידה או מטלטלה כבונה, הלכך דחליות בין גדולה בין קטנה אסורה וכו'.
<b>הערוך ערך חדק ב</b>
<h2>דף מז.</h2>
הכא במאי עסקינן דאית ביה קרטין — פי' גרגרים של לבונה שלא שלטה בהן האור.
<b>הערוך ערך קרט ב</b>
מטלטלינן כנונא אגב קיטמיה — פי' מחתה שעושין בה המוגמר, אגב קיטמיה דחזיא לכסות בה צואה, וכן בלשון ישמעאל כאנון.
<b>הערוך ערך כנן</b>
מטה של טרסיים — בערך טרסי.
<b>הערוך ערך מטה</b>
המחזר מטה של טרסיים בשבת — ...מצרפי נחושת.0...
<b>הערוך ערך טרסי א</b>
קנה של סיידין — לא יחזיר, ואם החזיר — פטור, אבל אסור — פי' רב שר שלום קנה של ציידין הוא ולא של סיידין, ומורידין בהן העופות מן האילנות הגבוהין בדבק, כדאמרינן בפ' אלו טרפות (חולין נ"ב ע"א) דבקא — אמימר — אסר משום ריסוק איברים, כשגבוה ל' אמה או חסר או יתר אין מגיעו קנה אחד אלא או ד' או ה' ומתקנין אותן כדי שיהא נכנס עיקרו של זה בראשו של זה והעליון שבכולן מלוכלך בדבק ומלכלך בכנפיו של צפור ונדבקין זה בזה ונופל ובנין של אותן קנים קל הוא מקני המנורה אע"פ שאסור, לפיכך המחזיר קני מנורה בשבת — חייב חטאת, קנה של ציידין — לא יחזיר, ואם החזיר — פטור, אבל אסור — ואמרינן באידך פירקין (לקמן פ' ע"א) דבק כדי ליתן בראש השפשף שבראש קנה של ציידין. וי"מ של סיידין — האומנין שסדין את הבית שיהא לבן משימין קנה זה על גב זה כדי שיהו מגיעין למעלה.
<b>הערוך ערך קןגב</b>
קרן עגולה — חייב, קרן פשוטה — פטור — פי' רב שר שלום קרן זו מכלי שיר היא והיא של קרן ממש והיא של חוליות ויש בהן פשוטות ויש בהן עגולות והן נדבקות זו בזו כשמזמרין בה, כדכתיב (דניאל ג', ה') "קל קרנא משרוקיתא", והעגולה קשה להדביקה יותר מן הפשוטה והוא כלי ויש בו מלאכה להחזירה, לפיכך המחזיר קרן עגולה בשבת — חייב, וקרן פשוטה — פטור, אבל אסור. ותנן בפרק י"א בכלים (מ"ו) הכוש והאימה וכו' עד קרן עגולה — טמאה, ופשוטה — טהורה. "שבעה שופרות היובלים" (יהושע ו', י"ג) תרגומו קרן דכריא.
<b>הערוך ערך קרן א</b>
לוחיים של סקיבס — פי' סקבס — ארקו בלישטרו (בליסטרה) בלעז, ולוחיים הן כעין דף קטן שמשימין בתוך העץ כדי לזרוק החץ ואם החזיר אותו דף לא יחברנו במסמרים. פ"א מטרה שיורין בה חצים.
<b>הערוך ערך לחגב</b>
<h2>דף מז:</h2>
מטה (גליתא) [גלתא] — כבר פי' בע' גל.
<b>הערוך ערך מטה</b>
בי רב חמא הוה ההיא מיטה גיליתא, דהוה מהדרי לה ביומא טבא — פי' מטה גיליתא מלשון לגבבא גילי (תרגום אונקלוס שמות ה', י"ב) כלומר שהן רפויין על הרגלים ונוחין לתקן ולפרק כקש, על כן ביו"ט ובשבת מותר להחזיר במטה לכתחילה ועוד מפורש בע' אסל.
<b>הערוך ערך גלגא</b>
שאלה נר של זכוכית מטילין בו מים יין ושמן וכיון שכלה שמן בשבת מגיע אש אצל המים ונכבה, ושאלת יש בו גרם כיבוי או לא — תשובה דבר זה היתר גמור הוא שאין גרם כיבוי אלא כמו ששנינו בסוף כירה (אין) נותנין כלי תחת הנר לקבל ניצוצות ולא יתן לתוכו מים וכו' וכדתני בכל כתבי הקדש (לקמן ק"כ ע"א) ר' יוסי אוסר בכלי חרש חדשים, אבל נרות של זכוכית מותר להדליק בהן ופניסין שמן, ואין לערער בהן ואין לחוש בהן כלום, וכך אנו נוהגין להדליק בבתי כנסיות ובבתי מדרשות ובבית רבינו שבבבל ובשתי ישיבות.
<b>הערוך ערך נרגא</b>
לקבל ניצוצות — "ופועלו לניצוץ" (ישעיה א', ל"א) כמו (ברכות ט' ע"ב) נץ.
<b>הערוך ערך נצוץ</b>
ולא בתבן ולא בזגין — [נזיר ל"ד ע"ב) אלו הן החרצנין ואלו הן הזגין, החרצנין — אלו החיצונין, והזגין — אלו הן הפנימין — דברי ר' יהודה, ר' יוסי אומר שלא תטעה בזוג של בהמה החיצון — זוג, הפנימי — ענבול.
<b>הערוך ערך זג</b>
לא במוכין [ולא בזוגין] — פי' הפשתן המסורק המובחר קורין בלשון ישמעאל אלמוך. פ"א מוכין שגורדין מן הבגדים, ובפי"א בנגעים (מי"א) עד שיראה באריג ובמוכין, ואם קיצץ הבגד קצצים קטנים נקרא מוכין, כדתנן בזה הפרק (שם מי"ב) קיצצו ועשאו מוכין — טהור.
<b>הערוך ערך מךגד</b>
איבעיא להו גפת דזתים תנן, אבל (דשומשין) [דשומשמין] — שפיר דמי — שמעינן מינה גפת — פסולת של זיתים ושל שומשמין.
<b>הערוך ערך גפת</b>
<h2>דף מח.</h2>
ואתנח כוזא דמיא אפומא דקומקומא — פי' לשון יון והוא לשון לעז קומקומא.
<b>הערוך ערך קמקום</b>
נזהיה רבא — פי' גערה. "אם יגעה שור על בלילו" (איוב ו', ה') תרג' אם ינזה תורא.
<b>הערוך ערך נזה</b>
חזייה דפריס דסתודר — פי' סודר עי"ע סודר.
<b>הערוך ערך דסתודר</b>
חזא דפריס דסתודר אפומא דכובא — פי' כלי של יין.
<b>הערוך ערך כבגא</b>
מאי שנא מפרנקא התם לא קפיד — פי' חתיכה של בגד ועשוייה לכסות בו מים או יין שבכלי.
<b>הערוך ערך פרנקא</b>
טומנין בגיזי צמר ובציפי צמר — פי' ציפי צמר המנופץ שעושות הנשים כשטוות הגיזה וכורכות אותן כעין אגודה כדי שיהא נוח לטוות ועדיין לא נצבע.
<b>הערוך ערך צףגח</b>
טומנין בגיזי צמר ובציפי צמר ובלשונות של ארגמן ובמוכין — פירוש אגודות של צמר הטווי והצבוע.
<b>הערוך ערך לשון ב</b>
רב חסדא שרא לאהדורי אודדא בשבתא — פי' הנוצה היוצאה מן הכסת
<b>הערוך ערך אודדא</b>
מתירין בית הצואר בשבת אבל לא פותחין — פירוש אם קשור בחוט שהוא יכול להתיר מתירו, אבל אין פותחו לכתחילה.
<b>הערוך ערך בית צואר</b>
מתירין בית הצואר בשבת אבל לא פותחין — פי' כשנותנין חלוק חדש לכבסו בית הצואר שלו פתוח ולא תפור וחש תופר שמא יסתר וכורך עליו חוט ושוללו, וכיון שאינו תפור בחלוק ועשוי עראי מותר לטלטלו בשבת ולהתיר בית הצואר אבל לא פותחין.
<b>הערוך ערך פתח א</b>
<h2>דף מח:</h2>
תנן (בפ"ב בעוקצין מ"ו) שלל הכובסין והבגד שהוא תפור בכלאים — חיבור לטומאה עד שיתחיל להתיר — בסוף פרה (פי"ב מ"ט) שלשלת המפתחות ושלל הכובסין והבגד שהוא תפור בכלאים חיבור לטומאה ואין חבור להזאה, פירוש מנהג הכובסין כשמכבס הבגדים אם הם חתיכות קטנות מחבר ד' וה' ביחד ואינו תופרן בטוב אלא מכלב, כדגרסינן בסוף ג' דפ' ואלו מגלחין (מ"ק כ"ב ע"ב) על כל המתים כולן שולל.
<b>הערוך ערך שלל א</b>
בית הפך ובית התבלין ובית הנר שבכירה — מטמאין במגע ואין מטמאין באויר, דברי ר' מאיר, ור' שמעון מטהר — פי' בית הפך — מקום שמשימין שם פך של שמן, בית התבלין — מפורש למטה בסוף זה הפרק, בית הנר — מקום הנר עשוי בכירה לשום בו הנר להאיר הכירה.
<b>הערוך ערך בית הפך</b>
<h2>דף מט.</h2>
משכחת לה ממירטא דביני אטמי — פי' הצמר שבין הירכות של בהמה כיון שתמיד השתנתה שותת בין יריכותיה יש בו לחלוחית לעולם ואינו מתנגב לעולם ואפילו עושה מאותו הצמר כסות יש בו לחלוחית.
<b>הערוך ערך מרט א</b>
בנסורת של חרשין — פי' מסר היא המגירה, ומה שיצא מתחת המסר נקרא נסורת.
<b>הערוך ערך סרגא</b>
תפילין צריכין גוף נקי כאלישע בעל כנפיים... שלא יפיח בהן... ושלא יישן בהן — פירוש שלא יתעטש בהן מלמטה.
<b>הערוך ערך פחגג</b>
קזדור, ס"א קסדור — ומפורש במקומו.
<b>הערוך ערך קזדור</b>
ראהו קסדור אחד — פירוש שליש ובלעז קשטלדו.
<b>הערוך ערך קסדור</b>
יונה כנפיה מגינות עליה — כבר פי' בערך יון.
<b>הערוך ערך כנף א</b>
מה יונה זו כנפיה מגינות עליה — אף ישראל מצות מגינות עליהן — מאי שנא יונה שכנפיה מגינות עליה יותר משאר עופות, פי' בבראשית רבה בריש ויאמר ה' אל אברם (פ' ל"ט סי' ח') ואומר "מי יתן לי אבר כיונה" (תהלים נ"ה, ז') למה כיונה ר' עזריה בשם ר' יודן בר סימון אומר לפי שכל העופות בשעה שיגעין הן נחין על גבי סלע או על גבי אילן ונתפשין, אבל היונה בשעה שיגיעה היא קופצת אחת מאגפיה ופורחת באחת והיא נצולת ואינה נתפסת.
<b>הערוך ערך יון א</b>
טומנין בשלחין — פי' עורות שגלושין ניטל צמרן ועדיין לא נעבדו.
<b>הערוך ערך שלח ג</b>
<h2>דף מט:</h2>
אבא שלחא — פי' אומן מפשיט עורות.
<b>הערוך ערך שלח ג</b>
אותיביה ההוא מרבנן בר יומיה לרבא... בגיזי צמר ואין מטלטלין אותן — פירוש דבאותו יום נכנס לשורה. פירוש אחר רב אידי הוה וקורין אותו בר יומיה כדמפורש בחגיגה בפרק קמא דסמוך איזהו קטן (ה' ע"ב) רב אידי אבוה דרבי יעקב בר אידי הוה רגיל דהוה אתי תלתא ירחי באורחא והוה חד יומא [בבי רב והדר אזיל תלתא ירחא באורחא וחד יומא] באושפיזא והדר אתי והוו קרו ליה בר בי רב דחד יומא.
<b>הערוך ערך בר יומיה</b>
<h2>דף נ.</h2>
רבינא אמר משנתינו בשל אפותיק כדתניא גיזי צמר של אפותיק אין מטלטלין אותן — ס"א הפתק — פי' אוצר העשוי לסחורה ובלשון יון דבר שמכניסו לקיום אפותיקין, "ואוצרות ברד תראה" (איוב ל"ח, כ"ב) תרגומו ואפותיקי ברדא תחמי. ורב האי גאון פי' הפתק כלי גדול שמשמרין בו, כמו ששנינו (ע"ז ל"ט ע"ב) החגבים מן הסלולה — אסורין, מן האפותק — מותרין. ובחיצונה תניא (שם מ' ע"ב) הקפלוטות הבאין מן ההפתק ומן האוצר ומן הספינה — מותרין, והנמכרין בסלים לפני החנוני — אסורין.
<b>הערוך ערך אפתק א</b>
יוצאין בפוקרין ובציפי צמר — בבר"ר פרשה ע"ח (ע"ז סי' ב') ויותר יעקב, נטל פוקרין ונתן בצוארו פי' מה שגוזז מן הבהמה כולה ביחד פוקרי בלשון רומי. פ"א בע' ציפי.
<b>הערוך ערך פקרין</b>
יוצאין בפוקרין ובציפי צמר — פי' אדם קרח מביא צמר וצובעו וקושרו למעלה ממצחו עם חתיכת בגד כדי שיראה כי שערו הוא ומוציא קצותיו תחת הסודר, ואמרו חכמים (חולין קל"ח ע"א) כיפה של צמר היה מונח בראש כהן גדול ועליו ציץ מונח שנ' (שמות כ"ח, ל"ז) "ושמת אותו על פתיל תכלת".
<b>הערוך ערך צץגט</b>
בזמן שצבען בשמן וכרכן במשיחה — פי' יתר.
<b>הערוך ערך משח ג</b>
בכל חפין את הכלים חוץ מכלי כסף בגרתיקון — פי' כשמוציא הצורף את הכסף מן הכור והוא משחיר ומביא קוניא ושורה אותו במים וחפין בו את הכסף והוא מתלבן, לפיכך שנו חכמים בכל חפין את הכלים חוץ מכלי כסף בגרתיקון שהוא מעשה אומן. פ"א גרתיקון — רסינא (שרף) בלעז, וכשחופף הכלי בו מתלבן הרבה והוא כמתקן כלי מפני ששף ממנו ואיכא איסור בשבת.
<b>הערוך ערך גרתיקון</b>
<h2>דף נ:</h2>
נזיר חופף ומפספס.
<b>הערוך ערך חףגה</b>
נזיר חופף ומפספס — עיי' בע' ספסף.
<b>הערוך ערך פספס א</b>
האי תנא אליבא דר' יהודה סבר דגריד.
<b>הערוך ערך גרד א</b>
עפר לבונתא — שרי — פי' עפרורית של לבונה, תרגום "לבונה זכה" (ויקרא כ"ד, ז') לבונתא דכיתא ורגילין להטיל עפר זה באהלא לרחוץ ידים מזוהמות, ואהילא גופיה כדאמרינן בתינוקת (נדה ס"ו ע"ב) דרש רבא אשה לא תחוף לא בנתר ולא באהל, ועשוי לכבס בו את הכלים, וכשמערבין בו אסא שהוא הדס, וסיגלי, קורין אותו בראדא, וסיגלי עצמן עיקרין של עשבים הן וריחם יפה והוא אחד משלשה דברים שפירשו חכמים בדודאים (סנהדרין צ"ט ע"ב) ובלשון ערבי שמן סעדי, וי"מ עפר שעושין ממנו לבנים מותר לחוף ראשו בו. עפר פלפלי — מותר לשוף ידיו.
<b>הערוך ערך עפר א</b>
כוספא דיסמין שרי — פי' פסולת שומשמין שכובשין אותן בוורד של יסמין ומייבשין אותן ושוחקין אותן ורוחצין בהן ידים מזוהמות, כדאמרינן באין מעמידין (ע"ז ל"ח ע"ב) הכוספן של גויים שהוחמו חמין ויסמין הוא סימלק שאמרו חכמים בכיצד מברכין (ברכות מ"ג ע"ב) פ"א כוספא דיסמין — גפת שומשמין והיינו הפסולת שבפירוש של מעלה.
<b>הערוך ערך כספן</b>
כוספא דיסמין — פי' בערך כסף.
<b>הערוך ערך יסמין</b>
בר אדא — שרי — פי' [בערך] עפר לבינתא.
<b>הערוך ערך בר אדא</b>
תילתא סיגלי — בחלק בגמרא אפיקורוס (סנהדרין צ"ט ע"ב) מאי דודאים לוי אמר סיגלי.
<b>הערוך ערך סגל א</b>
מגרר אדם גילדי צואה וגלדי מכה שעל בשרו — פי' אדם שהיתה לו זיעה גדולה ועלה הלכלוך והצואה עליו ונעשה כמו גלד על עורו.
<b>הערוך ערך גלד א</b>
קופה מטה על צדה ונוטל וכו' גמרא הכל מודים שאם נתקלקלה הגומא שאסור להחזיר — פי' קופה מלאה נעורת של פשתן או נסורת של חרשים ועשה גומא בתוכן וטמן שם את הקדירה, ואם נוטלה בשבת חיישינן שמא תתקלקל הגומא ואינו יכול להחזיר עד שיעשה גומא מתחילה בשבת.
<b>הערוך ערך קפה</b>
אמר רב הונא האי חליקוסתא דצה שלפה והדר דצה — שרי ס"א סליקוסתא — ופירוש במקומו.
<b>הערוך ערך חליקוסתא</b>
סלקוסתא ס"א. חלקוסתא — פי' אגודה של נרקוס, כדאמרינן בכיצד מברכין (ברכות מ"ג ע"ב) שורין טיט עבה וקובעין האגודה בטיט כדי שלא תיבש וכשרוצה להריח בה בשבת אם נעצה ושלפה ונעצה מערב שבת היא כמונחת בכלי או בגומא, ואי לא נעשית כמחוברת בטיט ואסור לעוקרה.
<b>הערוך ערך סלקותא</b>
אמר שמואל האי סכינא ביני אדכי יש גורסין ארכי — סכין שנועצין אותה בין נדבכי הבנין כדי לשומרה. בי גזריתא דקני שפיר דמי — שאם יש בין נדבכי הבנין קנים. או שהיה בנין בקנים מותר לטלטלה לכתחלה שאין עושה גומא בקנים.
<b>הערוך ערך אדכי</b>
בי גזרתא דקני שפיר דמי — פי' בין אגודה של קנים, וי"א בין מחצלת של קנים אע"ג דלא דצה ושלפה לסכין מבעוד יום מותר לנעצה בשבת בתוך הקנים דסכין נכנס בין קנה לחבירו.
<b>הערוך ערך בי גזרתא</b>
הטומן לפת וצנון תחת הגפן אם היו מקצת עליו מגולין — פי' רב האי טעות הוא זה שאם האימהות טמונין והעלים מגולין הרי זו זריעה מעולה, אלא דוקא אם היו מקצתן מגולין אינו חושש משום כלאים דלאו ירק באילן נינהו, ולא משום שביעית דלאו זריעה נינהו, ולא משום מעשר דאי איכא התם שמנה ראשי לפתות לא מצטרפי הני לחייובינהו להנך במעשר וניטלין בשבת, נמצא תיובתא דשמואל, ורב הונא דלא קא מצריך למשלפינן ומדצינן.
<b>הערוך ערך לפת</b>
<h2>דף נא.</h2>
נוטל את הסדינין ומניח את הגלופקרין או נוטל הגלופקרין ומניח את הסדינין — פי' כסות עבה של צמר והן הן גושפקי וישנין תחתיהן בחורף, ויש בהן ציציות כדי שיחממו האנשים.
<b>הערוך ערך גלפקר</b>
<h2>דף נא:</h2>
אין מרסקין לא את השלג — פירוש ענין כתישה וכתיתה, "משליך קרחו כפתים" (תהלים קמ"ז, י"ז) תרגום מטלק קרחיה פליג הין ריסוקין.
<b>הערוך ערך רסק א</b>
הגמל באפסר — פירוש אפסר רסן ובלעז קפיסטרו.
<b>הערוך ערך אפסר</b>
נקה בחטם — במגילת איכה שרתי במדינות (פ"א סי' י"ב) אית קומנין חדא נקא והיא סמיא. ס"א גמלא — פי' לגמל ג' שמות בלשון ערבי, כשנולד קורין לו אלקעוט, וכשגדל קורין לזכר בכר ולנקבה בכרה, כשראוי למשאוי קורין לזכר גמל ולנקבה נאקה, ופי' נאקה חיורתי (בגמ') גמלא חיורא — בחורה.
<b>הערוך ערך נקה</b>
והנקה בחטם — פי' נוקבין חוטמה ומשימין טבעת לתוכה ונותנין רצועה בתוך הטבעת ומנהיגין אותה בו.
<b>הערוך ערך חטם</b>
ולא את הלבדקס בפרומביא גמ' חמרא לובא בפגי דפרזלא — ועירים עשרה (בראשית ל"ב, ט"ז) תרגום ירושלמי לבדקין עשרה.
<b>הערוך ערך לבדיקוס</b>
(ולא) [ולובדקים] בפרומביא שבפיה — פי' בלעז קורקומא. "בכפל רסנו" (איוב מ"א, ה') תרגום בכופלא דפרמביא.
<b>הערוך ערך פרמביא</b>
וכל בעלי השר יוצאין בשיר — בתרגום ירושלמי "ונקרב את קרבן ה"' (במדבר ל"א, נ') שירין מין ידיהון, "הנטיפות והשרות" (ישעיה ג', י"ט) תרגומו ועונקיא ושירי ידיא. "הפארים והצעדות" תרגומו כליליא ושירי רגליא, "ושובבתיך ונתתי חחים בלחייך" (יחזקאל ל"ח, ד') תרגומו ואתן שירין בליסתיך, וכן "ונתתי חחי בלחייך" (שם כ"ט, ד') ואשוי שירי בליסתיך.
<b>הערוך ערך שרגד</b>
חמרא לובא בפגי דפרזלא — פי' רצועות של מוסרה הנתונות על לחיה ועל פדחתה.
<b>הערוך ערך פגגה</b>
למימרא דנגרי דחמרי — שערי — פי' רגלים.
<b>הערוך ערך נגר ב</b>
[אין] חיה יוצאה בסוגר — פירוש אפסר.
<b>הערוך ערך סגר ב</b>
במתנה בעלמא סגי לה.
<b>הערוך ערך מתן ד</b>
<h2>דף נב.</h2>
מולאות של בית רבי יוצאין באפסריהן — פי' הן כודנייתא והן "ימים" (בראשית ל"ו, כ"ד) והן בלעז כמשמען.
<b>הערוך ערך מלאות</b>
<h2>דף נב:</h2>
וטובלן במקומן. גמרא אמאי והא איכא חציצה ופריק רבי אמי כשריתכן — פירוש ריתכן באור ובעוד השירין כמו גחלים לוחשות הטבילן והמים באין אליהן מכל צד וליכא חציצה, ואמרינן האי פירוקא דר' אמי דלא כר' יצחק נפחא היא, דאי אליבא דר' יצחק נפחא טבעת של בהמה יורד לקבל טומאה אפילו אם יחשב עליה להיות טבעת של אדם וטבעת של אדם אינה עולה מידי טומאה להיבטל מעליה תורת כלי אלא בשינוי מעשה, כדתנן (כלים פכ"ח מ"ט) כל הכלים יורדין וכו' ואי בשריתכן הנה עשה בהן מעשה ונסתלקה תורת כלי מעליהן ואין צריכין לא הזאה ולא טבילה, כי בעינן מעשה לסלק תורת כלי מעליה מעשה לקלקל כגון שבירה וכיוצא בה אבל ריתוך שהוא תיקון וחיזוק לכלי מתכות אינו מעשה לטהר ולא מבטל הטומאה מעל הטבעת לעולם. פ"א ריתכן באור והשיר קליפתן ונדקדקו ואחר כך הטבילן והמים באין אליהם מכל צד וליכא חציצה, ולפי זה הפירוש אפילו לאחר שמצטנן יכול להטבילו.
<b>הערוך ערך רתך</b>
במתניתא תנא במחוללין — פירוש שלא היו הטבעות דבוקין אלא היו מרווחין שנעשו חלולין נבובין ומים נכנסים בהם ואין שם לחלוחית חציצה.
<b>הערוך ערך חל יב</b>
ובשלימא דא ודא אחת היא והתנן בהסיף והסכין בפי"ג בכלים (מ"ה) מחט שהעלתה חלודה, אם מעכבת התפירה — טהורה — פירוש בלעז רוגיני ובלשון ישמעאל (צדיד) [צדיה] והוא שעולה על הברזל לאחר זמן.
<b>הערוך ערך חלד ב</b>
ובשיפא דא ודא אחת היא — פירוש ששפאה שאין לה חלודה.
<b>הערוך ערך שף</b>
הא תירגמא אביי אליבא דרבא בגלמי — פירוש כל כלי שהוא מוכן להתחיל להיעשות ועדיין לא נעשה שמו גולם, כדאמרינן (חולין כ"ה ע"א) כל העומד לשוף, וכן אדם שלא נזרקה בו נשמה שמו גולם מלשון "גלמי ראו עיניך", (תהלים קל"ט, ט"ז) וכן זה כלי מחט שאין לה ראש חד ולא נקב ומשום כן לא מטמא.
<b>הערוך ערך גלם א</b>
חמור יוצא במרדעת.
<b>הערוך ערך מרדעת</b>
הרחלות יוצאות שחוזות — פירש בגמרא שאוחזין אליה שלהן למעלה כדי שיעלו עליהם זכרים. ירושלמי (פ"ה ה"ב) אית [תנייה] תני שוזות כמה דתימא "שית זונה" (משלי ז', י'), מאן דתני שחוזות כמה דתימא (ביצה כ"ה ע"א) אין משחיזין את הסכין, "חרבו ילטוש" (תהלים ז', י"ג) תרגום סייפיה ישחיז.
<b>הערוך ערך שחז</b>
והרחלים יוצאות שחוזות כבולות — פירוש בגמ' מאי כבולות שכובלין אליה שלהן למטה כדי שלא יעלו עליהן זכרים.
<b>הערוך ערך כבל</b>
העזים יוצאין צרורות ליבש.
<b>הערוך ערך צרגב</b>
<h2>דף נג.</h2>
אבל לא באוכף — פי' אוכף של עצים נתון על המרדעת של חמור כדי למנוע חיכוך המשאוי על גבי החמור — ובל' ישמעאל נקרא לכאף.
<b>הערוך ערך אכף</b>
ובלבד שלא יקשור לו מסריכו — פירוש בלעז פיטורל וי"מ חגורו.
<b>הערוך ערך סרך א</b>
תולין קרסטל לבהמה בשבת — היינו טרסקל פי' סל.
<b>הערוך ערך קרסטל</b>
זנב שועל — לשון.
<b>הערוך ערך זנב ב</b>
ולא בזהורית שבין עיניו — פי' לשון זהורית שתולין לסוס משום נוי.
<b>הערוך ערך זהר א</b>
ולא פרה בחסום שבפיה — פירוש כמו מצודה קטנה של חבלים שחוסמין בה פי השור והגמל.
<b>הערוך ערך חסם</b>
ולא סייחין בקרסטלין שבפיהם — והוא כלי של עור ומחזיק ד' קבין שהן שני שלישי סאה שו' קבין הסאה.
<b>הערוך ערך קסטל</b>
אבל יוצא הוא באגד שעל גבי המכה — פירוש אגודת פתיתין שעל גבי המכה.
<b>הערוך ערך אגד א</b>
ובקשקשין שעל גבי השבר — פירוש עשב שמשים על גבי המכה פירוש אחר דפין של עץ שנותנים על השבר שלא תתחכך.
<b>הערוך ערך קשגו</b>
ופוקק לה זוג בצוארה — פירוש שלא תלד קול. "תאלמנה שפתי שקר" (תהלים ל"א, י"ט) תרגום תתפקקן שפוותי שיקרא.
<b>הערוך ערך פקגא</b>
<h2>דף נג:</h2>
אדם דאית ליה מזלא.
<b>הערוך ערך אדם א</b>
סכין ומפרכן לאדם — פירוש מגרדין.
<b>הערוך ערך פרך ב</b>
זכרים יוצאין לבובין גמרא מאי לבובין, אמר רב הונא תותרי — פירש רב האי ז"ל תותרי, אמרו שעודין לו חבלים וקושרין (אל) [על] רגליו זו מזו כדי שיתקרבו פסיעותיו זו לזו ולא יתרחקו ויבא לידי ריצה, ומן הכי מפקי ליה מלשון קירוב, פ"א תותרי — סמרטוטין של רקמה ושל משי שמייפין בה את הבהמה. פ"א תותרי — קשורין שנים שנים בלעז אקופלטי.
<b>הערוך ערך תתר א</b>
דוו — פי' דוי — חזי.
<b>הערוך ערך דוגא</b>
<h2>דף נד.</h2>
"ויקרא להן ארץ כבול" (מלכים א' ט', י"ג) ארץ כבול — ארץ שאין עושה פירות רב נחמן בר יצחק אמר ארץ חומטון היתה, ואמאי קרו לה כבול — דמשתקעא כרעא בגווה כי כבלא — פירוש שרגליו של אדם משתקעות בה מחמת החול כאילו הן כבולין לכן אינה עושה פירות. ספר אחר עד כבלא — בלעז גבולא, פירוש אחר משתקעות רגליו של אדם מחמת תיחוח עד מקום שמשימין הכבלים.
<b>הערוך ערך כבל</b>
כבולות וכבונות — גמרא מאי כבונות — שמכבנין אותן למילת, כדתנן בריש נגעים (פ"א מ"א) שאת כצמר לבן וגרסינן בריש שבועות (ו' ע"ב) אמר רב ביבי אמר רב אסי כצמר נקי רך בן יומו שמכבנין אותו למילת — פירוש מכבנין עור הטלה מלידתו עד ח' ימים וזהו צמר רך הנקרא מילת "וצמר צחר" (יחזקאל כ"ז, י"ח) תרגום ועמר מילת כבינא.
<b>הערוך ערך כבן</b>
מי מפיס — ר"ח ז"ל פירש מלשון פיס.
<b>הערוך ערך פסגב</b>
אבל מי מפיס שזו ליבש וזו לחלב — פירוש מי מבחין.
<b>הערוך ערך מפיס</b>
לא יצא הגמל במטוטלת גמרא תנא לא יצא הגמל במטוטלת הקשורה לה בזנבה ובחוטרתה, אבל יוצאת היא במטוטלת הקשורה לה בשליתה — פירוש חתיכה של בגד שקושרין בשלייתה בשביל שלא תצטנן, ועיקרו מן טלת.
<b>הערוך ערך מטוטלת</b>
ובחוטרתו — פירוש הוא גבנון של גמל. "על דבשת גמלים" (ישעיה ל', ו') תרגום על חוטוריאת גמליא.
<b>הערוך ערך חטר ג</b>
לא עקוד ולא רגול גמ' אמר רב יהודה עקד — עקידת יד ורגל... רגול — שלא יכוף ידו על זרועו ויקשור וכו'.
<b>הערוך ערך עקד א</b>
לא עקוד ולא רגול — פירשנו בערך עקד.
<b>הערוך ערך רגל ב</b>
משום דמחזי כמאן דקא אזיל לחינגא — פירוש חינגא — שוק, מלשון חג איד — חגיגת גוים.
<b>הערוך ערך חנג</b>
<h2>דף נד:</h2>
ולא בזוג אע"פ שהוא פקוק — (נזיר ל"ד ע"ב) החיצון — זוג, והפנימי ענבול.
<b>הערוך ערך זגגב</b>
ולא סולם שבצוארו — כבר פירשנו בע' בר לועא.
<b>הערוך ערך סולם</b>
ולא פרה בעור הקופד — "קאת וקפוד" (ישעיה ל"ד, י"א) "שמה קננה קפוד" (שם פסוק ו') תרגום קופדא. בלשון ישמעאל קנפד ובלעז ריצו.
<b>הערוך ערך קפד ד</b>
ולא בסולם שבצוארה, אמר רב הונא בר לועא — פירוש כשיש מכה לבהמה קושרין לה דף בצוארה אצל לחיים כדי שלא תחזיר ראשה לחכך במכה.
<b>הערוך ערך בר לועא</b>
ולא ברצועה שברגלו.
<b>הערוך ערך רצע א</b>
ולא ברצועה שברגלו, דעבדי לה לגיזרא — פירוש בהמה המזקת רגל אחת בחברתה עושין לה רצועה שלא יזיק. פ"א אם תהיה פרסה של בהמה סדוקה קושרין אותה ברצועה להתרפא.
<b>הערוך ערך גזר א</b>
כי היכי דלא ליחמטן אליתייהו — פירוש שלא יעלה כעין עיפוש באליה. "ובחורי ישראל הכריע" (תהלים ע"ח, ל"א) תרגום אחמיט, "וברכים כורעות תאמץ" (איוב ד', ד') תרגום וארכובייא דחמטן בעבידתא תחייל.
<b>הערוך ערך חמט ג</b>
טומנין לה עדק בשמן — פירוש טומנין לה ספוג בשמן. עשיתה מר עוקבא — שהוא עשיר ולו עושין דבר יקר כזה ולא לבהמה.
<b>הערוך ערך עדק</b>
ילתא — דביתהו דרב נחמן הות.
<b>הערוך ערך ילתא</b>
דרנא — פי' תולעים שבראשי הבהמה ושבמעים.
<b>הערוך ערך דרן</b>
[ואין] העגל יוצא בגימון — פירוש תולין לוח בפיו שלא יוכל לשתות החלב. פ"א עץ קטן כמו עול. גמרא אמר רב הונא בר נירא, אמר ר' אלעזר מאי משמע דהאי גמון לישנא דמיכף הוא — דכתיב "הלכוף כאגמון ראשו" (ישעיה נ"ח, ה')]
<b>הערוך ערך גמן א</b>
אין העגל יוצא בגימון, אמר רב הונא בר נירא — פירוש עושין לו ניר קטן כדי שילמוד לשאת העול.
<b>הערוך ערך בר נירא</b>
כי היכי דלא לימצוה יילי — תרגום "והאנקה והכח" (ויקרא י"א, ל') ויילא וכוחא, ובלעז סנגיסוקא ובלשון ישמעאל עלקא.
<b>הערוך ערך יילי</b>
אתמר רב ור' חנינה, ור' יוחנן ורב חביבה מתנו בכוליה סדר מועד כל כי האי זווא, חלופי ר' יוחנן ועייל ר' יונתן.
<b>הערוך ערך זוו</b>
<h2>דף נה.</h2>
"אוטם אזנו מזעקת דל" — הגאונים פירשו כי קבלה בידם עולם הפוך ראיתי (בבא בתרא י' ע"ב) שמואל ראה דהוה יתיב קמיה דרב יהודה תלמידיה משום דמיחה בו ואמר לו אוטם אזנו מזעקת דל.
<b>הערוך ערך נגד א</b>
רישך בקרירי ורישא דרישיך בחמימי.
<b>הערוך ערך קרגג</b>
<h2>דף נה:</h2>
ד' מתו בעוטיו של נחש — פי קולמוסו שנכתב בו המות, כמו "עט סופר" (תהלים מ"ה, ב') פ"א בעצתו, כמו "עטא וטעם" (דניאל ב', י"ד) "ועובד הוליד את ישי" (רות ד', כ"ב) תרג' ועובד אוליד ית ישי דמתקרי נחש בגין דלא אשתכחת ביה עילא שחיתא לאיתמסרה בידוי דמלאכא דמותא למיסב ית נפשיה מיניה והוה יומין סגיאין עד דאידכר קדם ה' עיטא דיהיב חיויא לחוה, אתא אדם למיכל מן פירי אילנא דאכלין פירוי חכימין לידע בין טב לביש, ועל ההוא עיטא איתחייבו מותא כל דיירי ארעא, ובההיא עילא שכיב ישי צדיקא הוא ישי דאוליד ית דוד מלכא דישראל.
<b>הערוך ערך עט</b>
פזתה חבתה — פי' פזרתה שכבת זרע כמו "ויפוזו זרועי ידיו" (בראשית מ"ט, כ"ד).
<b>הערוך ערך פזגב</b>
פיללת חלת — פירוש עשית פלילות שתבעת עלבון אמך, חלתה התפללת כמו "ויחל משה" (שמות ל"ב, י"א) האי תנא סבר לא שכב עמה.
<b>הערוך ערך פלגא</b>
"יכרת ה' לאיש אשר יעשנה ער ועונה" אם תלמיד חכם הוא לא יהא לו "ער" בחכמים "ועונה" בתלמידים — ושייך זה לחלק ראשון.
<b>הערוך ערך ערגד</b>
<h2>דף נו.</h2>
כל היוצא למלחמת בית דוד גט כריתות נותן לאשתו — ואורי' נתן גט לבת שבע.
<b>הערוך ערך פלן א</b>
<h2>דף נו:</h2>
ירד גבריאל ונעץ קנה בים והעלה שרטון ועליו נבנה כרך גדול של רומי — פירוש כגון שהיה מקום אשבורן והיו המים נקוים בתוכו ונתקבץ בתוכו עפר ונדחו המים.
<b>הערוך ערך שרטון</b>
והיינו נתן דצוציתא — פירוש על שם מלאך דהוי נצוצין דנור דפשיט ידיה וקבליה בתשובה. פ"א למה קורין אותו נתן דצוציתא שהיה לו חלוק של שיער של עזים ששורטין את בשרו שיהא לו כפרה שהיה בעל תשובה.
<b>הערוך ערך נתן א</b>
נתן דצוציתא — פי' בע' נתן.
<b>הערוך ערך צץגג</b>
<h2>דף נז.</h2>
ולא ברצועה שבראשה.
<b>הערוך ערך רצע א</b>
ולא בסרביטין בזמן שאינן תפורין.
<b>הערוך ערך סרביטין</b>
סנבוטין — כבר פירשנו בערך אב.
<b>הערוך ערך סנבוטין</b>
לא בקטלא ולא בנזמים — "חח ונזם" (שמות ל"ה, כ"ב) תרגום ירושלמי קטלין וקדישין, בתר"י "ונקרב את קרבן ה"' (במדבר ל"א, נ') קטלין מן אדרעיהון. פירוש תכשיט שעושין בצואר האשה והוא רחב שחונקת עצמה ודוחקת בבשר צוארה ואין לה צער ונראת כבעלת בשר, ובלשון חכמים בארץ ישראל פתיכאתא (קדושין ט' ע"א) ובלעז מורינא. וי"מ מלשון "הן יקטלני" (איוב י"ג, ט"ו).
<b>הערוך ערך קטל ב</b>
תיכי חלילתא — כבר פירשנו בע' חל י"ב.
<b>הערוך ערך תכי</b>
תיכי חלילאתא — פי' כעין אזור חלול (שקולטות) [שקולעת] בה שערה.
<b>הערוך ערך חל יב</b>
דכי סלקן מנהרא מחית ליה ברישיייהו.
<b>הערוך ערך מחגה</b>
<h2>דף נז:</h2>
בקטלא עסקינן, האשה חונקת את עצמה כדי שתראה כבעלת בשר — "כי מעולם שברתי עלך נתקתי מוסרותיך" (ירמיה ב', כ') תרגומו פסקית חנקיכון. "התפתחי מוסרי צוארך" (ישעיה נ"ב, ב') תרגומו איתפסקו חנקי צואריכון.
<b>הערוך ערך חנק</b>
מאי טוטפת אמר רבי יוסף חומרתא דקטיפתא — פי' מיני מרגליות שתולות הנשים בצואריהן משום עין רעה, וכן מפרש כמין חומר (קדושין כ"ב ע"ב) כמין מרגלית שעל הטבעת. פ"א קשר שתולה בצוארה לקטף את העין שלא תשלוט בה, כבר פרשנו בריש הערוך.
<b>הערוך ערך חמר ט</b>
ולא בטטפת — ובגמר' (ע"ב) פירש רב יוסף טטפת — חומרתא דקטיפתא. ויש מי שאומר כי הוא ממיני מרגליות שתולות הנשים בצואריהן משום עין רעה, ונדחו דבריו ואיתוקמא מאי טטפת — אבזייני, כלומר אב שיש בו מינין הרבה, אב הוא מין תכשיט, זייני לשון מינין, כי מינין תרגום זני, כדכתיב "וכל זני זמרא" (דניאל ג', ה') פירושו מיני זמר, והיא נקראת טטפת מפני שנתנת למעלה מן המצח במקום הטטפות כדתניא יוצאה האשה בסבכה המוזהבת ובטטפת ובסרבוטין ואוקמה ר' אבהו טטפת — המקפת מאזן לאזן, סרבוטין — המגיעין לה עד לחייה, ויש מפרשין חומרתא דקטיפתא — קשר שתולה בצוארה לקטף את העין שלא תשלוט בה וכיון דמשום הצלה היא תהוי כקמיע ותשתרי. אבזייני שניתן על המצח באותן הקבועין היא יוצאה משום דלא שלפא ומחויא, אבל בשאינן תפורין אינה יוצאה הואיל ונאין הן דלמא שלפא ומחויא.
<b>הערוך ערך אבגא</b>
ולא בטטפת ולא בסרביטין — פי' טטפת וסרביטין כך שמן בלשון הקדש, ואפזיינו הוא טוטפת, ואמאי קרי ליה טוטפת שמונחת במקום תפילין, וכבר פירש ר' אבהו טוטפת המגעת מאזן לאזן ולעולם במקום טוטפת, סרביטין המגיעין עד לחיים, וסרביטין הן כמין שלשלאות של זהב וקבועין בטוטפת ותלויין מצדעיה ועד לחייה ובסופם רמונים של זהב. פירוש אחר בערך אביזייני. "פארך חבוש עליך" (יחזקאל כ"ד, י"ז) תרגומו טוטפתך.
<b>הערוך ערך טטפת</b>
אפיזייני — כבר פירשנו בפרק א'.
<b>הערוך ערך אפזייני</b>
ולא בכבול לרשות הרבים גמרא אמר רבי ינאי כבול זה איני יודע מהו, אי כבלא דעבדא תנן — והוא חותם שבצוארו כדאמר שמואל (לקמן נ"ח ע"א) ופירושו טבעת שתולין בצואר העבד שרגיל בקטלאות כנשים. פירוש אחר חותם שעושין על צוארי העבדים של מיני מתכות.
<b>הערוך ערך כבל</b>
אבל כיפה של צמר שפיר דמי — פירוש בגד שמשימה על ראשה האשה בשיער ומקבלת הזוהמא ועל כפה השבכה והיא קפילא בלעז כמשמעה ולא שלפה ומחויא לפי שתראה השער, מדתני רבי שמעון בן אלעזר דכבול למטה מסבכה שמע מינה כיפה של צמר הוא. פ"א כיפה של צמר — חוטי דעמרא דגדילין מעשה עבות ורחב שתי אצבעות שיעור ציץ כדאמרינן בסוף גמ' דפ' ראשית הגז (חולין קל"ח ע"א) כפה של צמר מונח בראש כהן גדול ועליו ציץ, שנאמר "ושמת אותו על פתיל תכלת" (שמות כ"ח, ל"ז) וכיצד היה מונח ומצנפת בראשו ובתחלת פדחתו סמוכה לשערו ומניח את הציץ, ואמרו חכמים (זבחים י"ט ע"א) שערו היה נראה בין ציץ למצנפת ששם מניח התפילין.
<b>הערוך ערך כפה</b>
ולא בכבול... מאי איצטמא אמר ר' אבהו בזייני. מאי ביזייני אמר אביי כליא פרוחי ס"א כליא דידבי — פירוש איצטמא היא ביזייני, כלומר חוטין הרבה ממיני צבעונין ותולין אותן בפני הכלה שלא יצערוה הזבובים שמתביישת להסיר הזבובים מעליה ותולין זה בפניה ונקראת כליא דידבי והוא כגון אותן ששנינו (לקמן צ' ע"א) אמה כלה עורב, לפי שבמקדש ראשון שהיתה קדושתו בכל הקהל והיתה השכינה שרויה בו לא היו עופות פורחות עליו, אבל במקדש שני פחדו שמא אין קדושתו כקדושת הראשון ושמא יפרחו העופות על המקדש וישליכו שם דבר טומאה ועשו צורה להפריח העופות מגג ההיכל וקראו אותה כלה עורב כלומר זו מונעת העורבים מלפרוח על גג ההיכל, וזו הצורה כדרך שעושין עכשיו שומרי הזרעים.
<b>הערוך ערך כלגב</b>
כליא פרוחי — כבר פירשנו בערך כל. פ"א בגד גדול שנותנין על כל הקשרים של ראש ומשום הכי נקרא כליא פרוחי שאוחז כל הבגדים המפריחים אילך ואילך, ומשום הכי אינה יוצאה בה דכיון שהיא למעלה דלמא שלפא ומחויא ואתיא לאתוייה.
<b>הערוך ערך פרח ב</b>
ג' דברים נאמרו באסטמא אין בהן משום כלאים — דלא אריג הוא, אלמא נעשית מצמר ופשתים, ואינה מטמאה בנגעים — דלא שתי וערב הוא ואין יוצאין בה בשבת — כיון דלא אגידא בה חיישינן דלמא נפלה ואתי לאתוייה. ופירוש אסטמא מין תכשיט לא של כסף ולא של זהב הוא אלא של מיני צבעונים ואבנים טובות ומרגליות קבועות בה ומטילה אותה על ראשה. ויש ספרים שכתוב בהן אצטמא.
<b>הערוך ערך אסטמא ב</b>
<h2>דף נח.</h2>
היוצא בטלית מקופלת ומונחת לו על כתיפו בשבת — חייב חטאת — פירוש כעין סוחרי כסות. פירוש רב מצליח ז"ל טלית הוא רדיד ולמה נקרא שמו טלית שהוא למעלה מכל הבגדים כמו שאמר התרגום "וישאו אותו בניו" (בראשית נ', י"ג) ונטלו יתיה בנוהי. ועוד טלל שהוא סיכוך למעלה, טלית לשון יחיד, טליות לשון רבים.
<b>הערוך ערך טלת</b>
כולהו רבנן לא ליפקו בסרבלי חתימי — פירוש דת המלך היתה באותה העת כל הקונה סרבלא מייתי לה גבי מוכס ויהיב ליה מכסא וחתים עלה במטבע של אינך כדי לידע שניטל מיכסא, וכל טלית שנמצא בלא חותם אינך בכנפיה נתפש לובשה עליה כגונב המכס, הילכך מתיירא כל אדם לצאת בטלית שתלוי עליה חותם זה חיישינן שמא יפסק החותם ומפני פחדו מן המוכס יסירה מעליו ויקפלה וישאנה על כתיפו כמשאוי, לפיכך אסורה לכל אדם לצאת בטלית שיש עליה חותם, אבל רב חנינא בר שילא שיש לו נשיאות פנים ואינו חושש מן המוכס מותר לו לצאת בטלית שיש לה חותם שאם יחתך החותם אינו חושש שאינו מתיירא לא מן המוכס ולא מזולתו.
<b>הערוך ערך סרבל</b>
הכא במאי עסקינן — דמחא מימחא וכדרב הונא בריה דרב יהושע, דאמר... כל שהוא אריג לא גזרו — פירוש "מעשה אורג" (שמות כ"ח, ל"ב) תרג' עובד מחי.
<b>הערוך ערך מחגו</b>
<h2>דף נח:</h2>
כל הכלים יורדים לידי טומאתן במחשבה — פירוש היה לו עור וחשב לעשותו שטיח אע"פ שלא נעשה מקבל טומאה כדין שהוא עשוי, אבל אם היתה קטבליא וחישב לעשותה עור אינה יוצאה מתורת כלי במחשבה עד שיעשה בה מעשה, כדתנן בפ' כ"ב בכלים (מ"ב) שלחן שניטלה אחת מרגליו וכו'.
<b>הערוך ערך חשב א</b>
מתיב רבא מהא דתנן בסוף מסכת פרה (פי"ב מ"ח) הזוג והעינבול חיבור — פירוש הברזל שבתוך הזוג המקיש בדפני הזוג ומשמיע הקול ועוד מפורש בערך זוג (לקמן ס"ו ע"ב).
<b>הערוך ערך ענבל</b>
מספורת של פרקים — פירשנו בערך נגוסטר.
<b>הערוך ערך ספר א</b>
אזמל של רהיטני — ברזל שהוא דבוק בעץ ושפים בו נגרים כלים ומיישרים בה לוחות החביות, ובלעז קורין אותו רדיטורא. תרג' "חרבות צורים" (יהושע ה', ב') איזמלוון חריפין, "יקרעה בתער הסופר" (ירמיה ל"ו, כ"ג) תרגום באזמל ספרא, "יעשהו במקצועות" (ישעיה מ"ד, י"ג) תרגום מגזי ליה באיזמליא.
<b>הערוך ערך אזמל</b>
<h2>דף נט.</h2>
במדרסות [אומרים] עמוד ונעשה מלאכתינו.
<b>הערוך ערך דרס ג</b>
סנדלי בהמה של מתכת — טמאים פי' בגמרא למאי חזי אמר רב לשתות בו מים במלחמה וכו'
<b>הערוך ערך סנדל</b>
מאי עיר של זהב אמר רבה בר בר חנה א"ר יוחנן ירושלים דדהבא כדעבד לה ר"ע לדביתהו — פירוש כתר ועליו צורת ירושלים.
<b>הערוך ערך ירושלים</b>
<h2>דף נט:</h2>
כלילא, רב — אסר, ושמואל — שרי — פירושו בערך נסכא. "הפארים והצעדות" (ישעיה ג', כ') תרגומו כלילא ושירי.
<b>הערוך ערך כליל א</b>
דאניסכא כולי עלמא לא פליגי — פירוש נסכא חוטין מלשון (שופטים ט"ז, י"ג) "מסכת" רוקתא — מטלית קמרא — חגור שבמתנים מדקאמרא ליה תרי המייני קאמרת, שמע מינה דקמרא המיינא הוא. פירוש כלילה וקמרא חתיכות חתיכות של זהב נקובות ובהן מרגליות ומעמידן בחוטין שמכניסין בנקבין נמצא דאניסכא כגון מלאכת אבנט של מלכים כי כן מלאכתן להעשות בחוטין. רוקתא מטלת שנמצאין בין כלילא בין קמרא חתיכות של זהב נקובות ומרגליות קבועות במטלת שנמצאת מלאכתן כגון מלאכת טלית מוזהבת. רסיקא — פי' חגור של עור. מפרחייתא — חתיכות שהן כזרת זרת יוצאות ועודפות ממנו לשמאלו ולימינו ולאחריו תכשיט הוא ושרי, ואי לא אינו מלאכת תכשיט ואסור לצאת בו בשבת כי אינו כלי. וזה שאמר ר' נחמיה בטבעת הלך אחר חותמה — לענין טומאה קאמר דכל כלי וכלי הלך אחר עיקר שלו, וטבעת שאין עליה חותם מה צורך יש בה, הלכך הלך אחר חותמה. וכן בעול ובסולם ובעדשה.
<b>הערוך ערך נסך א</b>
ארקתא — פירשנו בנסכא ובקמרא.
<b>הערוך ערך ארקתא א</b>
אמר רב יהודה קמרא שרי, א"ד ארוקתא, ואמר רב ספרא מידי דהוה אטלית מוזהבת. א"ד אנסכא, ואמר רב ספרא מידי דהוה אאבנט של מלכים — פירוש קמרא — חגורה שחוגרין אותו באבנט אלא שהיא רחבה יותר מאבנט וקובעין עליה כסף וזהב ומשמשי מלכים לובשין אותה, ופירוש רוקתא — מטלית שעושין מעשה אורג וקובעין עליה חתיכות של כסף ושל זהב ומדמין אותה לטלית מוזהבת ומותרת בשבת, ופי' נסכא — חוטין שעושין אותה מעשה עבות כשרשרת וכאבנט וקובעין עליו חתיכות של כסף וזהב ומדמין אותו לאבנט של מלכים ומותר בשבת. "חגרו שקים" (איוב ב', י') תרגום קמרו שקים על בשריהן.
<b>הערוך ערך קמר ג</b>
רסיקא אית ליה מפרחיתא — כבר פירשנו בערך נסך.
<b>הערוך ערך רסק ב</b>
ולא בקטלא. גמר' מאי קטלא — מנקטא פארי — פירוש לשון ארמי הוא והוא התכשיט המפורש בערך קטלא.
<b>הערוך ערך מנקטא</b>
היא של מתכת וחותמה של אלמוג — פירוש אלמוג כמו "עצי אלמוגים" (מלכים א י', י"א) ובלעז קורל.
<b>הערוך ערך אלמוג</b>
בעול הלך אחר סמלוניו — פירוש עול של חרישה, בתחילה פשוטי כלי עץ הוא ואין מקבל טומאה, כיון שנוקבין בו ב' נקבין מצד זה וב' נקבין מצד זה ובהן מכניסין יתידות שיהו משני צידי צואר שור אילך ואילך והן הן סמלוניו נעשה כלי ומקבל טומאה פירוש אחר רצועות שהן בעול דתנינן בתורת כהנים "שבר העול וקיצת סמלונים" (בחוקתי פ"ג) כדכתיב "ה' צדיק קצץ עבות רשעים" (תהילים קכ"ט, ד').
<b>הערוך ערך סמלון</b>
<h2>דף ס.</h2>
בקולב הלך אחר רוב מסמרותיו — פי' עץ הוא וקובעין בו אונקליות של ברזל ותולין בו הקצבים הבשר. פירוש אחר ממיני תכשיט הוא להשמיע קול כדורך גת ומחזקו במסמרים ומשמיעין קול. פירוש אחר הערביים עושין תכשיטין בצוארי גמלים חתיכות חתיכות של כסף או של זהב וקובעין אותן במסמרין ומשמיעין קול.
<b>הערוך ערך קלב</b>
בסולם הלך אחר שליבותיו — פירוש אלו חווקין שעושין בו כדגרסינן בר"ג דפ' חלון (עירובין ע"ז ע"ב) סולם ששליבותיו פורחות ומהו פורחות שמרוחקות זו מזו, וקאמר אילולי שליבותיו אותן שני עצים שבצידי הסולם לבדם מה טומאה מקבלין פשוטי כלי עץ הם, אלא מי גרם להיות כלי ולקבל טומאה שליבותיו. לפיכך הלך אחר שליבותיו. פירוש אחר בסולם הלך אחר שליבותיו — אם הם ממתכת מקבל הסולם טומאה דאינון משוו ליה כלי ופשוטי כלי מתכת מקבלין טומאה.
<b>הערוך ערך שלב א</b>
בעדשה הלך אחר שלשלותיו — פי' בלעז אישתדירא.
<b>הערוך ערך עדש</b>
ולא בקמיע בזמן שאינו מן המומחה — פי' בקי ומדקדק.
<b>הערוך ערך ממחה</b>
ולא בקסדא — בריש ילמדנו הן האדם (בראשית ג', כ"ב) "כרבלתהון" (דניאל ג', כ"א) י"א אלו הקסידין שבראשיהן — כמין כובעין, ויש אומרים אלו הטליות שהן עטופין.
<b>הערוך ערך קסד</b>
שלפי השמד היו — פי' שהיו נמלטין מן השמד.
<b>הערוך ערך שלף א</b>
<h2>דף ס:</h2>
שתים מכאן ושתים מכאן ואחת בתרסיותיו — פי' רצועות של סנדל הן ששמן בלשון ערבי שראך.
<b>הערוך ערך תרסית</b>
בעא מיניה ההוא רצענא מר' אמי — פי' האושכף לפי שמלאכתו במרצע נקרא רצען, ויש אומרים לפי שמלאכתו ברצועות של עור נקרא רצען.
<b>הערוך ערך רצע ב</b>
כמין כלבוס — מותר — פי' רב [שר שלום] ז"ל כלבוס — גופו נועץ בו מסמרים מבפנים ומוציאן לחוץ שעקם אותן כשיני שפוד ודומות לאצבעות כפופות, ויש כלים שעושין בהן ברזל ואותן פיות שלהן תופס בהן ברזל כשיוצא מן הכור עקומין, ויש אומרים הן צבת של ברזל שאוחז בו ומכניסו לכור.
<b>הערוך ערך כלבוס א</b>
<h2>דף סא:</h2>
היה שם כתוב על ידות הכלים ועל כרעי המטה הרי זה יגור ויגנוז — פי' ינסר כמו "מגררות במגרה" (מלכים א ז', ט').
<b>הערוך ערך גרגג</b>
<h2>דף סב.</h2>
ולא בשריון גמ' שריון — זרדא — פי' שריון העשויין מן טבעות קטנות קורין בלשון ישמעאל זרד [והיינו דכתיב "ושריון קשקשים הוא לבוש" (שמואל א' י"ז, ה')].
<b>הערוך ערך זרדא</b>
ולא בקסדא — גמר' אמר רב סנוארתא — פי' כובע של ברזל.
<b>הערוך ערך סנוארתא</b>
לא בקסדה ולא במגפיים גמר' אמר רבה בר רב חנה פוזמקי — פי' רב שר שלום מסאני דלבדא דנמטא דעמרי או דעיזי, היינו דגרסינן בריש שבועות העדות (שבועות ל"א ע"א) שלופו פוזמקייכו וחותו לדינא פי' כמין מנעלין של נחושת או של ברזל שנותנין אנשי מלחמה לפני שוקיהן שכשירוצו לא יגפו כדכתיב "ומצחת נחשת על רגליו" (שמואל א' י"ז, ו') ומתרגמנין וטרקלינין.
<b>הערוך ערך מגפים</b>
ולא במגפים, אמר רבה בר בר חנה פזמקי — כבר פירשנו בערך מגפים.
<b>הערוך ערך פזמק</b>
ולא בכוכלת — פירשנו בערך חמר.
<b>הערוך ערך ככלת</b>
צלוחית של פלייטון — "צנצנת" (שמות ט"ז, ל"ג) צלוחיתא.
<b>הערוך ערך צלחית</b>
ומניחתה בידה עד שמגעת לקופסא — פי' כלי שמשימין שם תכשיטין ומכסין אותו.
<b>הערוך ערך קפסא</b>
ולא בכוכלייר פי' [בגמ'] מכבנתא — ודומה למכחול וראשו אחד דומה לסירה שאורגת בה התכשיטין הנותנת כנגד פניה, וכמעשה דרבי עקיבא במי שהחשיך (לקמן קנ"ו ע"ב) שקלתה למכבנתא ואיתרמיא בעינה. וי"א תכשיט שמעגל על ראשה, כדגרסינן בבראשונה פ' שני ביומא (כ"ה ע"א) הכהנים מקיפין ועומדין כמין כוכליאר.
<b>הערוך ערך ככליאר</b>
מכבנתא — פי' הוא "בית הנפש" (ישעיה ג', כ') ועגולה כמו כוכליאר דיומא ויש בה מחט שתופשת עמה בגדיה, ואותו מחט נכנס בעינו של נחש כדאמר שקלתה למכבנתא ואיתרמיא בעינה. פ"א בע' כוכלייר.
<b>הערוך ערך מכבנתא</b>
מאי כוכלת אמר רב יוסף חומרתא דפילון — פי' קשר שיש בו מיני בשמים להסיר ריח רע. פ"א כלי של זהב ממולא בשמים מעורבים כדמתרגמינן בלולה (ויקרא ז', י') דפילא.
<b>הערוך ערך חמר ט</b>
<h2>דף סב:</h2>
ולא בצלוחית של פלייטון גמ' וראשית שמנים ימשחו — אמר רב זה פלייטון. ר' אליעזר פוטר בכוכלת ובצלוחית של פלייטון, בד"א בשיש בה בושם — בילמדנו "כאהלים נטע ה"' (במדבר כ"ד, ו') כאהלים של פלייטון, אמר הקב"ה [אתה] מכנה אותן בגנות של בצלים שריחן רע ואני מכנה אותן כאהלים של פלייטון שאין ריח יפה ממנו, שנ' (תהילים מ"ה, ט') "מור ואהלות", למה נקרא שמן אהלים שהוא בא דרך אהלים, בבר"ר פרשה ל"ד והנה עלה זית, לא היה [לה] להביא דבר משובח או קנמון או פלייטון, ס"א פפולסמון. יש מפרשים פליטון דבמה אשה בשמים מעורבין משובחין מוסק וענבר ושמו בלשון ערבי אגליה.
<b>הערוך ערך פלייטון</b>
"השותים במזרקי יין" (עמוס ו', ו') ר' אמי ור' אסי, חד אמר קנשקין — פי' כוס של זהב, וי"א של זכוכית או של כסף ויוצאין ממנו כשני קנים דקים משני צדי הכוס וחלולין הן ושואבין בו שנים כל היין שבכוס.
<b>הערוך ערך קנישקין</b>
מגדף בה ר' אבהו אלא מעתה דכתיב "לכן עתה יגלו בראש גולים" (עמוס ו', ז') — פירש רב שרירא גאון מגדף — מראה תימה גדול בידו כאדם שגודף מן הקערה, ובסוף גמרא דפרק כל שעה (פסחים מ"ב ע"א) בפירוש ר"ח אשה לא תלוש לא במים גדופים. וי"מ כמו לייטי עלה במערבא (ברכות כ"ט ע"ב).
<b>הערוך ערך גדף א</b>
"וברגליהן תעכסנה"... ומכניסות בהן יצר הרע כארס בכעוס — פירוש רוקו של נחש בכעס הוא ממית כמו שאנו אומרים (סנהדרין ע"ח ע"א) ארס של נחש בכעס בשיניו הוא עומד, לפיכך מכיש בסייף ונחש פטור, פ"א ארס בכעוס [בעכוס] כמו שתכעוס החיה ותכה בכעס ומכתה קשה שמשלכת ארס. "חמת עכשוב" (תהלים ק"מ, ד') תרג' אירסא דעכוביתא.
<b>הערוך ערך ארס</b>
"ותחת חגורה נקפה", מקום שהיו חוגרות בצלצל נעשה נקפים — פירוש חגור.
<b>הערוך ערך צלצל ג</b>
נעשה נמקים נמקים... נעשה נקפים נקפים — פירוש כעין ניקף ומתמקמק.
<b>הערוך ערך נקף ב</b>
"ותחת חגורה נקפה" מקום שהיו חוגרין בצלצל נעשה נקפים נקפים — כבר פירשנו בערך נקף.
<b>הערוך ערך קףגז</b>
"פתיגיל" — פתחים המביאים לידי גילה — פירוש אותו מקום, "פתהן יערה" (שעשו) [שנעשו] פתחיהן כיער — פירוש אותו מקום מלא שיער כיער מלא עצים.
<b>הערוך ערך פתח א</b>
אנשי ירושלים אנשי שחץ הן — גסות הרוח ולעיגות לשון.
<b>הערוך ערך שחץ</b>
בפת עמלה — בבעולה או בפת שאינה עמילה — בבתולה, בייין גרדלי או ביין חרדלי — באשה יפה או באשה שאינה יפה במיסב רחב או במיסב קצר — באשה גדולה או באשה קטנה, בחבר טוב או בחבר רע — באשה טובה או באשה רעה.
<b>הערוך ערך יין</b>
בחבר טוב או בחבר רע — פי' באשה טובה או באשה רעה.
<b>הערוך ערך חבר</b>
<h2>דף סג.</h2>
ולא בסייף — "תליך וקשתך" (בראשית כ"ז, ג') תרג' סייפך וקשתך.
<b>הערוך ערך סייף</b>
בתריס — "מאתים צנה" (מ"א י', ט"ז) תרג' מאתן תריסין, "ולא יקדמנה מגן" (מלכים ב' י"ט, ל"ב) כמו כן.
<b>הערוך ערך תרס</b>
לא באלה ולא בקשת — פי' בגמ' מאי אלה — קופל — ודומה למקל והוא של ברזל והוא כאמה ומחצה וראשו עגול כמו כדור ויוצאין בו יתדות שדומות לשקדים ושמו בלשון ישמעאל דבוס ובלעז מצא צליבה.
<b>הערוך ערך אלה א</b>
מאי אלה — קופל — כבר פי' בע' אלה.
<b>הערוך ערך קפל ד</b>
ברית — טהורה, ויוצאין בו בשבת — פי' בגמרא א"ר יהודה זה אצעדה — ומסקנא בב' יריכות בלא שלשלת נקראת ברית, ואם יש ביניהן שלשלת נקראת כבלים.
<b>הערוך ערך ברית ב</b>
כבלים — טמאים — כבר פירשנו בע' בורית.
<b>הערוך ערך כבל</b>
שני ת"ח המחדדין זה את זה בהלכה.
<b>הערוך ערך חדגב</b>
שני תלמיד חכמים המדגילים זה את זה בהלכה — הקב"ה אוהבן, שנאמר "ודגלו עלי אהבה" (שה"ש ב', ד') פי' שני תלמידי חכמים המקשין ומכחישין זה לזה בהלכה הקב"ה אוהבן.
<b>הערוך ערך דגל א</b>
גדול המלוה יותר מן העושה [צדקה] ומטיל לכיס יותר מכולם.
<b>הערוך ערך טלגא</b>
<h2>דף סג:</h2>
שכן בלשון יווני קורין לכלב למס.
<b>הערוך ערך למס</b>
שקילי נביה ושקילי טופריה — שיני הכלב שהן ניבים גדולים... "ומתלעות לביא לו" (יואל א', ו') תרג' וניבוהי כבר אריוון.
<b>הערוך ערך נבגה</b>
אמרה ליה שקילא טיבותיך ושדיא אחזרי, כבר נד ולד — פירוש השיבתו האשה בשורת טובתך השליכה על הקוצים כבר הרגשתי שנעתק העובר שבמעי ממקומו והוא מתנודד ליפול.
<b>הערוך ערך חזר ב</b>
הציץ היה כמין טס של זהב — פי' טסין הן רדידים ופחים, כדכתיב "וירקעו את פחי הזהב" (שמות ל"ט, ג') תרג' ורדידו טסי דדהבא.
<b>הערוך ערך טסגא</b>
מלמעלה קדש [למד] מלמטה — פי' כך היה נכתב קדש לה' כדי שיהא השם [למעלה] ונקרא כראוי.
<b>הערוך ערך יי</b>
קדש מלמטה — כבר פירשנו בערך השם.
<b>הערוך ערך קדש ב</b>
<h2>דף סד.</h2>
ת"ר "שק" (ויקרא י"א, ל"ב) אין לי אלא שק, מניין לרבות את הקלקי ואת החבק פי' קלקי שתחת הזנב, חבק שתחת הבטן. פ"א קלקי וחבק... אומרים לשון יון הוא קילקי — בגד עשוי משיער של עזים והוא קשה ועשוי להציעו תחת כרים וכסתות, חבק — כסוי הבהמות.
<b>הערוך ערך קלקי</b>
מנין לרבות את הקילקי ואת החבק, תלמוד לומר או שק — פירשנו בערך קילקי.
<b>הערוך ערך חבק</b>
טומאת שרץ מרובה — פי' מרובה שהיא בשמונה שרצים, והיא קלה שהיא טומאת ערב, טומאת מת מועטה שאינה אלא במת בלבד והיא חמורה שהיא בטומאת שבעה.
<b>הערוך ערך טמא</b>
לאיי אפנויי מפני — פי' לאיי — לא בני, שהיא בל' יון בן.
<b>הערוך ערך לאיי</b>
מופנה מצד אחד — פי' מופנה דלא צריך בהאי קרא למכתביה. בפרק המפלת בגמ' המפלת כמין בהמה (נדה כ"ב ע"ב) מפורש מאי בין מופנה מצד אחד למופנה משני צדדין ולשאינו מופנה כל עיקר. "ותער כדה" (בראשית כ"ד, ב') ת"י ופניאת קולתה, "מריקים שקיהם" (שם מ"ב, ל"ה) ת"י פנון.
<b>הערוך ערך פןגא</b>
הניחא למאן דאמר מופנה מצד אחד למידין ואין משיבין — מפורש בריש גמר' דפרק המפלת (נדה כ"ב ע"ב) אמר שמואל משום ר' ישמעאל כל גזירה שוה שאינה מופנה כל עיקר אין למדין הימנה, מופנה מצד אחד לר' ישמעאל למדין ואין משיבין, לרבנן למדין ומשיבין — למדין הימנה ואם יכולים לעשות עליה תיובתא עושה.
<b>הערוך ערך למד א</b>
עגיל — זה דפוס של דדין — ירושלמי (פ"ו ה"ד) עגיל — קדשיא, כמה דתימא "ועגילים על אזניך" (יחזקאל ט"ז, י"ב).
<b>הערוך ערך עגל ו</b>
כומז — זה דפוס של בית הרחם וכו' עד כומז — כאן מקום זימה.
<b>הערוך ערך כמז</b>
<h2>דף סד:</h2>
כל המסתכל באצבע קטנה של אשה כאלו הסתכל במקום התורף — תורפה של אשה מקום הטנופת. "לעג וקלס" (תהלים מ"ד, י"ד) תרג' ממקנותא ותרפותא.
<b>הערוך ערך תרף ב</b>
בכבול ובפאה נכרית לחצר — פירוש אשה שאין לה רוב שיער לוקחת שיער מנשים אחרות ומשימה על ראשה שנראה כמו שהוא שערה.
<b>הערוך ערך פאה א</b>
בפלפל ובגרגר מלח.
<b>הערוך ערך פלפל</b>
בפלפל ובגרגר מלח — פי' קורט מלח.
<b>הערוך ערך גרגר ב</b>
שן תותבת — פי' שנפל ממנה שן ולוקחת שן שנפל מאדם אחר ומושיבה במקומה. שן של כסף דברי הכל — מותר, ר' מתיר בשן של זהב, "וישב יעקב" (בראשית ל"ז, א') תרג' ויתיב [יעקב].
<b>הערוך ערך תבגא</b>
והדוה בנדתה, זקנים הראשונים אמרו שלא תכחול ושלא תפקוס — פי' פוקסת — מחלקת שערה לכאן ולכאן.
<b>הערוך ערך פקס א</b>
<h2>דף סה.</h2>
עשתה לו בית יד מהו — פי' בית יד שעשתה לידה כדי שתכסה אותה כדי שתבדוק מוך לנדתה ולא תגע בו ולא תטנף בו.
<b>הערוך ערך בית יד א</b>
גרגר מלח לדור שיני — פי' חולי של שינים. פ"א עיקרן של שנים מקום ששתולות בפיו.
<b>הערוך ערך דר ה</b>
וכל דבר שתתן לתוך פיה, זנגבילא אי נמי דארציני — פי' בתשובות דארציני — עצי סממנין הן הבאין מארץ סין וחדין בטעמם ויבישים ודומין לקנמון, וזנגבילא דומה לחתיכות של עצים והוא זינזברי. דארצינו לשון ישמעאל הוא ודומה לקליפי אילן ואדום הוא ובלשון כשדי קיונמא והוא צינמומו.
<b>הערוך ערך זנגביל</b>
וכל דבר שתתן לתוך פיה, זנגבילא אי נמי דרצין — פי' מעצי סממנין הוא ואדום הוא ובלשון לעז קנילה ובלשון ערבי דארצין.
<b>הערוך ערך דרצין</b>
כל שהיא למטה מן הסבכה יוצאה בו — "השביסים והשהרונים" (ישעיה ג', י"ח) תרג' שביסיא וסיבכיא.
<b>הערוך ערך סבכה</b>
ואפילו בקיסמין שבאזניהן.
<b>הערוך ערך קסם א</b>
ערביות רעולות — פי' נשים ערביות יוצאות ברעלות כדכתיב "השרות והרעלות" (ישעיה ג', י"ט) משימות בגד על ראש ומכסות כל הפנים שאין נראה אלא העינים וקושרות למטה, ירושלמי (פ"ו ה"ד) רעלות — כלונריאה.
<b>הערוך ערך ערב ד</b>
ערביות רעולות — כבר פי' בע' ערב.
<b>הערוך ערך רעל א</b>
מדיות פרופות — פי' נשים מדיות פרופות בגדיהן ופירוש פורפת על האבן ועל האגוז ועל המטבע — דרכן לצאת במקטורן ומשימות אגוז או אבן כנגד בית הצואר וקושרין אותה ברצועה.
<b>הערוך ערך מדי א</b>
פורפת על האבן — "קרסי נחשת" (שמות כ"ו, י"א) תרג' פורפין דנחש.
<b>הערוך ערך פרף א</b>
מאי צנית — בת ארעא — פי' לשחין קורין בלשון ערבי אלבתר ובלשון ארמי בת ארעא. ירושלמי צנית — פודגרא, וכבר פירשנו בערך בת ארעא.
<b>הערוך ערך צנית</b>
בסלע שעל הצינית, מאי צינית — בת ארעא — פי' מכה שתחת הרגל. מאי שנא שמשימין סלע — של כסף עליה, אילימא דאקישא מעלי לה — כלומר כל דבר שהוא קשה מועיל לה, ליעבד לה חספא — כלומר טס של חרס שקשה, אלא משום שוכתא — כלומר שהוא כסף מלשון נסכא נעביד לה טס — של כסף, אלא משום צורתא נעביד לה פולסא — כלומר מטבע של נחשת שכן בלשון ישמעאל קורין לפולר פלס. אמר אביי שמע מינה כולהו מעלי לה — ולא משכחת לה מילתא דאית ביה כולהי אלא סלע דאקישא וצורתא ושוכתא, וי"א שוכתא — חלודה כמו (בבא מציעא כ"ו ע"א) דאישתוך טפי.
<b>הערוך ערך בת ארעא</b>
אלא משום שוכתא — כבר פירשנו בע' בת ארעא.
<b>הערוך ערך שכתא</b>
מפצי ביומי תשרי — פי' מין מחצלת עשויה מן חילף ומן כיוצא בה, כבר פירשנו בע' כף (לקמן ע"ב).
<b>הערוך ערך מפץ</b>
נשים המסוללות זו בזו פסולות מן הכהונה — פי' המשחקת ומחככת.
<b>הערוך ערך סלל</b>
<h2>דף סה:</h2>
דאמר רב מטרא במערבא — סהדא רבא פרת, סבר שמא ירבו נוטפין על הזוחלין, והוו להו מי גשמים — פי' משום הכי אבוה דשמואל עביד לבנתיה מקוה ביומי ניסן ולא היה מניחן לטבול בפרת, מפני שרוב מימיו בניסן מי מטר הן, כדרב דאמר מטרא במערבא סהדא רבא פרת, כלומר כיון שתראה שרבו מי פרת עדות שהוגשמה ארץ המערב, וסבר אבוה דשמואל שמא ירבו מי גשמים דהן נוטפין מן הגגות ונעשו שאובין על מי פרת שהן זוחלין, כדתנן במקואות (פ"ה מ"ה) הזוחלין — כמעיין, והנוטפין — כמקוה. העיד ר' צדוק על זוחלין שרבו על הנוטפין שכשרין. פי' זוחלין — נובעין, נוטפין — מי גשמים.
<b>הערוך ערך טףגא</b>
נהרא מכיפיה מבריך — פי' הנהר מסלע היוצא ממנו משם ברכת מלאתו ולא ממימי המטר, ועביד מפצי לבנתיה, שהיה (מסתירם) [מסתירן] מבני אדם שעל הנהר וטובלות בפרת כי דברי הכל בתשרי זוחלין הן, ולמה הוא במפצי, דלית להו טהרה במקוה, אבל בניסן הוה עביד להו מקוה דסבר פרת לא סליק להו ביה טבילה בניסן דרוביה שאובין ננהו, ואע"ג דנדה וזבה לא בעו מים חיים, אבוה דשמואל חייש משום מים שאובין, ומנא לן דנדה וזבה לא בעו מים חיים — דתנא במגילה (תוספתא פ"א) שאין בין זב לזבה... אלא שהזב טעון ביאת מים חיים וזבה אינה טעונה ביאת מים חיים. פ"א מכיפיה מבריך — מגדותיו מתברך שאינו מתגדל ממי הגשמים אלא מעצמו, והיינו פליגא דרב דאיהו אמר סהדא רבא פרת, כלומר שמגשמים מתגדל, ומפצי ביומי תשרי ומניחן בקרקעית הנהר ויש טיט בקרקעית המים בעיקר הנהר והיה משים המפצים כדי שלא ישקעו רגליהן בטיט ולהוי חציצה לטבילה, והההיא דאמר שמואל לעיל נהרא מכיפיה מיבריך הוי פליגא אהא דאמר שמואל אין המים מיטהרין בזוחלין, כלומר אין המים מיטהרין שאין שם נוטפין אלא זוחלין בלבד אלא פרת ביומי תשרי לפי שכבר נתמעטו מימי הגשמים שנטפו בו, אלמא ממי גשמים מתגדל ביומי ניסן כשמתפשרין השלגים והמטר, ואיהו אמר שאינו מתגדל אלא מכיפיה, זה פי' ר' גרשם והראשון של ר' חננאל. "והלך על כל גדותיו" (ישעיה ח', ז') "והירדן מלא על כל גדותיו" (יהושע ג', ט"ו) תרג' על כל כפוהי.
<b>הערוך ערך כףגב</b>
דאמר שמואל אין המים מטהרין בזוחלין אלא פרת בימי תשרי — פי' בע' טף.
<b>הערוך ערך זחל</b>
תבעי למאן דאמר מערימין בדליקה — פי' רבינו חננאל בפרק כל כתבי בגמ' (לקמן ק"כ ע"א) ולובש כל מה שיכול ללבוש ואפילו יותר מי"ח כלים וכן הלכה, וקא משמע לן דמותר להערים. ירושלמי (פט"ז ה"ג) תני אין מערימין, רבי יוסי ב"ר בון אמר מערימין, ועל זו אמרינן בגמרא דפורפת תבעי למאן דאמר מערימין, תבעי למאן דאמר אין מערימין.
<b>הערוך ערך ערם א</b>
<h2>דף סו.</h2>
אם יש לו בית קיבול כתיתין — טמא — פי' חקוק בתוך הקב חקיקה להיות שם הכתיתין ומוגלא הזבה מרגליו מתקבצת באותה החקיקה ולא יהיו מצערים אותו בארכובותיו [הקבים].
<b>הערוך ערך כתית ב</b>
סמוכות שלו טמאים מדרס — פי' סמוכות של קב טמאין מדרס שהוא כמנעל שהולכין עליו, כך הולך על זה. ויוצאין בהן בשבת — דאין יכול להלך אלא בהן ולא הוי משוי. ונכנסין בהן לעזרה — דאינו מנעל. כסא וסמוכות שלו — פי' מי שנקטע[ו] שתי רגליו עושין לו כעין כסא שמהלך עליו ועושין לו סמוכות שמגינין על השוקיים שלא יגררו לארץ, והני נמי טמאים מדרס — לפי שסומך עליהן, ואין יוצאין בהן בשבת — לפי שיכול להלך בלא אותן סמוכות, ואין נכנסין בהן לעזרה — דהואיל ומגינין על הרגל כמנעל הרי הן כמנעל ואסור ליכנס בם לעזרה, פי' גאון אם יש לקב בית קיבול כתיתין כגון שיש ברכובת הקיטע חתיכה בולטת ונחסר לה בקב מקום קיבול שמניחה בו — טמא הקב. הסמוכות שלו טמאין במדרס הזב ויוצאין בהן בשבת שאינו משא, ונכנסין בהן בעזרה שאין ישיבה בעזרה אלא למלכי בית דוד בלבד והסמוכות אין מגינות, אבל כסא סמוכות — טמא מדרס — שהוא כלי ואין יוצאין בה בשבת שאינה תכשיט, ואין נכנסין בה לעזרה שנמצא כרוכב ואינו עומד שהיא מגעת לארץ.
<b>הערוך ערך סמך</b>
מדרס — כבר פירשנו בערך דרס.
<b>הערוך ערך מדרס</b>
כסא וסמוכות שלו — פירשנו בערך סמך.
<b>הערוך ערך כסגא</b>
דתנן בפרק יום טוב (ביצה כ"ג ע"ב) עגלה של קטן טמאה מדרס — מאי טעמא — דקא דריס עילויה וכל מידי דסמכין עליה מטמא מדרס.
<b>הערוך ערך עגל ט</b>
מקל של זקנים — טהורה — פי' דרך הזקנים שאין יכולין להלך בלא מקל כדאמרינן (לקמן קנ"ב ע"א) טבן תרתי מתלת, טהורה מכלום שפשוטי כלי עץ אין מקבלין טומאה. לתרוצי סוגיא — פירוש לתקן הילוכו עביד.
<b>הערוך ערך מקל</b>
<h2>דף סו:</h2>
לתרוצי — "בשלום ובמישור" (מלאכי ב', ו') תרג' בשלמא ובתירצותא. "כאשר הלך דוד אביך בתום לבב וביושר" (מלכים א' מ', ד') תרג' בקשיטות ליבא ובתיריצותא.
<b>הערוך ערך תרץ</b>
לתרוצי סוגיא עבידא — "כולו שב במרוצתם" (ירמיה ח', ו') תרגומו כולהון מסגן ברעות נפשיהון.
<b>הערוך ערך סגגד</b>
אנקטמין טהורין ואין יוצאין בהן ס"א לוקטמין — פירש בגמרא מאי לוקטמין — חמרא דאכפא — כמין חמור של עץ חלול הוא ותולה בו כל מיני צבעונין ומרכיבו על כתיפו ושוחק בפני רבים בשוק וגובין מהן מעות ואין תורת כלי עליו, לפיכך טהורין ואין יוצאין בהן בשבת. רבא בר פפא אמר קשורי — ופירושו מביאין ב' עצים ארוכים דקים ה' אמות ויש בהן בד' אמות מקום הרגלים ואמה העליונה אגודה עם שוקיו ועומד עליהן למעלה ומהלך בהן ומרקד בהן. רבא בר רב הונא משמיה דעולא אמר פרמאי — ופירושו חתיכה של בגד שקושרין לזקנים על פיהם למען רירם מפני ששפתותיהן מתרפטות. פ"א חמרא דאכפא — גידם שידיו קצוצות עושין לו יד של עץ ונקרא חמרא דאכפא ירושלמי מהו אנקטמין טהורין אמר רבי אבהו אונוסקטמין חמרא די ידא ואונוס הוא חמור בל"י.
<b>הערוך ערך אנקטמין</b>
חמרא דאכפא — כבר פירשנו בערך אנקטמין. פ"א עושין דמות חמור וקושרו בין ירכותיו ודומה כמי שרוכב ומהלך.
<b>הערוך ערך חמר א</b>
רבה בר פפא אמר קשרי — כבר פי' בערך אנקטמין.
<b>הערוך ערך קשר א</b>
רבה בר רב הונא משמיה דעולא אמר פדאמי — כבר פי' בע' אנקטמין. פ"א עושין מסוה של עור ומניחין על פניהם ואין נראה אלא העינים ומשחקין בהן. פ"א דומה לעטרה של מלכים והיא של נחושת ומניחה אחד בראשו ומביא כמין סוס של עץ ורוכב עליו ומשחק בו.
<b>הערוך ערך פדאמי</b>
ובני מלכים בזוגין — פי' במלבושיהן משום נוי והחיצון זוג והפנימי ענבול.
<b>הערוך ערך זגגב</b>
קשרי פואה — כבר פי' בע' פאה.
<b>הערוך ערך קשר א</b>
הבנים יוצאין בקשרים, מאי קשרים... אמר רב יהודה קשרי פיאה — פי' לא של פיאה נכרית אלא פיאה זו זירעונין, כדאמרינן בספיחי אסטיס וקוצה (שביעית פ"ז מ"א) וזרע שלו צובעין בו אדום ושמו בלשון ארמי פותא ובלשון ערבי פווה, והכי קאמר ג' קשרים מן הקש שלו — מוקמי כלומר שלא יגדל החולי, ה' — מסו, ז' — אפילו לכשפים מעלו. פי' נפל פיאה בבירה — (פן) [מי] ימצאנה כענין הזה ולא ראה כל אילו הדברים, ועוד מאי איריא בנים.
<b>הערוך ערך פאהגג</b>
בן שיש לו געגועין על אביו נוטל רצועה וכו' — פי' כשיגדל עצב הבן במיתת אביו, נוטל רצועה ממנעל אביו וקושרו בשמאל הבן להשקיט לבו, וסכנה לו אם יחליף.
<b>הערוך ערך געגע</b>
סחופי כסא אטיבורא בשבתא שפיר דמי — פי' מי שבלט טיבורו חוץ ממעיו או ניקב, מניחין כוס קטן על טיבורו כדי שלא יבלוט ויתבקע ומניחין אותו עד שיתרפא. פ"א כופין פי הכוס על טיבורו למי שחש במעיו.
<b>הערוך ערך סחף א</b>
ומייתי שיעא דדנא — פי' דבר שמלפפין בו החביות.
<b>הערוך ערך שעגא</b>
מותר ליחנק בשבת — פי' מי שחש בכריסו אוחזין בעקבי וורידין שלו למעלה מכתפיו בעיקר צוארו וכובשין עד שיבלטו עיניו ויבטל שעה אחת ודומה לחנוק ומתרפא. פ"א מי שיש לו כאב בראשו ממשמשין בוורידין שלו ונראה כמו שיחנק. פ"א מי שנפל לו עצם בגרונו אוחז אותו אדם א' ברגליו וא' אוחזו בלחייו וממתיחין אותו עד שישוב העצם למקומו. פ"א מכניסין אצבע לתוך פיו ודוליהו.
<b>הערוך ערך חנק</b>
לפופי ינוקי בשבתא — שפיר דמי — פירוש תינוק מבן חדש ועד בן שנה אמו מרחצתו בחמין וסכתו בשמן ומולחתו בהדס יבש שחוק ומלפפתו בפסיקיא מכריסו ועד רגליו וזהו לפופי ינוקא שמתחברין איבריו כמו "ויחבר" (שמות ל"ו) דתרגומו ולפיף, ועיקר זו המימרא דר' יוחנן בסוף גמרא דפרק חביות (לקמן קמ"ז ע"ב) ובס"ג דפרק מפנין (לקמן קכ"ט ע"ב) "והחתל לא חתלת" (יחזקאל ט"ז, ד') מיכן שמלפפין את הוולד בשבת. "עוללי טיפוחים" (איכה ב', כ') תרגום עולימיא רגיגיא דהוו מתלפפין בסדינין דמילתין. "אשר טיפחתי וריביתי" (שם כ"ב) תרג' דלפפית בסדינין ודרביתי בתפנוקי מלכין.
<b>הערוך ערך לףגא</b>
אבן תקומה — פי' יש אבן ידועה כשתהיה תלויה על אשה הרה אינה מפלת ומותר לצאת בה בשבת, וגם המשקל שכנגד אותה אבן תקומה מועלת ומותר לצאת בה בשבת, אבל משקל דמשקל עלתה בתיקו וכל תיקו דאיסורא לחומרא ואין יוצאין בה.
<b>הערוך ערך אבן תקומה</b>
לאשתא בת יומא — פי' אשתא בת יומא שאחזתו בכל יום. פ"א שהוא יום ראשון שאחזתו.
<b>הערוך ערך אשגא</b>
לאשתא בת יומא לישקול זוזא חיורא — פירוש זוז של כסף צרוף. "רבע שקל כסף" (שמואל א' ט', ח') תרגום זוזא חד דכספא. פי' שקל של תורה הוא סלע וכן תרגום שקל — סלעא, ויש בו ד' דינרין ודינר וזוז אחד הן, שקל דרבנן — הוא חצי סלע ויש בו ב' דינרין כדגרסינן בריש גמרא דפרק הזהב (ב"מ מ"ה ע"א) תנן במעשר שני בפ"ה (מ"ט) הפורט סלע של מעשר שני בית שמאי אומרים בכל הסלע מעות, ובית הלל אומרים בשקל כסף בשקל מעות.
<b>הערוך ערך זוז</b>
ליזל למילחתא וליתקול מתקלא מלחא — פירוש למקום שעושין מלח.
<b>הערוך ערך מלח א</b>
וליציירינהו בחללא דבי צוארא — פירוש ויקשרם באותו בגד שלוקח מבית הצואר כשפותחו (ומחלחלו) [ומחללו].
<b>הערוך ערך חלגיב</b>
נירא ברקא — פי' ליצו של שיער.
<b>הערוך ערך ברקא ב</b>
וכי חזו לשושמנא גמלא דדרי מידי, לישקליה — פי' נמלה גדולה. "לך אל נמלה עצל" (משלי ו', ו') תרג' אתרמי לשושמנא עטלא.
<b>הערוך ערך ששמן</b>
שומשמנא גמלנא — פי' גדול ובלשון יוני קוראים לגדול מגלון.
<b>הערוך ערך גמלן</b>
[וכי חזו] שושמנא גמלא דררי מידי... ולחתמיה [ב]שיתין גושפנקי ולידייריה.
<b>הערוך ערך דרגג</b>
וליחתמיה בשיתין גושפנקי — פי' חותם.
<b>הערוך ערך גשפנק</b>
וליחתמיה בשתין גושפנקי ולברזיליה ולידריה — פירש רש"י ינענעו וישאנו.
<b>הערוך ערך ברזל ב</b>
<h2>דף סז.</h2>
לאשתא תלתא — [פי'] אשתא תלתא שאחזתו משלישי לשלישי. פ"א שלשה ימים יש שאחזתו.
<b>הערוך ערך אשגא</b>
ושבעה שיבי משבעה כשורי — פי' חתיכה קטנה מן הקורה.
<b>הערוך ערך שבגד</b>
ושבעה עפרי מן שבעה סוכרי — פי' קברים. ס"א סוכרי דבבא — פי' מקום שהציר סובב ויש בו עפר. פ"א נקב שנוקבין בכותל מקום שמנעול של דלת נכנס לתוכו ושמו של אותו נקב סיכרא, וקא שקיל עפרא מז' נקבים של ז' מנעולים של ז' דלתות.
<b>הערוך ערך סכר</b>
ושבעה כופרי משבעה ארבי — פירוש שבעה חתיכות זפת מז' ספינות.
<b>הערוך ערך כפר ח</b>
שב ביני כמונא — פי' ז' גרגרים כמון.
<b>הערוך ערך בין א</b>
שב ביני מדיקנא דכלבא — פי' ז' שערות מזקן הכלב. "קלע באבן אל השערה ולא יחטא" (שופטים כ', ט"ז) תרג' דשדן אבנא בקילעא ומרמן בבינת שערה.
<b>הערוך ערך בין ב</b>
לאשתא צמירתא — [פי'] אשתא צמירתא — חמה שאוחזת שלשה ימים רצופין ואין נחלצת מן הבינים [הביצים] קשה היא הרבה. נוטלין סכין שכולה ברזל והולכין למקום שיש שם סנה, וליתתו למטה מכל החדקים ולפסקיה וליחתוך ואותן חתיכות יחתכם קרוב לארץ.
<b>הערוך ערך אשגא</b>
אשתא צמירתא — צמרמורת — חמימות. אמר רב האי גאון דומה לו "סמר מפחדך בשרי" (תהלים קי"ט, כ"ב).
<b>הערוך ערך פי כריסה</b>
ליחרק — פי' כמו "חרק עלי שנימו" (תהלים ל"ה, ט"ז) "ויחרקו שן" (איוב ב', ט"ז).
<b>הערוך ערך חרק א</b>
וכי היכי דחמיתיה לחנניה מישאל ועזריה וכו' — "וראיתיה לזכור ברית עולם" (בראשית ט', ט"ז) תרגום ירושלמי ואחמי.
<b>הערוך ערך חםגד</b>
לסימטא לימא הכי — פי' שחין ובלעז בונו.
<b>הערוך ערך סמטא</b>
בזך בזיך [בז בזיך], כמן כמיך, עייניך ביך עייניך ביך, אתריך ביך — פי' כל הלחישה ענין אחד הוא, וכן הענין בכף שתעמוד יהא כפך, כלומר במקום שתעמוד תעמוד שלא תרחיב יותר. תרגום כף — בזך. כמן כמיך — כמו שאת עכשיו תהוי דלא תתחזק. עייניך ביך — מראיך ביך שלא תתחזק, אתריך ביך — שלא תרחיב מקומך. פ"א בזך בזיך — בז אתה ואיני חושש ממך, כמן כמין — החביא תחביא.
<b>הערוך ערך בזך</b>
לכיבא לימא הכי — פירוש ענין מכאוב.
<b>הערוך ערך כבגג</b>
לכיסא לימא הכי — פי' בלעז אנפולא.
<b>הערוך ערך כסגו</b>
בשם מוריגו ומוריפת ואסטממתיה — נראין הדברים ענין חותם כמו (ב"מ ע"ד ע"א) האי סיטומתא קניא.
<b>הערוך ערך אסטממתיה</b>
אקרקף דארי ואאוסי דגוריתא — פירוש אקרקף דארי — אראש דארי, ואאוסי דגוריתא — אחוטם של כפיר. במשרא דכרתי — בערוגה של כרישין חבטתיה — כגון (סוכה מ"ה ע"א) חובטין. בלועא דחמרא חטרתיה — בלחי החמור הכיתיו כבחוטרא.
<b>הערוך ערך קרקף</b>
אקרקפי דארי ואאוסי דגוריתא — [נחירים].
<b>הערוך ערך אסגב</b>
במסמר הצלוב משום רפואה — פי' שכן דרך מי שנתחייב לתלות, ממיתין אותו תחילה ואח"כ פושטין אותו וקובעין לו מסמר בעץ ותולין אותו באותו מסמר]
<b>הערוך ערך מסמר</b>
בביצת החרגול גמרא — דעבדי לה לשיחלא — פי' פצע האוזן. ירושלמי טב לאודנא. וחרגול מין חגב הוא, כדכתיב "ואת החרגול למינהו" (ויקרא י"א, כ"ב)
<b>הערוך ערך חרגול</b>
דעבדי לה לשיחלא — עיין בערך חרגול. פי' אחר צער שאוחז באוזן ושמו בלשון ארמית שחלא ודומה לחזזית לחה ויוצאה ממנה מים של לחה סרוחה.
<b>הערוך ערך שחלא ג</b>
ובמסמר הצלוב דעבדי ליה לזירפא — פי' צער שבא מחמת דם ואותו מקום שאוחז בו נעשה תפוח ודומה כדמות הדרקון, ולא כג' הדרקונין (לעיל ל"ג ע"א) שג' הדרקונין ישנן בכל גופו, וזה אינו אלא במקום שאוחז בלבד, ואותן ג' עושין להן דברים חמים לרפואתו. ירושלמי ובמסמר הצלוב טב לעבבתיא. בבראשית רבה (פל"ד סי' י"א) "קור וחום" — חמה ועבעבית. יש מפרשים זרפא — יבלת, ובלעז בירוקא (יבלת).
<b>הערוך ערך זרף א</b>
כמאן תלינן כבסא בדיקלא — פירוש סנסני תמרים.
<b>הערוך ערך כבס א</b>
פרק אמוראי — כבר פי' בערך אמר.
<b>הערוך ערך פרק ב</b>
תני תנא בפרק אמוראי — פי' פרק הוא [בשבת] בתוספתא (פ"ז) שכל משניות שלו שנויות על דרך אמוריים דבר זה יש בו משום דרכי האמורי ודבר זה אין בו.
<b>הערוך ערך אמר ה</b>
חרחר נחית בלע, בלע נחית חרחר — פירוש התבלע ותרד כמו בחור.
<b>הערוך ערך חרחר ד</b>
ולאדרא לימא הכי — פי' שני עצמות יש בצוארו של דג ועקומין הן ושני צידי ראשיהן דקין, ואם חס ושלום נכנס לתוך פיו של אדם אינו נמשך עם האוכלים מפני עקמומיות שבו אלא ינעץ בגרונו, והיכא דננעץ נימא הכי ננעצת כמחט, ננעלת כתריס, שהשיא שיאת ס"א שוה שיאה.
<b>הערוך ערך אדרא</b>
ננעלת כתריס, שח שיח — פי' המס תמס. "וחם השמש ונמס" (שמות ט"ז, כ"א) ת"י שיח.
<b>הערוך ערך שחגג</b>
<h2>דף סז:</h2>
גד גדי וסינוק לא — פי' התמזל מזלי כלומר התגבר מזלי, וסינוק לא — אל תייגע כמו גדי מסנקן (פסחים ג' ע"ב) אושכי ובושקי שיכול בשיכול — כלומר בכח בכל יכולת.
<b>הערוך ערך גדגא</b>
גד גדי וסנוק לא — עייפות לא, וכבר פי' בע' גד.
<b>הערוך ערך סנק</b>
הוא בשמה והיא בשמו אין בו משום דרכי האמרי — פי' אם קורא איש אשתו בשמה ואשתו קוראה את בעלה בשמו.
<b>הערוך ערך שםגא</b>
דן דני אין בו משום דרכי האמורי — פירוש לחש הוא יוחזקו החביות.
<b>הערוך ערך דןגב</b>
המקבעת בצים בכותל — פי' לאחר שיצאו האפרוחין מן הקליפה לוקחין קליפי ביצים ונוקבין אותן ונועצין אותן במקל בכותל כדי שיתקיימו האפרוחים.
<b>הערוך ערך קבע א</b>
תנו רבנן נותנין קיסם של תות ושברי זכוכית בקדירה בשביל שתתבשל — פירוש בלעז מורי.
<b>הערוך ערך תתגא</b>
\תנו רבנן נותנין בול של מלח לתוך הנר בשביל שתאיר ותדליק — פי' נותנין חתיכה של מלח בתוך נר של שמן העכור מערב שבת בשביל שיצלל ויאיר בשבת וליכא איסור.
<b>הערוך ערך בול א</b>
<h2>דף סח.</h2>
אסטס וקוצה — ויש ספרים שכתוב בהן סטיס — פי' אסטיס — אינדקו ובלשון ערבי ניל (ובלשון ארמי מוריקא) פ"א הוא ורד של קורטמי ולו שם אחר בלשון הקדש חלות חריע (נדה נ"א ע"ב) ובלשון ארמי מורקיא ובלשון ערבי עפצור וצובעין בו בגד פשתן ובגד עמר גפנא לכלות בבית חופתן.
<b>הערוך ערך טסטס</b>
ספיחי אסטס וקוצה — עיין בערך אסטס, וקוצה הוא פואה ומפורש במקומו (שביעית פ"ה מ"ד) ובלעז רוייא.
<b>הערוך ערך קצה</b>
וגידולו מן הארץ למעוטי כמהין ופטריות — הוא לשון ישמעאל שכך קורין לכמהין כמאה ולפטריות פקאע.
<b>הערוך ערך כמהין</b>
<h2>דף סט.</h2>
הכל מודים בשבועת ביטוי שאין חייבין עליה עד שישגוג בלאו שבה — פי' שבועות ביטוי הוא שכתוב "לבטא בשפתים להרע או להטיב" (ויקרא ה', ד') כלומר מבטא בדבר שלא לצורך שאוכל ושלא אוכל ואינו דבר של ממון.
<b>הערוך ערך בטגא</b>
<h2>דף עא.</h2>
כגון שאכלו בשני תמחויין, ורבי יהושע היא, דאמר תמחויין מחלקין בפרק אמרו אכלת חלב (כריתות ט"ו ע"ב) (ובספרי) [ובספרא] בפרשת כהן משיח (ויקרא דיבורא דחטאת פרק א' פרשה א') אמר רבי יהושע שמעתי באוכל מזבח אחד בה' תמחויין בהעלם אחד שהוא חייב על כל אחת ואחת. [תמחוי] פי' קערה גדולה שמשימין בה מאכל לפני האורחין.
<b>הערוך ערך תמחוי</b>
<h2>דף עב:</h2>
אלא דחזא אנדרטא וסגיד ליה — פי' אנדרטא צורת איש.
<b>הערוך ערך אנדריטא</b>
מאהבה ומיראה — פי' כגון שראה צורה הנעבדת ואהבה ונשק לה או אדם שהעמיד עצמו ע"ז כהמן והשתחוה לו מאהבה בשגגת אלהים אחרים או בשגגת עבדות, או שהיה ירא והשתחוה לעבודה זרה או לאדם שהעמיד עצמו עבודה זרה בשגגת אלהים אחרים או בשגגת עבדות זה פירש רב האי ז"ל.
<b>הערוך ערך אהב</b>
<h2>דף עג.</h2>
אבות מלאכות מ' חסר אחת — ירושלמי (פ"ז ה"ב) מנין לאבות מלאכות מן התורה [רבי שמואל בר נחמן בשם רבי יונתן] כנגד מ' חסר אחת מלאכה שכתוב בתורה... ר' יוסי בר' בון בשם ר' שמואל בר נחמני אמר כנגד מ' חסר אחת עבודה ומלאכה שכתוב במשכן. ר' יוסי בר חנינא אמר זה הדבר אין כתיב כאן אלא "אלה הדברים" (שמות ל"ה, א') דבר, דברי, דברים, מכאן לאבות ותולדות. ר' חנינא דציפורין בשם ר' אבהו אמר אלה א' — חד, ל' — תלתין, ה' — חמשה, דבר — חד, דברים — תרי, מכאן למ' אבות מלאכות חסר אחת שכתוב בתורה. רבנן דקיסרי אמרין מן אתרא לא חסרה כלום, א' — חד, ל' — תלתין, ח' — שמונה היינו ל"ט, ארי לא מתמנעין רבנן דדרשי בין ה' לח'. ושם מפורש באותה הלכה אב הטומאה מטמאה [את] הכל, ולד הטומאה אינו מטמא אלא אוכלין ומשקין וכלי חרש, אוכלין ומשקין וכלי חרש אינן נעשין אב הטומאה לטמא [זיבה].
<b>הערוך ערך אבגב</b>
המעמר, הדש, והזורה — פירוש הוא המפרק מן האוכל פסולת שהיא מחוברת לו ומכין אותה לברירה בין בזרייה בין בהרקדה, וכן מי שהוא מפרק מן האוכל פסולת שהוא מחובר בו כדי שיהא נכון לאכילה. המנפץ — נופץ עפרורית מן האוכל וכן המנפט מולל שיבולין, נמצא הזורה והבורר והמרקד כולן מעבירין פסולת המעורבת באוכל ואינה מחוברת, ואינה כגון קליפה שצריכה פירוק או כגון עפרורית שצריך ניפוץ — אלא מעורבת בלבד.
<b>הערוך ערך דשגג</b>
הזורה, והבורר, והמרקד — פי' כולן מלאכה אחת שכולם העברת פסולת שהיא מעורבת באוכל ואינה מחוברת, ואינה דומה לקליפה שצריכה פירוק או עפרורית שצריכה ניפוץ אלא שכל אחת מהן יש לה דרך, כל דבר שהוא משלימו להפרחת הרוח הוא חייב עליו משום זורה, ואלו נטל בידו אוכל שיש בו פסולת או עפר ונפחו בפיו זהו זורה, והבורר הוא שנוטל הפסולת מבין האוכל ומשליכו או שנוטל האוכל מבין הפסולת, והמרקד שהוא מניח האוכל והפסולת בכלי כגון נפה וכיוצא בה כדי שיצא זה מזה, אם האוכל דק יצא האוכל למטה ותשאר הפסולת למעלה ואם האוכל גס יפול הפסולת למטה וישאר האוכל.
<b>הערוך ערך זרגב</b>
הטוחן, והמרקד — פי' מטיל אוכל ופסולת בכברה אם הפסולת כמין עפרורית היא יוצאה מהכברה ונשאר האוכל, ואם האוכל דק והפסולת עבה כמין תבן יוצא האוכל ונשאר הפסולת.
<b>הערוך ערך רקד ב</b>
המלבנו, והמנפסו ויש ששונין כולן בצד"י ופירוש כמו (חולין נ"א ע"ב) דייק ונפיץ.
<b>הערוך ערך נפס ב</b>
הגוזז את הצמר, המלבנו, והמנפצו. ס"א והמנפסו — וכבר פירשנו בערך נפס.
<b>הערוך ערך פץגא</b>
הצובעו, והטווהו, והמסיך — מן "שבע מחלפות ראשי עם המסכת" (שופטים ט"ז, י"ג).
<b>הערוך ערך סךגז</b>
המעבדו, המוחקו — פי' משיר את השיער.
<b>הערוך ערך מחק א</b>
<h2>דף עג:</h2>
אמר רב כהנא זמר וצריך לעצים — חייב שתים — פירוש זומר חייב משום נוטע שהרי המטעת מתגדלת במקום מה שזימר ומתיפה בזמירה, ולפיכך זומר כנוטע ונוטע עצמו אינו אב אלא חייב משום זורע, כי הנוטע הוא הקובע ייחור או שרביט בארץ להתגדל והזורע הוא הבוזר זרעים בארץ להצמיח, שיש תולדה לתולדה וכולן חוזרין על עיקר האב ועיקר הזימור מחתך ענפים [יבשים] של גפן.
<b>הערוך ערך זמר ב</b>
האי מאן דקטל אספסתא חייב שתים — חוטב[י] עצים.
<b>הערוך ערך קטל א</b>
אספסתא — פי' אספסתא מאכל בהמה ובלעז פרייני וכן תרג' "אם יגעה שור על בלילו" (איוב ו', ה') יגעה תורא על אספסתיה.
[הערוך איספסתא]
האי מאן דקניב סלקא חייב שתים — פי' מי שחותך תרדין המחוברין בקרקע.
<b>הערוך ערך קנב</b>
אמר רב ששת היתה לו גבשושית ונטלה בבית — חייב משום בונה, בשדה — חייב משום חורש וכו' פי' גבשושית תל קטן של עפר, אם היה בביתו ונטלו חייב משום בונה שהוא משוה את ביתו כענין "הלא אם שוה פניה" (ישעיה כ"ח, כ"ה), ובשדה משום חורש, והכי פירשה רב האי גאון כל חפירה וחרץ ונעיצה לייפות בקרקע שהוא צריך לה בשדה בכלל חורש הוא ואם בבית בכלל בונה, וכל השואת פני קרקע בשדה משום חורש כגון המדייר והמעדר והמכבד שהוא משוה גומות המפעפע גושים והממלא נקעים שתחת הזתים והעושה עוגיות לגפנים כל אלו המפורשים בתלמוד ארץ ישראל חייב משום חורש. "שגלשו מן הגלעד" (שה"ש ו' ה') תרג' כבנוי דיעקב דלקטו אבנין ועבדין גבשושיתא בטור גלעד, ס"א גלשושיתא.
<b>הערוך ערך גבשוש</b>
הדש, תנא הדש והמנפץ והמנפס כולן מלאכה אחת הן — פי' גאון המנפץ את האוכל מן עפרוריתו חייב משום דש, וכן המנפס — מולל שבולים. "וימץ טל מן הגיזה" (שופטים ו', ל"ח) תרג' ונפץ טלא מן גזתא, "התנערי מעפר" (ישעיה נ"ב, ב') תרג' נפצני כמין ריקן.
<b>הערוך ערך פץגא</b>
<h2>דף עד.</h2>
כותש — פירוש שהוא כותש ומסיר קליפות החטים מעליהן לטחון אותן להוציא סולת או לעשות דיסא או טיסני, וגם זה מפריש פסולת מן האוכל.
<b>הערוך ערך כתש א</b>
ת"ר היו לפניו ב' מיני אוכלים — בורר ואוכל ומניח — פי' בורר נוטל פסולת מן האוכל ומשליכה או נוטל האוכל ומניח הפסולת.
<b>הערוך ערך ברגב</b>
נחמני — הוא אביי כמפורש בערך אביי.
<b>הערוך ערך נחמני</b>
<h2>דף עד:</h2>
[אמר] רב פפא האי מאן דפרים סילקא — חייב משום טוחן — פירוש פרים סילקא שהוא כעין כתישה ואינו כעין חיתוך — חייב משום טוחן. ויש מי שאומרים מאן דפריס כמו "הלא פרוס לרעב לחמך" (ישעיה נ"ח, ז')
<b>הערוך ערך פרם</b>
האי מאן דסלית סילתי — חייב משום טוחן — פי' אלו עצי דקלים שהן עומדים שיבי שיבי כעין נימין וכשמפרק הנימין הללו יוצא מביניהן כמין קמח דק, לפיכך המנפצם חייב משום טוחן, ואי קפיד אמשחתא — כגון שהוא צריך עץ שעבה פחות מטפח והוא ממעטו כדי להתכוון לצרכו — חייב גם משום מחתך. פ"א דסלית סילתי שמבקע עצים, ואי קפיד אמשחתא שיהו כל החתיכות במדה אחת. בפירוש ראשון השווהו לסלת חטים ובפי' שני השווהו להאי דגרסינן בפרק הגוזל ומאכיל בגמ' אין פורטין (ב"ק קי"ג ע"ב) רבינא זבן דיקלא לסלותי.
<b>הערוך ערך סלת א</b>
מאן דשדא סכתא לאתונא — חייב משום מבשל — פי' הנותן יתדות לחין בכבשן כדי ליבשן לנעצם בספינות וכיוצא בהם. פי' לשרורי — לחזק. ויש מי שאמר סיכתא הן גלל בהמה דקיקין, הטילם לכבשן מה שחייב משום מבעיר הרי זה חייב, ועוד חייב משום מבשל, וזה שנצרך לומר כן דלא תימא אין המפחר כלי חרס מבשל מפני שמחזק הכלי, אשמעינן דמרפי רפי כשהן טיט ומתבשלין ואחר כך מתחזקין כשיצטרפו ויתפחרו.
<b>הערוך ערך סךגט</b>
מה דתימא לשרורי קא מיכוין — כבר פירשנו בערך סך. "ארץ אשר אבניה ברזל" (דברים ח' ט') תרגום ירושלמי שרירן וברירן.
<b>הערוך ערך שר טו</b>
האי מאן דארתח כופרא — חייב משום מבשל — פירוש שהרתיח את הזפת.
<b>הערוך ערך כפר ח</b>
מאן דעבד חביתא — חייב ז' חטאות — פי' א. משום חופר החרסית. ב. וכששוחקו משום טוחן. ג. וכשמשליך צרורות וחרסים שבו משום בורר. ד. וכשלשו היינו הלש. ה. וכשמחתך היינו מחתך. ו. ועיקר מלאכה בניין. ז. וגמר מלאכה והשואתה — מכה בפטיש.
<b>הערוך ערך חבית</b>
מאן דעביד חלתא [אם חייטיה לפומיה] חייב י"ג חטאות — פי' א. חתך קנים חייב ב' אחת משום קוצר וכיון דהדר קדחן. ב. חייב משום נוטע. ומנא לן דהכי — מדרב יוסף באספסתא ומדאביי בקניבי סילקא (לעיל ע"ג ע"ב). ג. כנפינון חייב אחד משום מעמר מדאמר רבא מאן דמכניף מילחא וכו', ואמר אביי אין עימור אלא בגידולי קרקע, חריות מיהא גידולי קרקע ננהו. ד. דקדק הקנים — חייב משום טוחן. ה. חתכם שיעור כגון אמה אמה — חייב משום מחתך. ו. קילפם — חייב משום דש. ז. השליך קליפתם וקנים שאין ראויין למלאכה — חייב משום בורר. ח. הטיל שתי — חייב משום מסיך. ט. וכשמטיל הערב — משום עושה ב' בתי נירים, וכשמכה אותן כדי לקרבן זה לזה ולהדחיק — [משום] אורג, זה כל זמן שעושה ארעית הכוורת. י. וכשכופף הקנים למעלה לארוג קירותיה — בונה הוא. יא. וגמר מלאכה שישבור קרומיות היוצאות — משום מכה בפטיש, הרי אלו י"א אבות. יב. ואם כפף פיה למטה ותפרה כשכונן החוט — חייב משום טווה כרב (לקמן ע"ה ע"א) דאמר המותח חוט של תפירה בשבת — חייב חטאת. יג. וכשתופרה — חייב משום תופר הרי אלו י"ג חטאות.
<b>הערוך ערך חלתא</b>
<h2>דף עה.</h2>
יריעה שנפל בה דרנא קורעין אותה ותופרין אותה — פי' תולעים.
<b>הערוך ערך דרן</b>
הלומד דבר [אחד] מן המגוש — חייב מיתה — פירש רב האי אמגושתא היא הנודעה בלשון ישמעאל זמזמה שהמגושין בשעת סעודתן שותקין ואין מוציאין דבר בפיהם אלא מוציאין קול שאינו מחותך בנעימות והנעימות בלבן, פ"א מגוש בלשון יון מכשף, גידופי — כופר בעיקר.
<b>הערוך ערך מגוש</b>
אמגושתא רב ושמואל חד אמר חרשי הוא והוא מכשף — שכן בל"י קורין למכשף מגוס ובלעז מגו, וחד אמר גידופי והיינו כופר בעיקר, ואמגושא הוא מגושא והנם בע' מגוש.
<b>הערוך ערך אמגושא</b>
מאי אמגושתא רב אמר חרשי, ושמואל אמר גידופי פי' שמחרף כלפי מעלה וכבר פירשנו בערך אמגוש.
<b>הערוך ערך גדף</b>
ר' יהודה אומר פציעה — בכלל דישה — "ויבקע עצי עולה" (בראשית כ"ב, ג') תרגום ירושלמי ופצע קיצין לעלתא.
<b>הערוך ערך פצע א</b>
כי היכי דליצלח צבעיה — פי' לא ניחא ליה דתיפוק נשמה דכל כמה דאית ביה נשמה טפי מצלח צבעיה שצבעו מתעלה יפה ויהא צבעו יפה ובריא [כמו] "כי אז תצליח" (יהושע א', ח').
<b>הערוך ערך צלח א</b>
<h2>דף עה:</h2>
צובע במאי ניחא ליה — דליתווס בית השחיטה דמא — לשון גיעול הוא.
<b>הערוך ערך ווס</b>
אפיק חדא מינייהו ועייל שרטוט — פי' סרגול.
<b>הערוך ערך שרטט</b>
השף בין העמודים — חייב משום ממחק — פי' השף בין העמודים שעושה כדי להחליקן חייב משום מוחק, וכן הממרח את הרטיה. ירושלמי (פ"ז ה"ב) מה מחיקה היתה במשכן היו שפין את העור על גבי העמוד, ר' יהודה אומר חייב משום מוחק. פ"א ששף את הקרקע של בין העמודים בסנדל של סיידים, ומפורש בערך סנדל (עדיות פ"ב מ"ח) — חייב משום מוחק [אף על פי שאינו בונה ואינו סך — חייב משום מחליק את הקרקע, לפיכך חייב משום מוחק].
<b>הערוך ערך שףגב</b>
המגרד ראשי כלונסות בשבת — חייב משום מחתך.
<b>הערוך ערך גרד</b>
המגרד ראשי כלונסות בשבת — חייב משום מחתך — פי' עץ ארוך כמין קנה של רומח, וכך תרגום "ושקפים שלשה טורים" (מ"א ז', ח') וכלונסא תלת סידרין.
<b>הערוך ערך כלנס ב</b>
אמר ריש לקיש הצר בכלי צורה חייב משום מכה בפטיש — פי' אע"ג דפליג ר' שמעון בגמ' דפ' הבונה (לקמן ק"ג ע"ב) דתניא הצר בכלי צורה כל שהוא ר' שמעון אומר עד שיצור את כולו, כלומר עד שיצור את כל הצורה — יחידאה היא, ואי ההיא צורה אית בה אותיות דמקרו — חייב משום כותב ואי לא — חייב משום מכה בפטיש.
<b>הערוך ערך צרגג</b>
המנפח בכל זכוכית — חייב משום מכה בפטיש — פי' למה חייב משום מכה בפטיש דבפטיש מרדדין כלי מתכות כדי שירווח, וניפוח בכלי זכוכית כן הוא.
<b>הערוך ערך פחגא</b>
האי מאן דשקיל אקופיה מגלימיה חייב משם מכה בפטיש — פירוש אקופי כגון נימין הניתקין מן האריגה ונתלין בבגד או כחתיכת עצים קטנים הנסבכים בצמרן של בגדים חדשים וכשמשלים האומן מלאכתו כל ראשי נימין התלויין בו וכל קיסם וקליפה שנסתבכו בבד נוטלן, ונקראין אקופי ומנקה הבגד ודומה למנקב [למקנב] דתנינן בכמה מקומות, ואם נשארו כגון אלו בבגד ובעל הבגד קפיד עלייהו ושקיל להו בשבת — חייב משום מכה בפטיש, פירוש כל דבר שהוא גמר מלאכה נקרא מכה בפטיש.
<b>הערוך ערך אקופי</b>
המדקדק והשובט — פי' ראשונים שובט זה המנפט בקשת. פי' אחר יש לו לאורג עץ שראשו חד ושמו כרכד ודומה לקוץ מעבירו על גבי השתי בשעה שמתוח לפניו ושובט בו את החוטין ומקרב את הקנים שמבדילין בין שני חלקי חוטין העליונין והתחתונין ומיד נוחים להתפרק העליונים מן התחתונים ונפתח שער לירות ביניהן את חוט הערב, ואין זה אב אלא בכלל מיסך הוא.
<b>הערוך ערך שבט א</b>
המדקדק והשובט — פירוש מדקדק על חוט הערב כדי להדחק (ולהלחם) [ולהלחץ] עם חבריו וזהו בכלל אריגה. "וכל גדוליה רותקו בזקים" בנחום (ג', י') תרגום ודקדקו בשילשלן.
<b>הערוך ערך דקגב</b>
<h2>דף עו.</h2>
עצה כמלא פי גמל גמרא מאי עצה אמר רב יהודה תבן של מיני קטנית.
<b>הערוך ערך עצה</b>
עמיר כמלא פי טלה — כמו "וכעמיר מאחרי הקוצר" (ירמיה ט', כ"א) ובתורת כהנים בפרשת קדושים תהיו "תעזב" (ויקרא י"ט, י') הנח לפניהם תבואה בקשיה, תלתן בעמיר, תמרים במכבדות, מכלל דעמיר קש של תלתן, ופירוש התבואה בקשה, כלומר הנח לפניהם התבואה עם הקש שלא תשיר הפרי מן הקש שלו ותתן לו הפרי ותטול לעצמך הקש.
<b>הערוך ערך עמר ב</b>
<h2>דף עו:</h2>
חוץ מקליפיהן וגלעיניהן — יש ספרים כתוב גרעינים ופירושו בערך גרע (לקמן ע"ז ע"ב).
<b>הערוך ערך גלען</b>
חוץ מקליפתן וגרעיניהן ועוקציהן — פי' כמין זנב יש לתאנה שבו הוא תלוי באילן ונקרא עוקץ. באלו שתי תיבות אקס ועקץ א' וע' אחד הם פ' וצ' אחד הם.
<b>הערוך ערך עקץ א</b>
שכן עני אוכל פתו עיסה בלוסה — פירוש שאינה נקייה ואין מנפין אותה יפה וסובה ומורסנה מעורב בה.
<b>הערוך ערך בלס א</b>
עיסה בלוסה — כלומר מעורב.
<b>הערוך ערך אוצר ב</b>
המוציא יין כדי מזיגת הכוס, חלב כדי גמיאה — גמ' (לקמן ע"ז ע"א) איבעיא להו כדי גמיאה או כדי גמיעה אמר רב נחמן בר יצחק "הגמיאיני נא מעט מים".
<b>הערוך ערך גםגד</b>
דבש כדי ליתן על פי כתית — פירוש כתית — מורסא.
<b>הערוך ערך כתית א</b>
מים כדי לשוף בהן את הקילורית — בויקרא רבה זאת תהיה (פט"ז) ובפסקא דותאמר ציון (פסיקתא דרב כהנא פסקא י"ז) "ומסקרות עינים" (ישעיה ג' ט"ז) ריש לקיש אמר בקילורית אדומה פי' כחול אדום ודומה לאחד ממיני דם ומפסיק הדמע.
<b>הערוך ערך קלר</b>
<h2>דף עז.</h2>
תנא יבש כזית — פי' הוא [כההיא דתניא] (סוכה י"ב ע"א) ואימא יין קרוש הבא משניר שדומה לעיגולי דבלה.
<b>הערוך ערך קרש א</b>
<h2>דף עז:</h2>
איבעיא להו גראינין תנן או גרעינין תנן אמר רבה בר אהבה ונגרע מערכך — פי' גרוע שבפרי. פ"א שהגרעינין גורעין את האוכלין. ס"א. גלעינין והנם בערך גלע.
<b>הערוך ערך גרע</b>
שבלול לכתית — כבר פירשנו בערך אשת.
<b>הערוך ערך שבלול</b>
ונחש לחפפית — פי' אחת ממיני שחין ותמיד צריך בעלה לחכך אותה ולחפף אותה כמו (ששני') [שנאמר] "ויקח לו חרש להתגרד בו" (איוב ב', ח'), ורפואתה בנחש שמרתיחין אותה בשמן זית ושפין אותה ומן הטינוף מתכנס על העור.
<b>הערוך ערך חףגה</b>
אימת מפגיע על ארי — פי' חיה קטנה שהיא מהלכת בין רגלי הארי וצועקת בקול גדול, וכששומע הארי את קולה מתפחד.
<b>הערוך ערך מפגיע</b>
אימת יתוש על הפיל — פירוש רחש הוא שגדל במים נכנס לו בטיבורו ומפחידו.
<b>הערוך ערך יתוש</b>
[אימת סממית על עקרב — יש מפרשין רנייטילא וי"מ לוצירטא. "והלטאה" (ויקרא י"א, ל') תרגום ירושלמי סממיתא.
<b>הערוך ערך סממית</b>
אימת סנונית על הנשר — פי' פורח בין כנפי הנשר ומפחידו, עגור תרגומו סנוניתא "ותור וסיס ועגור" (ירמיה ח', ז').
<b>הערוך ערך סנונית</b>
אימת כלכית על לויתן — פי' דג קטן טמא נכנס בפיו של לויתן.
<b>הערוך ערך כלכית</b>
המבליג שד על עז — פי' שד — חלש, כמו "ואת שדוד" (ירמיה ד', ל').
<b>הערוך ערך שדגד</b>
מאי טעמא גמלא זוטרא גנובתיה... מאי טעמא תורא אריכא גנובתיה — פי' זנב "יחפוץ זנבו" (איוב מ', י"ז) תרג' כאיף גנובתיה.
<b>הערוך ערך גנב ב</b>
מאי טעמא גמלא זוטרא גנובתיה משום דאכלא ביסי כי היכי דלא נסתרכו ביה — פי' בשאלתות ביסי — עשבים שיש בהן קוצים [קשים] ביותר ואי אפשר לאוחזן ביד והן מאכל גמלים לכך אין זנבה ארוכה ביותר שאם היתה ארוכה היתה מגעת להן והיו אוחזין אותה ולא היתה יכולה לזוז ממקומה.
<b>הערוך ערך בסגב</b>
ובעיא לכרכושי בקי.
<b>הערוך ערך כרכש</b>
מאי טעמא תורא אריכא גנובתיה — משום דדיירי באגמא ובעי לכרכושי בקי — פי' י"א פשפש בלשון ערבי בק, ונמצאות במטות ובמחצלאות ששוכבין בהן בני אדם ובספינות ובכל מקומות. וי"מ זבובים קטנים.
<b>הערוך ערך בקגג</b>
דקמצא — פי' חגבים.
<b>הערוך ערך קמץ ה</b>
מאי טעמא קרנא דקמצא רכיכא — דדיירא בחליפי, ואי קשיא — נדיא ומתעורא — פי' עשב הוא ועושין ממנו חבל ומחצלת ובל' ישמעאל חלפא. וי"א שהיא אותה שקורין בלעז קרטקא. וי"א שהוא מין ערבה.
<b>הערוך ערך חלף ב</b>
מאי שנא האי תימורא דתרנגולא דמידלי לעיל משום דדאיר אבי תפי פי' גלגל עין פ"א מפני מה עפעפים של מטה של תרנגול עולים על העין ומכסין העין מפני שעולין בדף שעל הכירה ואלמלא עפעפם שהוא כך היה העשן מעורם. "ואל יראה בעפעפי שחר" (איוב ג', ט') תרג' בתימורי קריצתא. "ועל עפעפי צלמות" (שם ט"ז, ט"ז) תרג' ועל תימורי טולי מותא.
<b>הערוך ערך תמר ה</b>
משום דדיירי אבי תפי — "תנור וכיריים" (ויקרא י"א, ל"ה) תר"י תפיין. "שפות הסיר" (מ"ב ד', ל"ח) תרג' תפי דורא. "ועצמותי כמוקד נחרו" (תהלים ק"ב, ד') תרג' ואברי היך תפיא חררן.
<b>הערוך ערך תפי ב</b>
מתוכילתא אימתי תכליתה דדא — פירוש [לפתן], מאחר שתכלה הלפתן מה אוכל. פ"א סולם פ"א שפירש רב האי כישור כלי מטוה [הוא], וכן מנהג בני אדם כשמתחילין לעשותה המלאכה לומר מתי תכלה זו המלאכה.
<b>הערוך ערך מתכלתא</b>
ביתא — בוא ואיתיב.
<b>הערוך ערך בית א</b>
בקתא — בי עקתא — פי' בית קטן שאינו אלא ד' אמות על ד' אמות ואין גבוה למעלה אלא כג' אמות לפיכך קורא אותה בי עקתא, כלומר מקום צר. ושני עניינים לבקתא יש לשון שכינות ויש לשון בית.
<b>הערוך ערך בקת</b>
כופתא — כוף תיב — פי' כלי שיש בו בית קיבול, הפוך הכלי מאחוריו ושב.
<b>הערוך ערך כפת א</b>
הוצא — חציצה — פי' הוצין של דקל שעושין ממנו מחיצה.
<b>הערוך ערך הץ</b>
כוזא [כזה] — כלומר כזה כלי קטן.
<b>הערוך ערך כוז</b>
שטתא — שוט איתי — פי' מטה שישוט אדם עמו בחוץ להביא ריוח בביתו כמו תרגום "המשענת" (שופטים ו', כ"א) ס"א שוטיתא — פי' ענף של הדס שמשחקין בו למשתה משום הכי נקרא שוטיתא כעין שטות.
[הערוך ערך שט ג]
משיכלא — משי כולא — פירוש ספל גדול שרוחצין בו הכל. משכלתא — פי' ספל קטן שרוחצין בו הכלה לבדה.
<b>הערוך ערך משכל</b>
אסיתא — חסידתא — פי' אסיתא — חסידתא כלי שסובל המכות כחסיד הנעלב. פ"א אסיתא — חסירה — שחסירה מבפנים. והיא מדוכה והיא מכתשת ובלשון לעז מורטרו.
<b>הערוך ערך אסיתא</b>
מיא בוכנה — בוא ואכנה — פי' בכנא — עלי, אסיתא — מכתשת וראש הצלע משופה כמין עלי ובחוליה חקוק כמין מכתשת משני הצדדים ושני ראשי הצלעות נכנסין בהן.
<b>הערוך ערך בכאן</b>
לבושא — לא בושה — פי' מאחר שלבוש אין לו בושה.
<b>הערוך ערך לבש</b>
גלימא — שנעשה כגולם — פי' כשיושב עטוף נראה כאדם שאינו יודע לעשות כלום, כמו וחילופיהן בגולם שבסוף אבות (פ"ה מ"ז). פ"א נראה כמי שאין לו לא יד ולא רגל כמו (כלים פי"ב מ"ו) גולמי כלי מתכות.
<b>הערוך ערך גלם א</b>
גולתא — גלי ותיב — פי' גלה אותו למעלה ושב על האבן או על העץ ולא תשב עליה. בבר"ר פר' כ' (י"ט) "ויעשו להם חגורות" — אסטכיון גוליון סדינין, ובפ' ל"ז (ל"ו) "כפיתו בסרבליהון" (דניאל ג', כ"א) ר' יודן אומר בגוליהון. ר' הונא אמר במוקסיהון. "בגד" ת"י גלתא. "גדילים תעשה לך" וכו' "כסותך" (דברים כ"ב, י"ב) "על כנפי בגדיהם" (במדבר ט"ו, ל"ח) ת"י גוליהון.
<b>הערוך ערך גלגו</b>
גלתא — גלי ותיב — כבר פירשנו למעלה בגל (ו).
<b>הערוך ערך גלתא</b>
בור זינקא — בור זה נקי — פי' נקי שאין בו מים.
<b>הערוך ערך בור</b>
סודרא — סוד ה' ליראיו — פירוש יראי ה' יוצאין בו כדגרסינן בגמרא דפרק ערבי פסחים (קי"א ע"ב) סודריה דמר כדרבנן. "ויתן על פניו מסוה" (שמות ל"ד, ל"ג) תרגום ירושלמי סודר.
<b>הערוך ערך סדר א</b>
<h2>דף עח.</h2>
אמר אביי בר גלילא (בדגלילא) שנו — פי' מי גליל שהן ידועין כי מועילין לעין כקילור כמו מי דקלים (לקמן ק"ט ע"ב) שהן ידועין שמועילין לירוקה.
<b>הערוך ערך גליל</b>
כל שקייני מסו ומטללי, בר ממיא דמסו ולא מטללי — פי' מסו — מרפאין.
<b>הערוך ערך מסגא</b>
דם כדי לכחול עין אחת שכן כוחלין לברקית — פי' שעיניה יפים ואינה רואה ע"י רוח יבא זה החולי וכן פי' קשה לבורקתי רוח שאוחזת את העינים.
<b>הערוך ערך ברק א</b>
דמא דתרנגולא ברא — פי' דוכיפת כוחלין מדמו לברקית שהוא חולי שיש בעין ובולט, וסימנך ברא לברא — פי' כאב שמחוץ לעין. "בעציון גבר" (במדבר ל"ג, ל"ה) תרגום ירושלמי בכרך תרנגולא.
<b>הערוך ערך תרנגול</b>
דם כדי לכחול בו עין אחת שכך כוחלין לירוד — פירוש שעלתה קרמית על גב עינו.
<b>הערוך ערך ירוד א</b>
ומאי ניהו — דמא דכרשתינא — פי' עטלף פ"א תרנגולא דביתא שמצוי בישוב וכוחלין ממנו ליארוד חולי שבעין שאינו בולט וסימניך גוא לגוא.
<b>הערוך ערך כרשתינא</b>
מודים חכמים לר' שמעון במוציא שופכין לרשות הרבים, ששיעורן ברביעית — פי' משקין מאוסין העומדין לשפיכה.
<b>הערוך ערך שפך</b>
טיט — כדי לעשות פי כוש — פי' פי כוש קורין אותו בלשון ארמי ריש פילכא שעושין על פי הכוש כמו כדור אצל הצינורא כדי שיכבד הכוש ויסוב, ועושין אותו מן העצם, ויש שעושין אותו מן העץ, ויש שעושין אותו מן הטיט.
<b>הערוך ערך פי כוש</b>
גמי — כדי לעשות תלוי לנפה — "קנה וסוף" (ישעיה י"ט, ו') תרג' קני וגמא.
<b>הערוך ערך גםגו</b>
גמי — כדי לעשות תלוי לנפה ולכברה.
<b>הערוך ערך תלגא</b>
נייר — כדי לכתוב עליו קשר מוכסין.
<b>הערוך ערך נייר א</b>
המוציא קשר של מוכסין — חייב גמ' כמה שיעור קשר מוכסין שתי אותיות]
<b>הערוך ערך מכס א</b>
<h2>דף עח:</h2>
קלף — כדי לכתוב עליו פרשה קטנה שבתפילין — כבר פי' בע' דוכסוסטוס.
<b>הערוך ערך קלף ג</b>
דבק — כדי ליתן בראש השבשבת — בלעז וישקו, לוקחין בדין דקין וטחין אותן דבק ומשימין אותן במקום שיש מאכל ובאין העופות אגב מאכל ונתפשין בדבק.
<b>הערוך ערך דבק</b>
דבק כדי ליתן בראש השפשפת — פי' בלעז בישקטא. כיצד עושין מביאין ג' וד' קנים וקושרין אותן זה על גב זה ובראש קנה העליון מניחין כנף אחד של עוף גדול וטחין את הכנף בדבק והיינו דקאמר (לקמן פ' ע"א) בראש השפשף שבראש קנה של ציידין, ויש שקורין שבשבת והן "זמורות" ומתרגמינן (יחזקאל ט"ו, ב') שבשתא, ונועצן בקרקע ובראשן דבק וכשנח עליו העוף נדבק ונתפש.
<b>הערוך ערך שפשף</b>
חרסית — כדי לעשות פי כור — פי' חרסית מין סיד הוא שחופרין אותו מן הקרקע, וי"מ חרסית שמכתשין אותן ועושין מהן טיט שמו חרסית ובלעז טישטוסא.
<b>הערוך ערך חרס א</b>
חרסית כדי לעשות פי כור של צורפי זהב. ר' יהודה אמר כדי לעשות פטפוט — פי' פטפוט גבשושית קטן שעושין אותו בתוך כור של צורפי זהב ושופתין עליו הקדירה שמבשלין בה זהב. סובין — כדי ליתן על פי הכור של צורפי זהב — ששוחקין הפחם ונותנין לתוך הזהב כדי שיתבשל הזהב ופעמים שנותנין הסובין לתוך הזהב כדי שיתבשל.
<b>הערוך ערך פיגכור</b>
לעשות פי כור של צורפי זהב — פירשנו בע' פי.
<b>הערוך ערך כרגג</b>
רבי יהודה אומר כדי לעשות פטפוט — פי' גבשוש העולה מן הכירה שהוא עשוי לסמיכת הקדירה, כדאמרינן בר"ג דפ' הבונה (לקמן ק"ב ע"ב) כל שהוא למאי חזי שכן עושין פטפוטי כירה קטנה לשפות עליהן קדירה. ג' פטפוטין עושין בכירה ושופתין עליהן את הקדרה ויש שסומכין פטפוט לכותל ומניחין עליו את הקדירה וסומכין אותה לכותל.
<b>הערוך ערך פטפוט</b>
סיד — כדי לסוד קטנה שבבנות — פי' סיד עושין אותו מן שמרים תולין בתוך החבית העופרת ומתלבן ובלעז יירוסא, (עופרת לבנה) ופסולת הסיד מערבים בו מלח ומניחין אותו באור בלא מים ימים רבים ונעשה אדום ונקרא (ששר) מיניאו.
<b>הערוך ערך סדגב</b>
כדי לעשות כלכול — כבר פירשנו בערך אנדיפי (לקמן פ' ע"א).
<b>הערוך ערך כלכל א</b>
כיון דחדיק במנא — לא עבדי אנשי — פירוש כיון דחבל קשה הוא נכנס ויוצא בנקב של נפה ושל כברה אוכל בנקב של עץ עד שנפרץ, אבל גמי רך ואינו אוכל בעץ. חידוק זה הוא כמו הדוק שפירשנו בערך הדק.
<b>הערוך ערך חדקגא</b>
אספוגית [קטנה] — פי' ככר קטן כדכתיב (שמות כ"ט ב') ורקיקי מצות ומתרגמינן אספוגין פטירין ושיעורה כסלע.
<b>הערוך ערך אספוגית</b>
תנא כמה קשר מוכסין — שתי אותיות — פי' אותו קשר שהיו מכירין אותו באותו פרק שכותבין בו ב' אותיות בכתב יוני שהן גדולות מאותיות שלנו.
<b>הערוך ערך שתי א</b>
רהוטי מכסא איכא בינייהו — פי' לא מוכס עצמו אלא שמש שעומד לפניו כדכתיב "וחמשים איש רצים לפניו" (ש"ב ט"ו, א) ומחפשין מי נתן המכס ומי נטל הקשר ומי שלא נתן אע"פ שהראוהו למוכס עדיין צריך לו.
<b>הערוך ערך רהט א</b>
גברא דמוכס אנא (בדף ע"ט ע"א) גברא דפרע אנא — פי' איש שלא יעכב המכס אני ורגילנא לשלם מכסאי שיהא [לו פנים אצלו] או דמאחר ליה ולא דחיק ליה, כמו כן גברא דפרע אנא שמראה לבעל חוב שני כשירצה ללוות השטר הפרוע שיכיר שנאמן הוא וילוונו בעין יפה.
<b>הערוך ערך גבר א</b>
והכא במודה בשטר שכתבו צריך לקיימו קא מפלגי — פי' לוה שמודה בשטר שכתבו, אין צריך המלוה לקיימו, אע"פ שטוען הלוה פרעתי אינו נאמן וגובה המלוה אפילו מנכסים משועבדים, דהוא מודה דשטרא מעליא הוא ובדין נכתב, וזה שטוען פרעתי אינו פוסל את השטר ונמצא בטוען טענה אחרת ועליו להביא ראיה היאך פרעו.
<b>הערוך ערך דדגא</b>
<h2>דף עט.</h2>
סממנין כדי לצבוע בהן דוגמא לאירא — לשון לעז הוא.
<b>הערוך ערך דגם</b>
הא אתמר עלה, א"ר נחמן אמר רבה בר אבוה לפי שאין אדם טורח לשרות סממנין לצבוע בהן דוגמא לאירא — פי' הגאון אידא בדלי"ת ונקרא עירא בלשון ארמי אודדא והוא כמין מוך חתיכה קטנה מן הצמר ומן הפשתן או מצמר של גפנים שאורגין אותן בתוך מטפחות כמו מילת.
<b>הערוך ערך ארא</b>
וחכ"א כדי לזבל כרישה — כרישין בלעז פורי ובל' ישמעאל כוראת.
<b>הערוך ערך כרש א</b>
שלש עורות הן מצה חיפה ודיפתרא, מצה — כמשמעו — מה מצה דלית בה שאור ולא שום דבר אלא קמח עצמו אף האי עור נמי. חיפה — דמליח ולא קמיח ולא עפיץ וכו'.
<b>הערוך ערך חפה א</b>
התם בבושלא — פי' העור שנעזב כמו שהוא בלא מלח ובשל ונפסד כשמלבישין אותו על משקל או על זולתו יבש וקשה מאד ודרך חנוני לצרור משקל של אבן שלא יחסיר.
<b>הערוך ערך בשל א</b>
ההוא בקרטבלא — פי' עור שאינו עשוי לכתיבה והיינו קטבליא שפירשנו במקומו.
<b>הערוך ערך קרטבל</b>
<h2>דף עט:</h2>
אמר רב דוכסוסטוס הרי הוא כקלף, מה קלף כותבין עליו תפילין — אף דוכסוסטוס כותבין עליו תפילין — פי רב האי ז"ל — מנהגא, מייתי מגלתא דמעבדי בתמרי וקמחא דשערי ומתח ליה עד דיביש וקליף ליה עד דהוו תרין פיסקי, ויזהר שלא ינקב וקאי קלף לחודיה, ומעביד ליה לקלף דהוא אפא דמגלתא מכלפי בשר תוב בעפצא לשמה, וכותב פרשיות על מקום בשר, וההוא גיסא אחרינא דאקליף מיניה הוא נקרא דוכסוסטוס, כורך בו פרשיות ומנח להו בקבעא דהוא שילחא דתפילין ומנהגא הכין הוא, וקאמר רב כי היכי דכותבין תפילין על הקלף דהוא אפא דמגילתא הכין נמי כותבין תפילין על דוכסוסטוס דאיקלף מקליף, אם כתב על זה כשר ואם כתב על זה כשר, ומותבינן ליה הלכה למשה מסיני תפילין על הקלף, מזוזה על דוכסוסטוס, קלף במקום בשר, דוכסוסטוס במקום שיער, ומפריק רב שאם כתב על דוכסוסטוס יצא, מיהא על הקלף מצוה, ומותבינן שינה בזה ובזה פסול, ומפרקינן בשבת לענין מזוזה ובמנחות לענין תפילין, ואפא דמגלתא דהוא גיסא דמקרי קלף הוא מקום שיער בודאי ומן גואי דיליה כתבינן, ודקאמר במזוזה כותבין על דוכסוסטוס במקום שיער לאו במקום שיער ממש, דאי סלקא דעתא אפא דמגלתא הוא (מרישא) [הרי זה] בהדיא הלכה למשה מסיני תפילין על הקלף והרי יצא מקום שיער גופו בכלל הקלף, אלא שמע מינה מאי מקום שיער הוא מקום שנקלף הקלף משם שנמצא כנגד מקום שיער, ונמצא קלף עומד לבדו ומקום שיער העיקר בו ואין כותבין שם [כלום] לתפילין אלא מן אפי אחרניתא, ודוכסוסטוס העומד לבדו והמקום שהיה דבוק על בשר הבהמה בו אין כותבין עליו מזוזה מאותן הפנים אלא מפנים אחרות.
<b>הערוך ערך דכסוסטוס</b>
<h2>דף פ.</h2>
אות אחת בקולמוס ואות אחת בקומרין — פי' כמו קלמרין שפירשנו במקומו.
<b>הערוך ערך קמרין</b>
אבל פיסלא לא. רבא אמר אפילו פיסלא דרשות שבת כרשות גיטין דמיא — פי' פיסלא עמוד שהוא גבוה עשרה ורחב ארבעה או כגון זיז היוצא למעלה מי' טפחים מן הכותל רחב ד' אמות, ופי' פיסלא כגון "פסל היוצא מן הסוכה" (סוכה י"ד ע"ב).
<b>הערוך ערך פסל ב</b>
כחול כדי לכחול עין אחת גמ' עין אחת הא לא כחלי אמר רב הונא שכן צנועות כוחלות עין אחת — פירוש כוחלת עין אחת של שמאל ומכסה פניה כולו ואין נראה מפניה אלא אות עין ויוצאה לשוק, וקרא מסייעני "לבבתיני באחת מעיניך" (שיר השירים ד', ט') זה פירוש ר' מצליח ז"ל כי כוחל בעיניה שנראין יפה.
<b>הערוך ערך כחל א</b>
כי תניא ההיא — בעירניות — פי' בנות כפר שאינן רגילות לצאת לשוק שאין שוק לצאת בו, ויש אומרים בנות כפר שאינן צנועות.
<b>הערוך ערך ערן</b>
<h2>דף פ:</h2>
שהגיעו לפרקן ולא הגיעו — כבר פי' בע' טפל.
<b>הערוך ערך פרק א</b>
בנות ישראל שהגיעו לפרקן ולא הגיעו, בנות עניים טופלות אותן בסיד — פי' בנות [ישראל] שהגיעו לפרקן ולא הגיעו, שכבר צמח שער שלהן ולא הגיעו לי"ג שנים ואין דין שיהא להן שיער והן קטנות ובושות, העניות סדין אותן בסיד להשיר השיער. פ"א שהגיעו לשנים שהאשה בוגרת ולא בגרה ולא גדלה בשר, עניים טחים בשר בנותיהן בסיד, ומה צורך לכך כדי שיסתתמו נקבים קטנים וגומות שער שבעור ויכנס הבל לפנים ויחם קרבה ותבגור ותגדל בשר ובנות עשירים טופלין אותן בסולת. ובנות מלכים בשמן המור וריחו טוב וממיני שרף הוא והוא "מר דרור" (שמות ל', כ"ג) ומי שטופל כל בשרה פעם אחת כל הבל שלה נכנס לפנים והיא מתחממת ומתה כדרך שאירע את בת הגוי. טפלה אבר אבר — כבר פירשנו בערך אנדיפי.
<b>הערוך ערך טפל א</b>
מאי שמן המור, רב הונא [בר חייא] אמר סטכת — פי' מירא דכיא.
<b>הערוך ערך סטכת</b>
תניא ר' יהודה אומר אנפקינון — שמן זית שלא הביא שליש, ולמה סכין בו — שמשיר את השער ומעדן את הבשר — ואני למדתי מפי ר' מצליח ז"ל שמשחיר את השיער.
<b>הערוך ערך אנפקינון</b>
רבי יהודה אמר כדי לסוד כלכול, ר' נחמיה אמר כדי לסוד אנדיפי גמ' מאי כלכול ומאי אנדיפי, אמר רב צדעא ובת צדעא — פי' כלכול — צידעא שקורין בלעז טימפלא, אנדיפי — בת צידעא לסוף הפדחת סכין שלא יהו שערות שיהא מצחן גדול, פ"א צדעא הוא מקצוע הפנים מן הצד מן סוף שער של בנות עד סוף הפנים סדין אותו בסיד ונקרא כלכול וסדין מקום אחר דק כמו חוט ונקרא בת צדעא. נראין דברי ר' יהודה במוציא חבוט — שהוא הדק לפיכך מרבה השיער, ודברי ר' נחמיה בביצת הגיר — שהוא עב "כאבני גיר" (ישעיה כ"ז, ט') ואי סלקא דעתך צידעא ובת צידעא, אידי ואידי חבוט הוא — שצידעא ובת צידעא שניהן זה בצד זה הן כמו שצריך זה חיבוט כך צריך זה חיבוט אלא אמר ר' יצחק [אמר דבי ר' אמי] מאי [אנדיפי] אנדיפא — פי' כל הגוף, וסלקא דעתך ליטפל כולה ביחד, ומתקיף לה רב כהנא וכי אדם עושה מעותיו אנפרות — ומאי אנפרות הפסד, והכי קאמר וכי אדם עשוי להוציא מעותיו להפסד שיודע שמתה בתו בטפילא ומוציא מעותיו לאיבוד וטופל אותה כמו שעשה הגוי אלא אמר רב כהנא שנתות — לא שסך כל גופו ביחד אלא אבר כעין שנתות, כדקאמרינן שנתות היו בהין, עד כאן לפר, עד כאן לאיל. פ"א שנתות שהוא משים סימנים בכלים למדות (ומצייר) [ומכייר] בתוכן בביצת הגיר רושם [וזהו שיעור הוצאת הסיד לר' נחמיה, ולכן נראין דברי ר' יהודה בתבוט ודברי ר' נחמיה בביצת הגיר]. [ואי בעית אימא מאי אנדיפי] — אפותא — [פי'] מצח. [וכי הא דההוא בר גליל... ונפקא] ערעיתא — [פי'] צרעה. מן דיליה דא ליה — כלומר ממעשיו נשתלם, כלומר מידו היתה זאת לו למה הכניס עצמו לדרוש במרכבה.
<b>הערוך ערך אנדיפי</b>
צדעא ובת צדעא — כבר פי' בערך בת צדעא.
<b>הערוך ערך צדע</b>
מאי כלכול ומאי אנדיפי, אמר רב צדעא ובת צדעא — ובתשובות כתב בת צידא — פי' כשהאשה קולעת שערה כולן משיירת ממנו דבר מועט בין אזניה לפדחתה כנגד צדעיה, ומביאה סיד טרוף כשהוא חבוט וטחה אותו שער ואינה קולעת אותו אלא מטילה אותו כנגד פניה, זה עושה בת עניים, אבל עשירה שורקתו בבשמים בשמן טוב שיתחברו שערות זו בזו ולא תהיינה כאבילות ויתייפו.
<b>הערוך ערך בת צידעא</b>
נראין דברי ר' יהודה בחבוט — פי' סיד טרוף.
<b>הערוך ערך חבט א</b>
נראין דברי ר' נחמיה בביצת הגיר — פי' גיר הוא סיד [וכן קורין בלשון ערבי] ועשוי כמו ביצה והוא חזק, ועוד פי' בגיר.
<b>הערוך ערך בץגב</b>
נראין דברי ר' יהודה בחבוט ודברי ר' נחמיה בביצת הגיר. ס"א בביצת הסיד — שמע מינה סיד וגיר אחד הוא ואומר "על גירא די כתל היכלא" (דניאל ה', ה'). "ושדת אותם בסיד" (דברים כ"ז, ב') תר"י ותשיעון יתהון בגירא. "עצמות מלך אדום לסיד" (עמוס ב', א') תרג' דאוקיד גרמי מלכא דאדום וסדינון כגירא בביתא.
<b>הערוך ערך גרגיב</b>
אלא אמר רב כהנא שנתות כבר פי' בערך אנדיפי. בפ"ט במנחות (פ"ז ע"ב) שנתות היו בהין עד כאן לפר עד כאן לאיל — פי' סימניות כגון שינים שעושין בחתיכות עץ זכרון חשבון שינים, כן שינים בולטין ויוצאין בתוך ההין.
<b>הערוך ערך שנתות</b>
ונפק ערעיתא מן כותלא — עיין בערך אנדיפי.
<b>הערוך ערך ערער</b>
אדמה כחותם המרצופים — פי' חותם שעושין לשקין שהוא גדול. וחכמים אומרים כחותם האיגרות — שהוא קטן.
<b>הערוך ערך חתם</b>
אדמה כחותם המרצופים — פי' שקין גדולים שנותנין בהם הסחורות של ספינות.
<b>הערוך ערך מרצף</b>
אם היה עב או מרוסס — פי' כמו "קנה רצוץ" (ישעיה מ"ב, ג')]
<b>הערוך ערך רסגב</b>
חול כדי ליתן על מלא כף סיד. גמ' תנא כדי ליתן על מלא כף של סיידין — פירוש אותו ברזל של סייד שעשוי כמין כף.
<b>הערוך ערך כףגא</b>
מפני שהוא טרכסיד — פירוש מין אחד ממין סיד ומעולה ממנו וטחין אותו למעלה מן הסיד ובלשון ערבי אספידאג.
<b>הערוך ערך טרכסיד</b>
אפילו תימא רבנן, קלקולו זהו תיקונו — אית ביה תרי פירושי חד דלעניין שופריה דסיד קיימא ההיא ברייתא לאו לענין שרירותיה, וקא סברי רבנן דסיד שעירב בו חול אע"פ שהוא מתחזק הלך יפיו ומותר בגולה, והכא משום שרירותא קאמרי חול גס כדי ליתן על מלא כף סיד. ופי' שני כיון דלא שרי למיסד ביה בגולה עד שיערב בו חול הוה ליה קלקולא דקא מקלקל הוא התיקון והלכך משערינן חול גס כדי ליתן על מלא כף סיד דחשיב ליה כדי שיהא מותר לסוד בו.
<b>הערוך ערך קלגד</b>
כביעתא דצוצלתא, מאי טעמא — משום דזוטרא אימא דצפירתא — פי' ביצה של עוף והוא דייציפי (חולין ס"ב ע"א) וממין תורין הוא.
<b>הערוך ערך צצלא</b>
<h2>דף פא.</h2>
זכוכית — כדי לגרור בה ראש הכרכד — פירוש כרכד — יש לאורגים עץ או עצם שראשו חד ונקרא כרכד ודומה למחט של שקאין, וכך שמו בלשון יון כורכיתי, מעבירו על השתי כשהוא מתוח לפניו ושובט בו החוטין ומקרב [את הקנים] המבדילין בין שני חוטין העליונים והתחתונים ומיד נוחים להתפרק העליונים מן התחתונים ונפתחת נפש המסכת לירות בתוכה חוט הערב. ואין זה אב אלא הרי הוא בכלל מסיך, והמדקדק הוא המדקדק על חוט הערב כדי להידבק ולהלחץ עם חבירו וזהו בכלל אריגה.
<b>הערוך ערך כרכד</b>
ר' יהודה אומר כדי לעשות [ממנו] חף גמ' אמר עולא חפי פותחת פי' שינים של עצם, ויש של עץ, ויש של מתכת, ויש חפין בנגר שהן תלויים ועומדים כקבורים בתוך העץ שהוא בית הנגר, ובעץ שהוא הנגר נקבים מוכנים להם שמתכוונין נגדם נופלין ונכנסין בהן, ואלה הן של גל ובהם נסגר, והמפתח יש בו חפין בולטין מכוונין כנגדן מכניסין אותן בחלל שבנגר וחפין מעלין את חפין של גל והוא נפתח. שבדלת — טהורין לעולם מפני שהן מחוברין בקרקע, ושבמפתח — טהורין עד שיקבעו ואז הוויין מכלל הכלי.
<b>הערוך ערך חףגא</b>
ושל גל אע"פ שחיברן וקבען במסמרין — טהורין — פי' דלת, כמו טרוקו גלי דלא ליתו עבדי דרבן גמליאל דפרק תפלת השחר (ברכות כ"ח ע"א). ובריש גמר' דפרק הגוזל ומאכיל (ב"ק קי"ב ע"א) בר חמוה דר' ירמיה טרוק גלי באפיה דר' ירמיה, ובע"ז בפרק ר' ישמעאל בגמ' לוקחין גת בעוטה (נ"ח ע"א) אמר ליה רבא לרב אליקים שמעיה טרוק גלי דלא ליתי איניש וליטרוד.
<b>הערוך ערך גלגב</b>
וכי טרטני יכניס — פי' טורטני בלשון יון קנה של מאזנים.
<b>הערוך ערך טרטן ב</b>
מאי פייס אמר ר' זירא כרשיני בבלייתא — פי' פייס חתיכי אדמה שמשתברות מן הכותל ומטיט של נהר ומכריית בור, ובלשון ארמי כרשיני, ושיעורן כתפוח כרמון, פירש גאון אחר פייס האמור כאן בפ' המוציא יין — צרורות הן, והן קלא דאמרינן בפסחים בפרק תמיד (ס"ב ע"ב) שקל קלא פתק ביה, והן הן כרשיני בבלייתא, ולמה בבלייתא מפני שכרשיני בבל רכות הן ונוחות הן לפיכך הטבעת נמשך בהן. פ"א טיט שיבש ונעשה כאבן.
<b>הערוך ערך פייס</b>
קרשיני בבלייתא. ס"א כרשיני — עיין בערך פייס.
<b>הערוך ערך קרשן</b>
מאי פייס, אמר רבי זירא כרשיני בבלייתא — פירוש רגבים, עיין ערך פייס.
<b>הערוך ערך כרשן</b>
אסור למשמש בצרור בשבת — פירוש משמש להחליק מקום חידודו שלא יסרט בשרו שנמצא בא לידי כתישה או לידי טחינה.
<b>הערוך ערך משמש</b>
ואם לאו בהכרע מדוכה קטנה של בשמים — פי' ראשו של בוכנא שדכין בו והוא מקום שמעבירין בתוך המדוכה לשחוק בו, ובירושלמי מלא רגל מדוכה קטנה של בשם.
<b>הערוך ערך מדך</b>
אם יש עליה עד — מותר — פי' גאון כגון סמרטוט או פקולין כדתנן (נדה י"ב ע"ב) המשמשת בשני עדים והן הן תיקוניה ועיוותיה, והכי קאמר אע"פ שנתקנח בה כבר הרי הוא מותר לטלטלה ולהתקנח בה. פ"א אם יש עליה עד שניכר שכבר נתקנח בה מותר להתקנח בה בשבת.
<b>הערוך ערך עדגא</b>
י' דברים מביאין את האדם לידי תחתוניות האוכל עלי קנים, ועלי גפנים, ולולבי גפנים וכו' — פי' לולבין הפרחים שעלין בשורש האילן, וי"א לב האילן.
<b>הערוך ערך לולב א</b>
עשרה דברים מביאין את האדם לידי תחתוניות וכו' עד ומוריגי בהמה — פירוש חיך בהמה. "דבק לשון יונק אל חכו בצמא" (איכה ד', ד') תרגומו אידבק לשון עולמיא למוריגיה בצחותא. "ופריו מתוק לחכי" (שה"ש ב', ג') תרג' ופיתגמי אורייתא בסימן על מוריגי.
<b>הערוך ערך מרג א</b>
ירדו עליהן גשמים ונטשטשו מהו — פירש הגאון שאם נראו לו אבנים מקורזלות דבוקות עם הקרקע בירידת גשמים ונטשטש העפר מעליהן ונמחק מהו לטלטלן, וזהו טשטוש דתניא התם (תענית כ"ב ע"ב) נטשטשו ואין עושין פירות מי חיישינן שמא יהא כסותר או כטוחן, וא"ל אם היה רישומן של אבנים ניכר — מותר לו ליטלן ולקנח בהן. פ"א נטשטשו שאינו ניכר שנתקנח בו כבר.
<b>הערוך ערך טשטוש</b>
<h2>דף פא:</h2>
האי פרפיסא — שרי לטלטולה — פירושו בערך חתל (לקמן קמ"ו ע"א), פ"א פרפיסא — פייס גדול כדאמרינן לעיל (בע"א) בזו ההלכה מאי פייס, אמר ר' זירא כרשיני בבלייתא, זורעין בו [זרעוני] בשמים וזולתם וצומחין ודומין לצרור שעלו בו עשבים, ולשון פר דהכא מלשון פרסי הוא ככנפי יונה אף הזרע הצומח עליו נקרא פר וזהו פרפיסא, וכיון דקאמר ריש לקיש מותר לקנח בו, קא שמע מינה רב פפא דשרי לטלטולה. מתקיף לה רב כהנא אם אמרו לצורך יאמרו שלא לצורך והאמר ריש לקיש מותר לקנח אבל לטלטולה שלא לצורך לא שרי והלכך לא צרכינן לדרב פפא. אמר אביי האי פרפיסא הואיל ואתא לידן נימא ביה מילתא, היה מונח על גבי קרקע והניחו על גבי יתידות — חייב משום תולש — כי כשזורעין אותו עושין לו מקום כמו כן או כמו שולים שיושב עליו שיעור שינוח עליו על גבי קרקע, ואפשר שהוא משרש שם ומתחבר לקרקע, ובזמן שמניחו על גבי יתידות הרי הוא מעבירו ממקום שמחובר ומתחייב משום תולש, אבל אם זרעו מעיקרא להניחו על גבי יתידות והיה מונח שם ולקחו והניחו על גבי קרקע הרי הכינו במקום שמתחבר לקרקע וחייב משום נוטע.
<b>הערוך ערך פרפס</b>
חופף ומפספס — חופף — מתחכך, מפספס — מפריד את השיער.
<b>הערוך ערך ספסף</b>
מכישא — פי' אגודה של ירק.
<b>הערוך ערך כשגא</b>
<h2>דף פב.</h2>
ולא שלף לכו ירקא ואכיל לכו מכושא דאסר גינאה — "וחלצה נעלו" (דברים כ"ה, ט') תרגומו ותשלוף סנדליה.
<b>הערוך ערך שלף ב</b>
לא ליטחר טפי — פי' לא יעצם עצמו מאד לצאת.
<b>הערוך ערך טחר</b>
דהאי כרכשיה אתלת שיני יתיב — פי' הוא המעי הדבוק בפי הטבעת.
<b>הערוך ערך כרכש ב</b>
המקנח בדבר שהאור שולט בו שיניו נושרות — ועשבים יבשים וקרומית של קנה (חולין ט"ז ע"ב) אור שולט בהן במהרה.
<b>הערוך ערך שןגב</b>
חרס כדי ליתן בין פצים לחברו — פירש בתשובות אלו שמנסרין הקורות לעשות דלתות ולוחות ונסרים ונותנין חרס בין הנסרים כדי שיכנס בהן הרוח וייבשו מפני שלחין הן, ומניין שפצים לשון בדק וקרע דכתיב (תהלים ס', ד') "הרעשת ארץ פצמתה", "וקרע לו חלוני" (ירמיה כ"ב, י"ד) תרגומו ופצים ליה חרכין, ויש לפרש עוד ששם הלחי והמזוזה פצימא בלישנא דרבנן. "ויהי כקרא יהודי שלש דלתות וארבעה" (שם ל"ו, כ"ג) תרגומו תלת פצים.
<b>הערוך ערך פצם</b>
<h2>דף פב:</h2>
אבן מסמא — פי' כל היכא דמסיט ליה זב לכלי חרס אפילו על גב אבן מסמא הרי הוא טמא מחמת הסיטו, ותניא בספרא (ויקרא ט"ו, ט') מניין לעשרה מרכבות זה על גב זה אפילו על גב אבן מסמא ת"ל "כל המרכב" — פי' אפילו שמו אבן על עשרה מרכבות ורכב הזב על גב האבן כל המרכבות שתחת האבן טמאות — זה פי' אבן מסמא, וכיון שאם רכב הזב עליה טימאן על גבי אבן מסמא הכי נמי טהור אם רכב עליהן על גב אבן מסמא נטמא, דתנן באבות הטמאות (כלים פ"א מ"ג) למעלה מהן מרכב שהוא מטמא תחת אבן מסמא, ותניא בסיפרא "והיושב על הכלי אשר ישב עליו הזב" (ויקרא ט"ו, ו') מקום שהזב יושב ומטמא ישב הטהור ויטמא — זה פי' ר' נסים זצ"ל. ורב האי גאון ז"ל פי' בפ' אמר ר' עקיבא לענין ע"ז אבן מסמא כמו אבן שומא על מושב ועל האבן ע"ז וניטלה ע"ז וניטלה האבן ובא אדם וישב על אותו המושב והאי הוא דכתיב "והיושב על הכלי אשר ישב עליו הזב" ותני עלה אפילו ישב על עשרה מצעות זה על גבי זה אפילו על גבי אבן מסמא אע"ג דהא בזב אמורה, נדה נמי ומושב נדה מטמא באבן מסמא, וקאמר רבה דקסבר ר' עקיבא ע"ז כנדה. פ"א אבן מסמא, כדכתיב "ושומת על פום גובא" (דניאל ו', י"ח) שאם יש אבן על משכב זב או זבה וישב אדם על האבן אע"פ שלא נגע אדם במשכב שהאבן חוצצת — טמא אע"פ שהאבן אינה מקבלת טומאה, כדתניא אפילו ישב על י' מצעות זה על גב זה ואפילו על אבן מסמא. פ"א אבן מסמא דריש פ' דם הנדה (נדה ה', ע"א) אבן גדולה שאינה מטלטלת, דכתיב "ושומת על פום גובא", והנדה יושבת עליה מה שתחת האבן — טמא.
<b>הערוך ערך אבן מסמא</b>
מה נדה אינה לאיברים אף ע"ז אינה לאיברים פי' אם נחתך אבר מן הנדה אינו מטמא כנדה, אף ע"ז אבר ממנה אינו מטמא.
<b>הערוך ערך אבר</b>
<h2>דף פג:</h2>
מניין לספינה שהיא טהורה — פירוש שאינה מקבלת טומאה. "כל אניות הים ומלחיהם" (יחזקאל כ"ז, ט') תרגומו כל נחותי ספיני ימא וספניהון.
<b>הערוך ערך ספן א</b>
<h2>דף פד.</h2>
והתנן בשלשה תריסין פרק כ"ד בכלים (מ"ב) שלש עגלות הן העשויה כקתדרא — טמאה מדרס — פירוש מפני שאדם סומך עליה, כדאמרינן בי"ט (ביצה כ"ג ע"ב) ובפרק במה אשה בגמרא אם יש לו בית קיבול (לעיל ס"ו ע"א) לעניין עגלה קטנה, לפיכך אם דרס טמא עליה ויש ביניהן דבר חוצץ ונפל עליה כחו אע"פ שלא נגע בה טמאה.
<b>הערוך ערך דרס ג</b>
שלש עגלות הן — כבר פירשנו בערך דרס. של אבנים — טהורה מכלום — פי' עגלה של אבנים — עצים מסובכין שתי וערב עשויין חלונות חלונות מניחין שם אבנים ומושכין אותן, ואם אותן החלונות דבוקות שמקבלות רימונין ואין נופלין משם טמאה ואם לאו טהורה, אלו עגלות קרובי עניין הם, ודברים עגולין (מסובכין) [מסובבין].
<b>הערוך ערך עגל ט</b>
אם יש בה בית קיבול רמונים — טמאה — כבר פירשנו בערך עגל, הבא במדה — טהורה מכלום — פי' העשוייה למדוד בה בכייל.
<b>הערוך ערך קבל א</b>
מפץ — פי' כמין מחצלת עשויה מן חילף ומן כיוצא בה.
<b>הערוך ערך מפץ</b>
<h2>דף פד:</h2>
ומה פכין קטנים שטהורין בזב — טמאין במת — פי' כלי חרש עגולין שאין בהן לא ישיבה ולא שכיבה, פ"א לפי שנקב שלהן מאד צר ולא יכול הזב להכניס אצבעו לשם לטמאו לפי שאין מטמא אלא באויר, טמא מת דכל כלי חרש שאין צמיד פתיל עליו טמא במת.
<b>הערוך ערך פךגא</b>
מנין לערוגה שהיא ששה על ששה — פי' בערך בדד.
<b>הערוך ערך ערג</b>
<h2>דף פה.</h2>
"אלה בני שעיר החורי יושבי הארץ" (בראשית ל"ו, כ"א) אטו כולי עלמא ישובי רקיע נינהו — אלא שהיו בקיאים בישובה של ארץ... "חרי" — שמריחין את הארץ. "חוי" — שטועמים את הארץ כחיויא — פי' נחש.
<b>הערוך ערך חוי</b>
<h2>דף פה:</h2>
מי לא תנן בפר"ג בכלאים (מ"ג) היה ראש תור ירק ונכנס לתוך שדה ירק — מותר.
<b>הערוך ערך ראש</b>
שאני התם דאיכא שדכא — פי' גאון שדכי — עלין רחבין שאוחזין בארץ ורווחין ונכנסין אלו באלו כדגרסינן בפ' המוצא תפילין בגמ' שרשיו (עירובין ק' ע"ב) תני חדא אסור להלך על גבי עשבים בשבת ותניא אידך מותר וכו' — הא דאיכא שדכי, והא דליכא שדכי.
<b>הערוך ערך שדך ב</b>
<h2>דף פו.</h2>
רבי ישמעאל אומר פעמים שהן ד' עונות — ובסוף גמר' דע"ז (ע"ה ע"א) כמה הוי עונה אמר רבי יוחנן או יום או לילה וכו' פי' זמן ועת.
<b>הערוך ערך עןגו</b>
<h2>דף פו:</h2>
חביל — פי' חמות, חבל היינו הבל שבערך ה"א.
<b>הערוך ערך חבל ב</b>
<h2>דף פז.</h2>
"וישב משה" — דברים שמשבבין דעתו של אדם — פירוש דברים ששוברין לבו של אדם, ונפיק מ"כי שבבים יהיה" (הושע ח', ו').
<b>הערוך ערך שבגד</b>
ולבסוף פירש עונשה, דכתיב "ויגד" — דברים שהן קשין כגידין — פי' הדל"ת דגש, והוא לענה, "הנני מאכילם את העם הזה לענה" (ירמיה ט', י"ד) תרגום מרר כגידין, "ההופכים ללענה משפט" (עמוס ה', ז) "ואחריתה מרה כלענה" (משלי ה', ד') מרירא היך גידי.
<b>הערוך ערך גדגט</b>
<h2>דף פז:</h2>
"ויהי בחדש הראשון בשנה השנית באחד לחדש הוקם המשכן" — תנא עשר עטרות נטל אותו היום וכו'.
<b>הערוך ערך עשר אחרי עסק</b>
<h2>דף פח.</h2>
מלמד שכפה הקב"ה על ישראל ההר כגיגית ואמר להן אם אתם מקבלין את התורה מוטב — פי' כלי עשוי מן חריות והוא חורין חורין. וי"מ שהוא מערך של מעלה.
<b>הערוך ערך גגית ב</b>
עמא פזיזא דקדים פומיה לאודניה אכתי בפזיזותייכו קיימיתו — כלומר עם קשה וסכל.
<b>הערוך ערך פזז</b>
<h2>דף פח:</h2>
"בכרמי עין גדי" — מי שהכל שלו יכפר לי על עון גדי שכרמתי לי, מאי משמע דהאי כרם לישנא דמיכבש הוא אמר מר זוטרא בריה דרב נחמן כדתנן בהכדור פרק כ"ג בכלים (מ"ד) כסא של כובס שכורם עליו את הכלים — פי' מקפל את הכלים ומניחן עליו ומשים מכבדות מלמעלה.
<b>הערוך ערך כרם א</b>
<h2>דף פט.</h2>
ה' שמות יש לו מדבר צין — שנצטוו ישראל עליו, מדבר קדש — שנתקדשו ישראל עליו, מדבר קדמות — שניתנה קדומה עליו, מדבר פארן — שפרו ורבו ישראל עליו, מדבר סיני — שירדה שנאה לאומות העולם עליו, ומה שמו — חורב [שמו].
<b>הערוך ערך סןגא</b>
<h2>דף פט:</h2>
"כי אתה אבינו כי אברהם לא ידענו וישראל לא יכירנו" (ישעיה ס"ג, ט"ז) — ויצחק היכן הוה, מי שהיה אומר לעשו גזור עליו שמד ואתה שולט בו אתה מתכיפו לאבות. בבר"ר פרשה (ס"ח) [ס"ז] והיה כאשר תריד לעתיד לבא אמר הקב"ה לאברהם בניך חטאו. אמר לפניו ימחו על קדושת שמך. אמר אימא ליה ליעקב דהוה ליה צער גידול בנים וכו'.
<b>הערוך ערך אתגג</b>
קליפי אגוזין וקליפי רימונין — ["חשוף חשפה והשליך" (יואל א', ז') תרג' מקלף קלפא ורמא].
<b>הערוך ערך קלף א—ב</b>
אסטיס — ויש ספרים שכתוב בהן סטיס — פי' אסטיס — אינדיקו ובלשון ערבי ניל, פ"א הוא ורד של קורטמי ולו שם אחר בלשון הקדש חלות חריע ובלשון ארמי מוריקא ובלשון ערבי עצפור, וצובעין בו בגד פשתן ובגד עמר גפנא לכלות בבית חופתן.
<b>הערוך ערך אסטס</b>
בגד קטן כסבכה — "השביסים והשהרונים" (ישעיה ג', י"ח) תרג' שביסיא וסיבכיא.
<b>הערוך ערך סבכה</b>
מי רגלים נתר ובורית — ...צריף... במגביא והוא כמו אבנים ושורין אותו במים ונימוח ובלעז אלומי. ויש מפרשים נתר בל' ישמעאל אנטרון והוא כמו אבן מתלחלח במים חמים ורוחצים בו במרחץ ראשון בארץ ישראל בארץ מערב ירושלמי נתר — ניטרין, בורית — בוריתא, קימוניא — קלייה.
<b>הערוך ערך נתר</b>
מי רגלים נתר ובורית — כבר פי' בפר' אהל (לקמן צ' ע"א), "ואצרוף כבור [סיגיך]" (ישעיה א', כ"ה) תרג' ואברור כמה דמנקן בבוריתא.
<b>הערוך ערך ברית ג</b>
נתר ובורית קימוליא ואשלג ס"א קמוניא — כבר פירשנו בערך אשלג (לקמן צ' ע"א).
<b>הערוך ערך קמליא</b>
חזי לככא דאקלידא — "אשא בשרי בשני" (איוב י"ג, י"ד) תרגומו אטול בשרי בככאי.
<b>הערוך ערך ככא ב</b>
אבל עצים דחזו לבבא דאקלידא — פי' מפתח בל"י קלידי.
<b>הערוך ערך קלד</b>
<h2>דף צ.</h2>
מי רגלים בן ארבעים יום, ברזינא לזיבורא — פי' אם נשכו זיבורא ישתה [ממנה] אחד מח' ברביעית.
<b>הערוך ערך ברזינא</b>
נתר אלכסנדרית (ונתר) [ולא נתר] אנטפטרית — אלכסנדריא, תרגום "והכרתי את המון נא" (יחזקאל ל', ט"ו)
<b>הערוך ערך אלכסנדריא</b>
נתר אלכסנדרית ולא נתר אנטיפטרין — פי' אלו שני מקומות הן, אלכסנדריא — של מצרים וכן תרגום "נוא". ואנטיפטרית — עיר שהיתה ביהודה כמפורש בגמרא דמי שאחזו (גטין ע"ו ע"א).
<b>הערוך ערך אנטיפטר</b>
מאי בורית — אוהלא, והא תניא הבורית והאהל — תרי גווני אוהלה — "והזיכותי בבור כפי" (איוב ט', ל') תרגום ודכיית באוהלא ידי, ש"מ אוהלא ענין בורית וענין נתר הוא, "והזיכותי בבור כפי" בבורית מבעי ליה, וזה בורית ונתר מכבסין בו בגדים ורוחצין בו ידים ושמעינן כי עיקרו מין עשב.
<b>הערוך ערך אהל א</b>
כבריתא — פי' כבריתא — גפרית, "אש וגפרית" (תהלים י"א, ו') תרג' אשתא וכבריתא.
<b>הערוך ערך כבר ב</b>
החלביצין — פי' זרע כמין ביצים ויוצאין כמו פירולא, איכא דאמרי ביצי נץ חלב והוא פרח לבן.
<b>הערוך ערך חלבץ</b>
מי רגלים נתר ובורית קימוניא ואשלג — פי' בגמ' קימוניא, אמר ר' יהודה שלוף דוץ — ועשב הוא שמיבשין אותו וטוחנין אותו ורוחצין בו את ידיהם והוא מוציא הזוהמא. אשלג — אמר שמואל שאלתינהו לנחותי ימא, ואמרו לי שלגא שמיה ומשתכחא בנקבא דמרגניתא ומפקי לה ברמצא דפרזלא.
<b>הערוך ערך אשלג</b>
ממקק ספרים ממקק מטפחותיהן — פי' תולעת שמתליעין הספרים והמטפחות.
<b>הערוך ערך מקגא</b>
עטרן כל שהוא, למאי חזי — לצלחתא — פירוש צערא דנקיט בחד גיסא דרישיה ושמו בלשון ערבי צלחתא. פ"א מי שיש לו כאב באמצע ראשו כמו "ויבקע עצי עולה" (בראשית כ"ב, ג') תרגומו וצלח.
<b>הערוך ערך צלח ב</b>
בתולת הוורד אחת — פי' שושן סתום, רב האי גאון היה שונה פתילת הוורד — שעושין מצמר גפן צבוע כמין וורד וקורין אותו וורד, וכן וטווה בשוק וורד כנגד פניה (כתובות ע"ב ע"ב) פי' הגאון צמר אדום הצבוע בלכא וכיוצא בו, כי הגוון האדום קורין אותו וורד, ובלשון ארמי צמר אדום קורין אותו ורדא, וזו האשה אם טווה ורד בשוק שהוא צמר אדום כדי להראות פניה כנגדו שנופל זיהורו על פניה — הרי זה עזות מצח ופריצות.
<b>הערוך ערך בתול ב</b>
בתולת הורד — כבר פירשנו בערך בתולה. "שושנת העמקים" (שיר השירים ב', א') תרג' ועובדי יאין כוורדא דבמישר גינניתא דעדן.
<b>הערוך ערך ורד</b>
צינורא קטנה של נחשת, למאי חזיא אמר אביי שמוהטין בה את הפתילות — פי' המתעבה בקצה הפתילה כמין גחלת ומעכב האורה.
<b>הערוך ערך מהט</b>
אמר ר' יהודה מקק דסיפרי, תכך דשיראי — פי' תולעת שנוצרת מן השיראין כשהן יושבין בקופסא ימים רבים.
<b>הערוך ערך תכך</b>
אלה דעינבי — פי' תולעת שמתליעין ענבים כשישנן בגפן.
<b>הערוך ערך אלה ה</b>
פה דתאיני — פי' תולעת שמתליעין התאנים כשהן מחוברין בקרקע.
<b>הערוך ערך פהגב</b>
הה דרומני — פי' תולעת שמתליעין הרמונים כשהן מחוברין לקרקע.
<b>הערוך ערך הה</b>
(המוצא) [המוציא] קופת רוכלין — פי' מוכר בשמים מלשון (שיר השירים ג', ו') "מכל אבקת רוכל".
<b>הערוך ערך רכל</b>
<h2>דף צ:</h2>
צפורת כרמים בין חיה בין מתה — כל שהיא — פי' ממיני חגב היא שמשחק בה קטן, כדכתיב (איוב מ', כ"ט) "התשחק בו כצפור ותקשרנו לנערותיך".
<b>הערוך ערך צפור ב</b>
לנישבין — פי' רשתות. "הנצל כצבי מיד" (משלי ו', ה') תרג' דתתפצא היך טביא מן נישבא.
<b>הערוך ערך נשב</b>
מקשה של חזיר — אחת — פירוש נימין הקשות שבצואר חזיר שבין כתיפיו שהן קשות ומשונות מכל שערו שבהן תופרין הרצענין.
<b>הערוך ערך מקשה</b>
צרי דקל — שתים — פי' מביאין נצרים והוצין וקורעין אותן ועושין אותן כמין חוטין ועושין מהן חבלים כדתני רב יוסף (עירובין נ"ח ע"א) ג' חבלים הן של מגג, ושל נצרים, ושל פשתן.
<b>הערוך ערך צרגי</b>
צורי דקל — שתים — פי' שוטים כמו "נצר משרשיו יפרח" (ישעיה י"א, א').
<b>הערוך ערך נצר א</b>
תורי דקל — חד — פירוש בנברא בר קורא, למטה ממנו יש בו כמין גררים ותופרין בהן, וראוי אחד מהן לתפור בו פי דלעת יבישה קטנה ששותין בה יין, לפיכך שנינו לענין הוצאת שבת תורי דקל — אחת שאפילו אחת ראויה לתפור בה פי דלעת והיינו ריתא דקאסר רב הונא בר נתן (מגילה כ"ז ע"ב).
<b>הערוך ערך תרגט</b>
מאי צפורת כרמים, אמר רב פלייה בארי — פי' זו צפורת כרמים ששמה כן, ואמר אביי ומיקריא ציפרתא דדיקלא ומישתכחא בדיקלא דחד נברא — שכל הדקלין יש להן ב' וג' נברי שמקיפין אותן בראשי חריות שלהן, ויש מין אחד שלא יהא בו אלא נברא אחד שעולה עם כולו.
<b>הערוך ערך פלייה</b>
ומשתכחא בדיקלא דחד נברא — יש מפרשים דקל שאין לו אלא ענף אחד.
<b>הערוך ערך נבר ב</b>
הוה קא מעביר שושיבא אפומיה — פירוש מין חגב והוא שמן הרבה והוא אייל קמצא כדפירשנו לעיל בערך אייל.
<b>הערוך ערך ששיבא</b>
המצניע לזרע לדוגמא ולרפואה — לשון לעז הוא דגמא.
<b>הערוך ערך דגם</b>
<h2>דף צא.</h2>
הוציא (חצי) גרוגרת לאכילה וצמקה וחזרה ותפחה — פירוש ענין נפיחה [והיסוד פח].
<b>הערוך ערך תפח</b>
<h2>דף צא:</h2>
קופה שהיא מלאה פירות ונתונה על האסקופה החיצונה — פירוש אסכופה — מפתן.
<b>הערוך ערך אסכופה</b>
(המוצא) [המוציא] קופת רוכלין — פי' מוכר בשמים מלשון "מכל אבקת רוכל" (שה"ש ג', ו').
<b>הערוך ערך רכל</b>
הכא במאי עסקינן בארנסי — פי' יש בקופות הרוכלים חפצים קטנים כגון חליות ומרגליות דציירין בצררי דדמו לאגוזים לתאנים ולחרדל זה פירוש צררי. ופי' ארנסי — שהן דומין לקישואין ולדלועין והן עצים או קנים שכורכים עליהם צמר או פשתן וקורין האחת מהן בלשון ישמעאל ערנאסה ולשון רבים ערניסא והאשה נושאה אותו בידה ומושכת מהן חוטין לפילכה והיא קופת הרוכלים שמלאה מהן ומוכרין לנשים והיא האימה ששנינו בבבא מציעא דכלים (פי"א מ"ו) ויש מי ששונה ארוסי ומפרש קופת הרוכלים שמלאה עצי האלוותא שהן קציעות וכיוצא בהן ודומים לקישואין ודילועין.
<b>הערוך ערך ארנס</b>
והא איכא מקום חלמי, דאי בעי מפקע ליה ושקיל — פי' מקום התפר בשולי הכיס.
<b>הערוך ערך חלם ג</b>
<h2>דף צב.</h2>
וכיון דאיכא שנצים מפיק ליה עד פומיה — פי' כיס של שנצות (כלים פכ"ו מ"א) הכיס אינו קשור אלא יש ליה שנצים מלמעלה ומלמטה ומכניסין באותו שנץ חוט של משיחה ויש שמכניסין רצועות וכשנותן בו מעות שונצהו ואין צריך לקושרו אלא מותחו לאותו החוט והוא מתקשר מאליו ומתפתח מאליו ופעמים יש לכיס ד' בתים וכולן נפתחין ונסגרין יחד, וכן פירש הגאון שנצי דהמצניע, והא איכא שנצי דאינון לולאות דאגידי עד שוליו בהדי הדדי, והיכי אמרת אי אפקיה דרך פיו הכי נמי דמחייב דאי בעי שקיל ואיסור גניבה קודם איסור שבת, והא לא מצי למשריה לרישיה אלא מכלפי שוליו דאלמא צריך להוציאו כולו, ודחינן בדליכא שנצים אי נמי אית ליה ומכרכי על פומיה ולא עקודין כלפי שוליו.
<b>הערוך ערך שנץ</b>
המוציא... בפיו ובמרפקו — "על כל אצילי ידי" (יחזקאל י"ג, י"ח) תרג' על כל מרפקי ידין. פי' שחי ובלעז טיטילו.
<b>הערוך ערך מרפק</b>
בין אפונדתו לחלוקו — פי' כלי לבוש שהוא חלוק קטן ויש בו הרבה מקומות תפורים ונותנין שם דבר המאורע להם, וראיה בשבת בפ' המצניע בין אפונדתו לחלוקו, ויש ששונים פונדתו והוא מפורש בערך פ'.
<b>הערוך ערך אפנדה</b>
באזנו, ובשערו, ובפונדתו ופיה למטה, בין פונדתו לחלוקו. גמ' המוציא מעות בפונדתו ופיה למעלה — חייב — פירוש פונדא ממש בלעז והוא ענין פסיקיא של עור שהוא תרגום "חגורה" (ישעיה ג', כ"ד).
<b>הערוך ערך פנדה</b>
בין אפונדתו לחלוקו ובחפת חלוקו — פי' המלבוש העליון ובלעז (גלימה) פלודילו.
<b>הערוך ערך חלוק</b>
<h2>דף צב:</h2>
באמת... האשה החוגרת בסינר — מובא לעיל (י"א ע"א) בע' אמת. באמת אמרו האשה החוגרת בסינר בין מלפניה בין מלאחריה — חייבת, שכן ראוי להיות חוזר — פי' האשה החוגרת בסינר ומחתה ביה מדעם, אפילו נתכוונה לפניה ובא לאחוריה — חייבת, שכן ראוי להיות חוזר שלא תראה כגבשושית בשיפולי מעיה, וכל באמת הלכה היא. סינר — פירוש מכנסים קטנים.
<b>הערוך ערך סנר א</b>
תנא שכן לבלרי מלכות עושין כן — פי' לבלרי מלכות חוגרין בסינר ותולין פיתקין במתניהם פעמים שבאין לפנים ופעמים שבאין לאחור ואי אכפת להן.
<b>הערוך ערך לבלר</b>
שנים... אוחזין במלגז ולוגזין — פי' כלי עשוי כשיני מסרק לטלטל תבן.
<b>הערוך ערך מלגז</b>
<h2>דף צג:</h2>
כלפי אליה — אלא אימא חייבין, ורבי שמעון פוטר — פי' דברים מהופכין הן כמו שהאליה היפך מן הראש כי המהלך כסדר ראשו לפנים והמהופך הולך זנבו לפנים. ס"א כלפי לייא — כלומר לאיזה מקום נוטה כמו כגני לייא שפי' בערך כגן.
<b>הערוך ערך כלפי</b>
<h2>דף צד.</h2>
מי איכא סוס המיוחד לעופות, איכא סוסיא דבי זיידן — ורב האי גאון ז"ל היה שונה סוסא דביזיארן — וכך פי' הנץ וכיוצא בו שהמלכים צדין בהן עופות קורין אותו באז, והאדם העוסק בהן קורין אותו בלשון פרסי באזיאר, ובזמן שהן יותר מאחד קורין אותו באזיארן, ויש להן סוסים מיוחדין לשאת העופות הדורסין הנקראין באז, ודחי רבא הא דתני בן בתירה מתיר בסוס, לאו בסוס העומד לבני אדם הוא דהאי לדברי הכל מותר, אלא בסוס העומד לתת עליו העופות כשהולכין לצייד כדי שלא ליגען לפרוח עד שיגיע למקום הציידין, וכיון שמגיעין למקום מורידין אותן ומתירין ומפריחין אותן והולכין ודורסין וצדין והן העופות כגון הנץ שנקרא באז.
<b>הערוך ערך זיידן</b>
התם רמות רוחא הוא דנקיטא להו — פי' משום גסות הרוח הולכין עקב בצד גודל, אבל אם מצטרך להם הרבה יכולין לרוץ.
<b>הערוך ערך רם</b>
ההוא פרדכשא דרתח מלכא עליה ורהט תלת פרסי בכרעיה — פירוש פקיד של מלך, בפירוש הגאון כתיב פרדכשאה.
<b>הערוך ערך פרדכש</b>
<h2>דף צד:</h2>
דבר שאין מתכוין — סבר לה כר' שמעון, מלאכה שאינה צריכה לגופה — סבר לה כר' יהודה בזבחים בס"ג דפרק כל התדיר (צ"ב ע"א), ובפרק כירה בגמ' מיחם שפינהו (לעיל מ"ב ע"א), ובסוף גמ' דפרק כירה (מ"ו ע"ב), הא שמעינן ליה לר' שמעון דאמר דבר שאין מתכוין מותר, דתניא ר' שמעון אומר גורר אדם מטה כסא וספסל, ובפרק המצניע תנן (צ"ג ע"ב) את המת במטה — חייב, וכן כזית מן המת וכזית מן הנבלה וכעדשה מן השרץ — חייב, ר' שמעון — פוטר. גמ' אמר ריש לקיש פוטר היה ר' שמעון אף במוציא את המת לקוברו — דכמלאכה שאינה צריכה לגופה היא, ותנא קמא דמחייב היינו ר' יהודה, ומודה היה ר' שמעון במרה לחפור בו, וספר תורה לקרות בו, פשיטא. דאי הא נמי מלאכה שאינה צריכה לגופה היא וכו' — סבירא לן מיהא שמעינן עיקר פלוגתא דר' יהודה ור' שמעון במלאכה שאינה צריכה לגופה וכו', ור"ח ז"ל אמר פלוגתא דר' יהודה ור' שמעון בהדיא לא אשכחן היכא פליגי, אלא מדוקייהו בפרק ר' אליעזר אומר האורג (לקמן ק"ה ע"ב) חמתו אחמתו נמי לא קשיא, הא ר' יהודה דאמר מלאכה שאינה צריכה לגופה — חייב עליה, הא ר' שמעון דאמר מלאכה שאינה צריכה לגופה — פטור עליה, ותו הא דתנן (קכ"א ע"א) ועל עקרב שלא תשוך וכו' ואמרינן (ק"ז ע"ב) איכא דמתני לה אהא הצד נחש בשבת ומתעסק בו שלא ישכנו פטור, ואם לרפואה — חייב, מאן תנא אמר רב [יהודה אמר רב] ר' שמעון היא דאמר מלאכה שאינה צריכה לגופה פטור עליה, וכי אמר שמואל (ק"ז ע"א) כל פטורי דשבת — פטור אבל אסור, בר מהני תלת דפטור ומותר, וחד מינייהו הצד נחש בשבת, וממאי דפטור ומותר הוא — דתנן ועל עקרב שלא תשוך ש"מ כי פליגי במתניתין במלאכה שאינה צריכה לגופה פליגי וקשיא לן אי הכי קשיא דשמואל אדשמואל, הכא אמר דפטור ומותר וטעמא מכופין קערה על גבי הנר, אלמא שמואל במלאכה שאינה צריכה לגופה כר' שמעון סבירא ליה והא קיימא לן דשמואל סבירא ליה כר' יהודה, דתנן המיחם שפינהו וכו' ואמרינן התם בפרק כירה (מ"ב ע"א) דשמואל כר' יהודה סבירא ליה, מיהו היכא דאית ביה היזק לרבים כגון גחלת של מתכת ועקרב שלא תשך כגון הני בלחוד פליג שמואל על ר' יהודה אבל לעולם במלאכה שאינה צריכה לגופה כר' יהודה ס"ל.
<b>הערוך ערך דבר א</b>
לעשות לו טס — פי' טסין הן רדידים ופחים כדכתיב "וירקעו את פחי הזהב" (שמות ל"ט, ג') תרג' ורדידו טסי דדהבא.
<b>הערוך ערך טסגא</b>
הגודלת... הכוחלת... הפוקסת — פי' הגודלת "מעשה עבות" (שמות כ"ח, י"ד) תרגום עובד גדילן גמ' גודלת משום אורגת, כוחלת משום כותבת, פוקסת משום טווה וכו' עד (צ"ה ע"א) כוחלת משום כותבת גודלת ופוקסת משום בונה.
<b>הערוך ערך גדל ב</b>
וכן הגודלת... וכן הפוקסת.. בגמ' גודלת ופוקסת משום בונה — פי' פוקסת מחלקת שערה לכאן ולכאן.
<b>הערוך ערך פקס א</b>
<h2>דף צה.</h2>
אשה לא תעביר שרק על פניה מפני שצובעת — פירוש שרק בשין צמר גפנים שצובעין אותו בחריע ומעבירין אותו על פני כלות שיתראו אדומות, ונקרא שרק מפני שדומה כמו שהוא טח כי הטיח בלשון ארמי משרק, כדאמרן בריש זה הערך (לעיל י"ח ע"ב), והמעביר כן בשבת צובע הוא וזהו טיפול, דגרסינן בר"ג דפרק ואלו עוברין בפסח (פסחים מ"ב ע"ב) ר' אליעזר אומר אף תכשיטי נשים. תכשיטי נשים סלקא דעתך — אלא אימא אף טיפולי נשים וכו' ובפר"ק במשקין (מ"ק ט' ע"ב). ועושה אשה תכשיטיה במועד. גמ' אלו הן תכשיטי נשים. כוחלת ופוקסת ומעברת שרק על פניה. בתוספת' שבת בפ' המוציא (פ"י) ר' אליעזר אומר לא תקנח אשה פניה בבגד שיש בו שרק.
<b>הערוך ערך שרק ד</b>
ת"ר החולב והמחבץ והמגבן כגרוגרת... אתא שאיל בי מדרשא (אמר) [אמרו] ליה חולב חייב משום מפרק — והוא המציץ חלב מן הדד, מחבץ חייב משום בורר — והוא המטיל מסו בתוך החלב ומתאסף הטוב ונשאר הפסולת למטה שהוא כמו מים, מגבן חייב משום בונה — והוא הלוקח הקפוי ומשימו בתוך הקב.
<b>הערוך ערך חלב א</b>
ת"ר החולב והמחבץ והמגבן כגרוגרת — פי' מחבץ מפיק חמאה מחלב כדכתיב "כי מיץ חלב יוציא חמאה" (משלי ל', ל"ג).
<b>הערוך ערך חבץ א</b>
מגבן משום מאי מחייב — פי' המקפה גבינה ומקבץ פתיתי החלב הקפוי לעשותם חריץ של גבינה.
<b>הערוך ערך גבן א</b>
אמימר שרא זילחא במחוזא, אמר מאי טעמא אמרי רבנן — דלמא אתי לאשווי גומות, הכא ליכא גומות — פירוש אמימר התיר לזלף לרבץ במחוזא משום דאיכא טפקי בדראתא כגון רצפה של אבנים וליכא חששא לאשוויי גומות. בסוף תוספת' שבת (פי"ז) אין מזלחין את הבית בכל מיני זלחין.
<b>הערוך ערך זלח</b>
אשה חכמה מרבצת ביתה בשבת — המרבץ את ביתו פי' הזורק מים בתוך ביתו.
<b>הערוך ערך רבץ</b>
<h2>דף צה:</h2>
ניקב בכונס משקה — טהור מלקדש מי חטאת — פירוש נותן מים בספל ומשקע הכלי בתוכו ממקום הנקב אם יכנס המים בתוכו זהו נקב בכונס משקה.
<b>הערוך ערך כנס</b>
<h2>דף צו.</h2>
אמר רב אסי שונין כלי חרס שיעורו בכונס משקה, ולא אמרו מוציא משקה אלא לענין גסטרא בלבד. מאי טעמא אמר מר זוטרא בריה דרב נחמן לפי שאין אומרים הבא גסטרא לגסטרא — פירוש חצי כדה שזורעין שם העשבים וקורין בלשון יון גסטרא ובלעז גרשתא ובלשון ישמעאל קצריה ובלשון משנה גצרא (מקואות פ"ו מ"ו) ובלשון קדש עציץ, ואם ניקב החצב כמוציא משקה אומר הבא גסטרא והנח תחתיו כדי שיקבל מה שיזוב ממנה, אבל אם הגסטרא גופה מוציאה משקה אין אומר הבא גסטרא שיקבל מה שיזוב ממנה, דתנן בכלים פרק ד' (מ"ב) וכן גסטרא שנתרועעה ואינה מקבלת משקין אע"פ שמקבל אוכלין טהורה שאין שירים לשירים פי' כי עקר גיסטרא כלי שנחלק לשנים הוא והיינו שירי כלי.
<b>הערוך ערך גסטר א</b>
כיצד שתי גזוזטראות זו כנגד זו ברשות הרבים — פי' גזוזטרא כדכתיב (יחזקאל מ"א, י"ג) "והגזרה והבניה וקירותיה" תרגו' וכזוזטרא ובנייתא, ועוד מפורש בערך זיז, יש מקומות כתיב גזוזטאות, ויש גזוזטריות ויש כסוסריות, ויש גסוסטריות, ויש גצוצריות, ויש גצוצטריות, ויש כצוצטראות.
<b>הערוך ערך גזוזטר</b>
כצוצרה — פי' מי שיש לו בית על שפת הנהר מוציא מן הכותל לנהר שתי קורות עד שעומדין כנגד המים ובין זו לזו כג' או כד' אמות ומקרה על אותן שתי קורות ועושין כקירויו ארוכות ומשלשל דלי וממלא — זה לענין עירובין, וכזה יעשו על גבי רשות הרבים. וכבר פירשנו בע' גזוזטר.
<b>הערוך ערך כצוצרה</b>
היו שתיהן בדייטי אחת, המושיט — חייב, והזורק — פטור — פי' עלייה.
<b>הערוך ערך דייט</b>
<h2>דף צו:</h2>
שכן אורגי יריעות זורקין בוכיאר ביריעה — ויש שגורסין בוכיאן — פירוש הקנה שהחוט של ערב תלוי בו שזורקו האורג לתוך היריעה לרחבה להיארג בכלל היריעה, ואותו מקום שנארג בו החוט נקרא נפש המסכת (כלים פכ"א מ"א) והוא כעין לכתא ומתנא (לקמן ק"ב ע"א), ופירוש לכתא — עץ קטן כמו זרת שחקוק באמצעו מקום לאגוד בו, מתנא — שהוא חוט חזק. פ"א לכתא ומתנא קנה קשור בחוט ארוך שכשיזרקנו לא יאבד אלא מושך בחוט והוא נמשך אחריו.
<b>הערוך ערך בכיאר</b>
והא איגודו בידו — בניסכא בתרא — פי' חוט הערב שבסוף שאין איגודו בידי האורג.
<b>הערוך ערך נסך א</b>
זורקין בוכיאר לשווליהן — פי' משרתיהן.
<b>הערוך ערך שוול</b>
ודלמא גבי הדדי הוו יתבי (ומטו) [מטו] אהדדי בחיפה — פירוש מגיעין זה לזה במסרק שמכה בו על היריעה.
<b>הערוך ערך חפה ב</b>
ודלמא שלחופי הוו משלחפי — פירוש זה יושב באחורי זה באלכסון ממנו או זה יריעתו מתוחה למערב או זה יריעתו מתוחה לצפון.
<b>הערוך ערך שלחף</b>
מצאתי מגלת סתרים — פי' מגילה שיש בה הלכות פסוקות כעין ספר הלכות שאינן בתלמוד שמצוי אצל כל אדם.
<b>הערוך ערך מגל ג</b>
<h2>דף צז.</h2>
גזירה שוה לא גמיר — פי' לא גמיר ר' עקיבא גזירה שוה אלא הוא דרש לעצמו, ומזאת אתה למד דכל גזרה שוה דלאו גמירא היא ליכא למיסמך עלה, וכן מפורש בריש גמרא דפרק אלו דברים בפסח (פסחים ס"ו ע"א) נהי דגזרה שוה לא גמירא לנו דאין אדם דן גזירה שוה מעצמו אלא אם כן קבלה מרבותיו, אבל היה לכם לדון קל וחומר דאדם דן קל וחומר מעצמו.
<b>הערוך ערך גזר ב</b>
קלוטה כמו שהונחה דמיא — פי' קלוטה כמו שהונחה — תפושה באויר אע"פ שלא הונחה כמו שהונחה דמיא.
<b>הערוך ערך קלט</b>
לפי שאי אפשר לרשות הרבים שתלקט במלקט וברהיטני — פי' בלעז רדיטורא ויש עוד מהם בערך מלקט. ויש פירוש אחר בערך נגוסטר.
<b>הערוך ערך רהטני</b>
<h2>דף צח.</h2>
סומכא — תרגום "ועביו טפח" (שמות כ"ה, י"ז) וסומכיה פושכא.
<b>הערוך ערך סמך ג</b>
אמר רב כהנא באטבי — פי' אטבי הם המסגרות שמשימין למעלה בעגלות סביב כשהיא טעונה ובלעז אישטריטורא.
<b>הערוך ערך אטבא</b>
<h2>דף צח:</h2>
דלא ליתו דנוסרא — פי' שלא יביא (בנסרים) [ב' נסרים] של חמש אמות ויעשה מהן קרש של י' אמות, פ"א סדוקות נסורות במסור
<b>הערוך ערך נסר ב</b>
דשפי להו עד דטריז — פי' הגאון טירוז לשון פרסי הוא והוא חתיכה מחלוק של אדם שנתפר תחת בית ידו ובשיפולי החלוק הוא רחב והוא נשפע ומתקצר והולך למעלה, ונקרא בלשון פרסי טירוז, ובלעז גירא, וכן קרשי המקצועות של משכן משפע רחבן לכלות עד כאצבע.
<b>הערוך ערך טרז ב</b>
ת"ר חרוצים היו קרשים, וחלולים היו אדנים.
<b>הערוך ערך חרץ א</b>
<h2>דף צט.</h2>
כי היכי דלא לירדו קרשים — פי' אם הן שתי אמות ומחצה אפשר שישמט הקרש וירד ולא יכון.
<b>הערוך ערך רד ז</b>
חולית הבור והסלע שהן גבוהין י' טפחים — פירוש עפר היוצא מן הבור מניחין אותו סביביו כדי שיהא לו כמו מעקה אם החוליה גבוהה י' ורחבה ד' הרי היא כרשות היחיד.
<b>הערוך ערך חלי א</b>
<h2>דף צט:</h2>
שייליה לאביי, א"ל מתניתין היא. א"ל כולהו ברוקא דהדדי תפיתו — פירוש כולכם ברוק אחד תרוקו.
<b>הערוך ערך תף</b>
<h2>דף ק.</h2>
הזורק מן הים לאסרטיא — פי' אסרטיא כמו אסטרטא של מעלה.
<b>הערוך ערך אסרט</b>
<h2>דף ק:</h2>
האי מאן דזרק ונח אגודא דגמלא — מיחייב — פי' גשר של נסרים.
<b>הערוך ערך גמל ג</b>
אמר רב שישא גשושאי אזלי קמא — פי' מרגלים שגוששין את המקום ברגליהן או בעץ ארוך כמו שאמרינן לראות אם עמוק לילך שם הספינה שלא תכשל.
<b>הערוך ערך גשש</b>
<h2>דף קא.</h2>
אמר רב הונא הני בצייתא דמישן אין מטלטלין בהן אלא בארבע אמות — פירוש בציתא — ספינות קטנות שמהלכות לפני הגדולות במקום מים מועטין שאין הגדולות יכולות ללכת שם ונכנסין בקטנה ויוצאין ליבשה והיא קלה ומהלכת אפילו בביצה ולכן נקראת בוצית, ומישן קורין ישמעאלים מייסן והיא בקצה בבל במקום אגמי מים ובמקום ביצה יש גומא וקנים ועושין להן ספינות קטנות קלות. ויש שעושין לספינות גדולות ספינה קלה שיש לה דפנות שהן מחיצות ובארעיתה חלל שהיא עשויה מן נסרים שתי וערב והמים נכנסין בה ולא תטבע לעולם, ופי' זה כמו פי' סרה ופירוש אחר בערך גד.
<b>הערוך ערך בצית</b>
ואי מלינהו קני ואורבני — לית לן בה — פי' ערבה ממש, ואית דאמר סרפד, "ויהי אומן את הדסה" (אסתר ב', ז') תרגום [כמו] "תחת הסרפד יעלה הדס" — חלף ארבניא יסק אסא.
<b>הערוך ערך ארב ה</b>
גוד אחית מחיצתא — רישא דשמעתא אמר רב הונא הני בציתא דמישן אין מטלטלין בהן אלא בד' אמות וכו' — פי' בצייתא כבר פי' במקומו. זה פ"א בצייתא הן אניות קטנות רחבות מלמעלה וקצרות מלמטה וגבוהות י' טפחים וכיון דאינן רחבות למטה ד' על ד' אינן רשות היחיד גמורה דבעינן דומיא דחריץ גבוה עשרה ורחב ד' והילכך ככרמלית דמיין ואינן מטלטלין בהן אלא בד' אמות. ולא אמרן אלא שאין בתחתיתו בפחות מג' טפחים גובה ד' טפחים רוחב אבל יש בפחות מג' ד' — לית לן בה — וכל פחות מג' כלבוד דמי ונחשוב שהיא רחב עד למטה ד' טפחים ומותר לטלטל בכולה. וכי אין בפחות מג' ארבעה אי מלנהו — אותן ג' טפחים קני ואורבני — כיון דאין נראה לעינים אותו הקצר לית לן בה — דמותר לטלטל בכולה. מתקיף לה רב נחמן בר יצחק — ואפילו לא מלינהו קני ואורבני לימא גוד אחית מחיצתא — ונראה כאלו הן רחבות המחיצות למטה כמו מלמעלה, מי לא תניא, ר' יוסי בר יהודה אומר וכו'. אמר ליה אביי לרב יוסף אתה שהבאת ראיה מחכמים פוטרין לא תסבר דאמרינן גוד אחית מחיצתא והתנן עמוד ברשות הרבים וכו' הכא נמי גבי בוצית נימא גוד אחית מחיצתא וכי תימא מאי שנא עמוד מקנה דחכמים פוטרין התם גבי קנה, אם תאמר גוד אחית מחיצתא נראית לעינים שהגדיים בוקעין בה ואינה מחיצה, הכא גבי עמוד אם נאמר גוד אחית מחיצתא נראית כמחיצה שאין הקצר אלא ג' טפחים ואין הגדיים בוקעין בה.
<b>הערוך ערך גדגב</b>
<h2>דף קא:</h2>
אמר רבה לא נצרכה אלא להתיר בוצית שביניהן.
<b>הערוך ערך בצית</b>
אפילו קשורות בחוט הסרבל — פי' חוט כפול ועב, מן "כפיתו בסרבליהון" (דניאל ג', כ"א). בריש ילמדנו "הן האדם" (בראשית ג', כ"ב) וב"אתם הדבקים" (דברים ד', ד') "כפיתו בסרבליהון" — אלו הסרבלין שברגליהון, אין לך דבר נוח לישרף מן העור כיון שמריח מן האש מיד כווץ ואלו נכנסו לכבשן והעור עמהן ולא ניזוקו, לפיכך כתיב "וסרבלינון לא שנו" (דניאל ג', כ"ז) ורבותינו שבבבל אמרו אלו הטליות שבהן. "והברושים הרעלו" (נחום ב', ד') תרגום ורברבני רתיכיהון מסרבלין בצבעונין.
<b>הערוך ערך סרבל</b>
חרב הרי הוא כחלל — כבר פירשתי בערך חל.
<b>הערוך ערך חרב ב</b>
חרב הרי הוא כחלל — פי' מדהוה ליה למכתב בחלל בלא חרב, כדכתיב "ועל הנגע בעצם או בחלל" (במדבר י"ט, י"ח) שמעינן כי לא בא בחלל חרב אלא ללמד כי החרב הרי הוא כחלל, ותניא בספרי דבי רב (חקת פ' קכ"ז) בחלל חרב — בא הכתוב ולימד על החרב שהיא מטמאה טמאת שבעה והנוגע בה טמא טמאת ז', הא למדנו לכלים ולאדם וגו'... נתברר כי כל כלי המתכות הנוגעין בטמא מת נעשין אבות, וכשנוגעין במת עצמו נעשין אבי אבות, וכל כלי מתכות שנגעו בטמא מת הרי הן כאותה טומאה עצמה.
<b>הערוך ערך חלגיד</b>
<h2>דף קב.</h2>
לכתא ומתנא אגודו בידו היא — פי' משקולות והחבל שלו. פי' אחר בערך בוכיאר.
<b>הערוך ערך לכתא</b>
לכתא ומתנא — כבר פירשנו בערך לכתא.
<b>הערוך ערך מתן ד</b>
<h2>דף קב:</h2>
המסתת והמכה בפטיש — פי' חוצב אבנים הפוסל אבני גזית שהיו קודם אבני גויל.
<b>הערוך ערך סתת</b>
המכה בפטיש ובמעצד — פירוש מעצד קופיץ קטן ומשוה בו הנסרים וקוצץ בו חתיכות קטנות. "מעשה ידי חרש במעצד" (ירמיה י', ג').
<b>הערוך ערך מעצד</b>
אף המכה בקורנס על הסדן בשעת גמר מלאכה — פי' קורנס — מקבת קטנה של ברזל, פטיש — גדול.
<b>הערוך ערך קרנס</b>
אף המכה בקורנס על הסדן — פי' חתיכת ברזל גדולה שמרדדין עליה ברזל וכל כלי מתכות ובלעז אנקודני.
<b>הערוך ערך סדן ב</b>
כיון דמשתכי — לא עבדי הכי — פי' עלה בהן סיג... שהעלו חלודה.
<b>הערוך ערך שתך</b>
כל שהוא למאי חזי... שכן עושין פטפוטי כירה קטנה לשפות עליהן קדירה — פי' גבשוש העולה מן הכירה שהוא עשוי לסמיכת הקדירה.
<b>הערוך ערך פטפוט</b>
קרש שנפל בו דרנא מטיף לתוכו אבר וסותמו — פי' תולעים.
<b>הערוך ערך דרן</b>
אמר שמואל המצדד את האבן — פי' שמיישב אותו במקום הראוי לו.
<b>הערוך ערך צד א</b>
אפילו העלה והניחה על גבי דמוס של אבנים — חייב — פי' נדבך.
<b>הערוך ערך דמוס</b>
תתאה בצדודי ועפרא — פירוש דרך הבנאים ביסוד מצדדין האבנים על העפר ומיישבין אותן.
<b>הערוך ערך צדגא</b>
עייל שופתא בקופינא דמרא — פי' מי שמכניס יד הקורדום בעשפו.
<b>הערוך ערך שפת א</b>
עייל שופתא בקופינא דמרא — כבר פירשנו בערך פדא.
<b>הערוך ערך קפינא</b>
<h2>דף קג.</h2>
כגון דבזעה ברמצה דפרזלא ושבקיה בגווה — עיין בערך אשלג פי' חתיכה של ברזל שהוא עגול וחד כמסמר גדול.
<b>הערוך ערך רמץ ב</b>
זה הכלל לאתויי מאי — לאתויי דחק קפיזא בקבא — פירוש שעשה חקיקה סימן לידע היכא דוכתא דקפיזא כמו (לעיל פ' ע"ב) שנתות היו בהין.
<b>הערוך ערך חקגג</b>
מפני שמאמן את ידו — פי' מלמד ידו אומנות. וקשו בה בני רחבה עליה ונדחית, ופשיט אביי ורבא שכן מרדדי טסין עושין — פי' מאמן מרגיל ידו לאותה מלאכה שכן מנהג מרקעי פחים כשמניחין הטס על הסדן מכין תחילה בקורנוס על הסדן כשמתחיל במלאכה, ולדברי רשב"ג מלאכה גמורה ולא דמי לנוטל מגל לקצור ולא קצר ולנוטל קורנס לרדד ולא רידד אלא אותה הכאה מלאכה חשובה היא.
<b>הערוך ערך אמן א</b>
שכן מרדדי טסי משכן עושין כן — תרגום "וירקעו" (שמות ל"ט, ג') ורדידו.
<b>הערוך ערך רד א</b>
החורש כל שהוא המנכש והמקרסם והמזרד זרדים כל שהוא — פי' תולש עשבים רעים מתוך טובים.
<b>הערוך ערך נכש</b>
המקרסם — עיין בערך זרד. פי' חותכין שבולת לבדה וישאר התבן עומד. ויש אומרים שנוטל הענפים שייבשו והוא כמו זימור אבל זימור בכרם וקירסום בשאר אילנות, "כי יחסלנו הארבה" (דברים כ"ח, ל"ח) תרגום ירושלמי ארום יקרסם יתיה גובא.
<b>הערוך ערך קרסם א</b>
המקרסם והמזרד — מקרסמין כמו מכרסמין שחותך הענפים שיבשו, מזרדים — כורתים הפרחים העולים בשרש האילן... ויש אומרים מזרדין שחותך קצת מן הענפים הלחים ומניח מקצת.
<b>הערוך ערך זבל</b>
החורש כל שהוא, למאי חזי — לבירא דקרא — פי' לגומא של דלעת.
<b>הערוך ערך ברגז</b>
עולשין — ירו' (כלאים פ"א ה"ב) עולשין — טרוקסימון.
<b>הערוך ערך עלש</b>
התולש עשבים והמזרד זרדים, אם לאכילה — כגרוגרת, ואם לבהמה — כמלא פי הגדי — פ' זרד הוא ענין השבטים כגון חבילי זרדין.
<b>הערוך ערך זרד א</b>
כגון דעביד בארעא דלאו דידיה — דכיון דלא מטי ליה הנאה — שרי.
<b>הערוך ערך סבר ה</b>
משני סמיונות — כגון דיו וסיקרא.
<b>הערוך ערך סם א</b>
לא חייבו שתי אותיות אלא משום רושם — "הוי החוקקים חקקי און" (ישעיה י', א') תרג' ויי דרשמון רשומין.
<b>הערוך ערך רשם א</b>
<h2>דף קג:</h2>
א א דאאזרך (ישעיה מ"ה, ה') איכא בינייהו תנא קמא סבר לא מחייב, ור' שמעון סבר כיון דאיתיה בגלטורי בעלמא — מחייב — פירוש שתי אותיות שהן שם אחד איכא בינייהו, דתנא קמא לא מיחייב ורבי שמעון מחייב, אי הכי היינו ר' יהודה דהוא נמי תנא קמא דר' שמעון (מחייב) [ומחייב] כי האי גוונא [לתרווייהו קרי להו ת"ק]. וכי תימא אין הכי נמי מיהו ר' יהודה אינו מחייב אלא בשתי אותיות שהן מלה ידועה כגון שש שהוא מן לשון ששה וכל דמיוניו אבל אא שאין מהן מלה ידועה כלל אם נתכוון לכתוב אאזרך וכתב אא ר' יהודה לא מחייב בהני כיון דלא משכחת מינייהו שם ולא מלה ידועה, ור' שמעון אמר לך כיון דאיכא כתיב כי האי גוונא בגלטורין ומתקיימין, כשאר כתיבה שהיא מלאכה מתקיימת אני קורא בה וחייב. פירוש גלטורין — קמיעין שכותבין בהן אותיות כגון אא וכיוצא בהן. פ"א כותבין אא במקום אמן אמן.
<b>הערוך ערך אא</b>
<h2>דף קד.</h2>
דרדקי — נערים.
<b>הערוך ערך דרדק</b>
מאמר פתוח ומאמר סתום — פי' יש דבר שאתה רשאי לדרוש ויש דבר שאין אתה רשאי לדרוש, ומאי נינהו כגון מעשה מרכבה.
<b>הערוך ערך פתח א</b>
נאמן כפוף נאמן פשוט — פי' תלמיד עניו ושאינו עניו.
<b>הערוך ערך נאמן</b>
פה פתוח פה סתום — פירוש יש שעה שראוי לשתוק בדברי תורה, ויש שעה שראוי לדבר, כענין אית דמפזרין כנש ואית דמכנשין בדר (ירושלמי סוף ברכות).
<b>הערוך ערך פהגא</b>
צדיק כפוף צדיק פשוט — פי' צדיק שאינו עניו ויש צדיק עניו. פ"א כפוף — בעולם הזה, פשוט וגדול — לעולם הבא.
<b>הערוך ערך צדק א</b>
מכאן שניתנה תורה במנוד — פירוש בענוה וברתת כמו (סנהדרין צ"ה ע"א) מניד ברישיה.
<b>הערוך ערך מנד</b>
אמת מלבנן לבוני — פי' [אמת] רחב מלמטה כמו לבינה, שקר כל אות אחדא כרעא קאי.
<b>הערוך ערך אמת</b>
ג"ר ד"ק — גר בדוק תהיה — פירוש גר בדוק תדור בשמים כדכתיב "הנוטה כדוק שמים" (ישעיה מ', כ"ב). פ"א אם אתה בוש הקב"ה שהוא דר בדוק עושה חציצה בינך לבין אף.
<b>הערוך ערך גרגא</b>
אח"ס בט"ע גי"ף — אחס עליהם מפני שבעטו בגייף — פירוש שלא ניאפו. בריש ויקרא רבה פרשת מלא כף נחת (פ"ג סי' א') ובריש פיסקא דעשר תעשר (פסיקתא דר"כ) מתלא אמר גייפא בחזורין ומפלגא לבישיא. ס"א גיירא.
<b>הערוך ערך גייף</b>
טר — יש לי כיתות שאני נותן לך — תרגום "שמור את חודש האביב" (דברים ט"ז, א') טר ית ירחא דאביבא, כלומר המתן לי.
<b>הערוך ערך טרגא</b>
<h2>דף קד:</h2>
כתב בדיו בסם ובסיקרא — גמ' דיו — דיותא.
<b>הערוך ערך דיו</b>
בסם ובסיקרא — גמ' סם — סמא — פי' ארס [בערבי] אל זרניך [ובלעז] אורפומינטי.
<b>הערוך ערך סםגא</b>
בסם ובסיקרא — בפסיקתא דותאמר ציון (דר"כ קל"ב) "ומסקרות עינים" (ישעיה ג', ט"ז) רבי דוסא דקסרין אמר שהיו מסקרות עיניהן בסיקרא — פי' צביעא.
<b>הערוך ערך סקר א</b>
קומוס וקלקנתוס — עיין בערך קלקנתוס. גמ' קומנס — קומא — פי' הוא השרף כמו שאמרנו (לעיל כ"ג ע"א) כל השרפים יפין לדיו. ובלעז גומא.
<b>הערוך ערך קומוס</b>
קומוס — קומא — עיין בע' קומוס]
<b>הערוך ערך קמא ב</b>
בסם בסיקרא בקומוס ובקלקנתוס — פי' בלעז ויטריאולו ובלשון ישמעאל אלזאג.
<b>הערוך ערך קלקנתוס</b>
כתב במשקין ובמי פירות ובאבק דרכים ובאבק סופרים — פי' הכותב באצבעו בתוך אבק דרכים ובאבק סופרים ועושה שם אותיות. פירוש אבק סופרים — אם הסופר מכתש סממני הדיו ועף מהן אבק על הקלף וכתב באצבעו על האבק. פ"א אבק סופרים שמשימין על הכתיבה להשחירה.
<b>הערוך ערך אבק א</b>
על שני דפי פנקס — "קסת הסופר" (יחזקאל ט', ב' ג') תרגומו פנקס ספרא.
<b>הערוך ערך פנקס</b>
קנקנתוס — אמר רבא בר שמואל חרתא דאושכפי — פי' חרת הצביעה שצובעין בה העורות.
<b>הערוך ערך חרת א</b>
חרתא דאושכפי — פי' אומנין של מנעלים.
<b>הערוך ערך אשכף א</b>
במי טריא — פי' פרי ששמו כך.
<b>הערוך ערך טריא</b>
לאתויי הא דתני רב חנניא גט שכתבו במי טרייא ואפצא — כשר — פי' עפצים בלעז גלי ובלשון ערבי עפץ.
<b>הערוך ערך אפץ א</b>
כתבו באבר בשיחור — פי' אבר — עופרת, כדמתרגמינן "ואת העופרת" (במדבר ל"א, כ"ב) וית אברא, וכמו כן האבר שבצד צוארי בהמה בפ' כלי מתכות בפ' י"ד דכלים (מ"ה).
<b>הערוך ערך אבר א</b>
בשחור ובשיחור — פי' שחור כלי ברזל כדתנן בהסייף פרק י"ג בכלים (מ"א) השחור והזוג של מספריים שנחלקו ורושם בו את המגילה. שיחור — גחלים שכבו. "נופח באש פחם" (ישעיה נ"ד, ט"ז) תרג' בשיחרורין, "ופעל בפחם" (שם מ"ד, י"ב) תרגום ונפח נור בשיחרורין.
<b>הערוך ערך שחר א</b>
<h2>דף קה.</h2>
הא — דבעי זיוני, הא דלא בעי זיוני — ובפרק הקומץ בגמרא שתי פרשיות (מנחות כ"ט ע"ב) אמר רבא שבעה אותיות צריכין שלש שלש זיונין שעטנז גץ.
<b>הערוך ערך זיון</b>
מנין ללשון נוטריקון שהוא מן התורה — שנאמר "כי אב המון גויים נתתיך" וכו' — פי' אות אחת שנעשית סימן לכל דבר כמו שמפורש אב המון וכו'.
<b>הערוך ערך נוטריקון</b>
הא למה זה דומה — לאורג צלצול קטן. שני חוטין ברחב ג' בתי נירין — פי' חגור.
<b>הערוך ערך צלצול</b>
על הגם ועל האימרא — פי' רב האי על הגם הוא מקום מעוקם כמין גמ"א יוונית חוט אחד לכאן וחוט אחד לכאן צבוע שנמצא כמו סימן או על האימרא או על הציור, כלומר שמציירין בבגד כשהוא אורגו כמין אותיות שנמצא כמו כותב. וכן פי' בריש חגיגה (ג' ע"א) "את ה' האמרת" (דברים כ"ו, י"ז) — חטיבה אחת בעולם, ציור אחד בעולם, כלומר דבר הניכר שאין כמותו, וכן פי' "חטובות אטון מצרים" (משלי ז', ט"ז) מצוירין בחוטי מצרים, ותרגום "מיתריהם" (שמות ל"ה, י"ח) — אטוניהון.
<b>הערוך ערך אמר ג</b>
מאי בנירים אמר אביי תרתי בבת נירא וחד בכורא — פי' כד אזלא נירא תרי זמני סחור סחור נקיט חד זמנא מאותו חוט עבה שהולך בעבר על הנירא.
<b>הערוך ערך בת נירא</b>
תרתי בבת נירא וחדא בכורא — כבר פירשנו בערך בת נירא, פ"א העושה שני בתי נירין מכניס את חוטי השתי בנירין שיעלה זה וירד זה ויבא הערב ויחזור השתי יעלה התחתון וירד העליון ויבא הערב.
<b>הערוך ערך נרגה</b>
תרתי בבת נירא וחדא בבת כורא — פירשנו בע' נירא.
<b>הערוך ערך כרגז</b>
העושה שני בתי נירין בנירים ובקרוס גמ' מאי קירוס אמר רב יהודה מצובייתא — פי' כלי שאורגים אותו מן הסיב או מן זולתו ומסננין בו ודומה לו דצבתא מנגבן (ע"ז ע"ה ע"ב) וקורין אותו מסננת. פ"א אומנות שעושין מן קנים דקים חלקין שבו אורגין אורגים בידים וברגלים והוא קלוט בשתי כמו הנירים עצמן ודומה לו וקא מבלבל מצובייתא (סוכה כ"ט ע"א).
<b>הערוך ערך קרס א</b>
ומשום דקבעי למיתני הקורע על מנת לתפור ב' תפירות, תנא התופר שתי תפירות. היכי משכחת לה — דעביד ככיסתא — פירוש שאין התפירה שוה אלא מצד אחד גבוה וקורעה על מנת לתופרה ולהשוותה.
<b>הערוך ערך כסגו</b>
<h2>דף קה:</h2>
כל המקלקלן — פטורין — דמדאורייתא כל מלאכה אסורה ובאה ההלכה ופירשה מלאכת מחשבת — אינו חייב במלאכה עד שיתכון לעשות אותה מלאכה.
<b>הערוך ערך הרגא</b>
המלבן והמנפץ — ויש ששונין כולן בצדי ופי' כמו (חולין נ"א ע"ב) דייק ונפיץ.
<b>הערוך ערך נפס ב</b>
מלאכה שאינה צריכה לגופה — פטור עליה — כבר פירשנו בערך דבר א'.
<b>הערוך ערך מלאכה</b>
רב יהודה שלף מצוביתא — פי' בערך קירוס.
<b>הערוך ערך מצביתא</b>
נכתמא — פי' כיסוי שעל הכד.
<b>הערוך ערך נכתם</b>
<h2>דף קו.</h2>
תני ר' אבהו קמיה דר' יוחנן כל המקלקלין פטורין, חוץ מחובל ומבעיר... חובל בצריך — הדם לכלבו, מבעיר — בצריך לאפרו — לכסות בו צואה.
<b>הערוך ערך חבל א</b>
כל המקלקלין פטורין, חוץ מחובל ומבעיר... מתני' ר' יהודה, ברייתא ר' שמעון — ובהלכה שלמעלה מזו (לעיל ק"ה ע"ב) אימר דשמעת ליה לר' יהודה במתקן, במקלקל מי שמעת ליה.
<b>הערוך ערך קל ד</b>
מה לי לבשל פתילה, מה לי לבשל סממנים — פירוש בישול פתילה של אבר שמשליכין בפיהם של מחוייבי שריפה. בישול סממנים דהוה במשכן.
<b>הערוך ערך פתל</b>
מחוי כפוף — פירוש כפוף מעיקר גודל ועד ראש אצבע כשהן דבוקות זו בזו, פירוש פשוט — מראש גודל ועד ראש אצבע כשהן פשוטות ואע"פ כן אינן הוות זרת. פ"א כפוף — כמו שיכול לפשוט אצבע שהוא צרת גודל מאמה, פשוט כמו שיכול להרחיק אצבע מגודל שהוא טפי ולהכי קרי ליה פשוט.
<b>הערוך ערך כףגח</b>
הצובע והטווה שיעורו כמלא רחב הסיט כפול — גמ' רב יוסף מחוי כפוף — וכבר פירשנו בערך כף. פ"א סיט פשוט — שני חלקים של זרת, סיט כפוף — ארבע אצבעות בגודל והוא אוליינא שית בזוטרתי.
<b>הערוך ערך סטגב</b>
מחוי פשוט — כבר פירשנו בערך כף.
<b>הערוך ערך פשט</b>
הצד צפור למגדל — פירוש מגדל זה של עץ הוא והוא ככלוב גדול, אם פתח שער המגדל ועשה תחבולות להיכנס שם צפור וסגרו — חייב.
<b>הערוך ערך מגדל א</b>
<h2>דף קו:</h2>
צבי לגינה לחצר ולביברים — פירוש לשון לעז הוא פרדס שמאספין שם חיות וחפירה שמאספין בה דגים ומקום מקורה ששם עופות קורין ביברו.
<b>הערוך ערך בבר</b>
צפור דרור שאינה מקבלת מרות — פירוש שאינה מצויה בישוב שלא יתפשנה אדם ואם יתפשנה חונקת עצמה.
<b>הערוך ערך מרגב</b>
ומטי ליה בחד שיהיא — פי' כגון ריצה אחת ואינו צריך לפוש ביני ביני.
<b>הערוך ערך שהיא</b>
כל היכא דאית ליה אוקצי עוקסי — ביבר גדול — פירוש זויות שבורחות לשם ואין יכול לתופשם אלא בטורח.
<b>הערוך ערך עקס ב</b>
גמרא גמור זמורתא תהא — פי' רב האי גמרא גמור זמורתא תהא — פירוש אמר ליה רב יוסף אם תמצא לומר גמירי הא גמרת לך הלכה כמותו, ואי לא פליגי הא לא פליגי.
<b>הערוך ערך גמר ב</b>
הני בעו לדבויי והני לא בעו לדבויי — בריש גמ' דפ' אין צדין (ביצה כ"ד ע"א) היכי דמי מחוסר צידה, ומסקינן שבאות לכלובן ולא בעיין לדבויי, ופי' דבויי — שאורב להן כדרך שהצייד אורב לצידו כמו שכתוב "יארב במסתר [וגו'] ידכה ישוח" (תהלים י', ט'—י') ומצפה להן מכאן ומכאן, ושמא רבויי בריש.
<b>הערוך ערך דבגב</b>
לא קשיא, הא — בחולה מחמת אשתא, הא בחולה מחמת אוכצנא — פי' חולה מחמת אשתא יכול לרוץ, מחמת אוכצנא — משום עייפות אינו יכול לרוץ. פ"א מחמת אישתא שחולה ממש הוא דלא יכיל למרהט, מחמת אוכצנא — שנטרח הרבה ונצטנן — רהיט.
<b>הערוך ערך אש א</b>
בחולה מחמת אוכצנא — פירוש עייפות.
<b>הערוך ערך אכצן</b>
הצד חגבין הגזין — פי' ממיני דבורין וצרעין הן.
<b>הערוך ערך גזגח</b>
הצד ארי בשבת אינו חייב עד שיכניסנו לגדודקי — פי' הוא הכלוב שנותנין שם פריצי חיות הארי והזאב.
<b>הערוך ערך גדיגוד</b>
גרדלקי — פי' בערך גדיגוד.
<b>הערוך ערך גרדלקי</b>
<h2>דף קז.</h2>
המפיס מורסא בשבת — עיין בערך מפיס. "מכה טריה" (ישעיה א', ו') תרגום כמחא מרססא.
<b>הערוך ערך רסגב</b>
<h2>דף קז:</h2>
אמר רב אשי תנא דידן סבר לה כר' יהודה דאזל בתר גשתא — פי' גשתא הוא משמוש העור ביד אם הוא רך או אשון, ואמר גשתא דתנשמת אשון כגשתא דחולדה.
<b>הערוך ערך גשתא א</b>
בעא מיניה לוי מר' מנין לחבורה שאינה חוזרת — שנאמר "היהפוך כושי עורו חברבורותיו" (ירמיה י"ג, כ"ג) [מאי חברבורותיו] אילימא הך דקאי ריקמי ריקמי, האי נמר גוונין מיבעי ליה, אלא ככושי מה כושי שאינו חוזר — אף חבורה שאינה חוזרת — חבורה מלשון חברבורותיו כגון "יחת" (ישעיה ז', ח') מ"וחתחתים" (קהלת י"ב, ה'), "יגל" (בראשית כ"ט, י') מ"גלגל" (ישעיה כ"ח, כ"ח), "מכלת" (מ"א ה', כ"ה) מ"כלכל" (ש"ב י"ט, ל"ג).
<b>הערוך ערך חבר ד</b>
והאמר מר יושב וזן את כל העולם כולו מקרני ראמים ועד ביצי כינים — פי' בערך אנבא.
<b>הערוך ערך בץגב</b>
הטפויים וביצי כנים — ומפרשינן תולעת.
<b>הערוך ערך אנבא</b>
מלאכה שאינה צריכה לגופה פטור עליה — כבר פירשנו בערך דבר (לעיל צ"ד ע"ב).
<b>הערוך ערך מלאכה</b>
האי מאן דתלש כשותא מהיזמי והיגי — חייב משום עוקר דבר מגידולו — פי' שכן מפרש בר"ג דפרק בכל מערבין (עירובין כ"ח ע"ב) דחזינן דקטלין היזמיתא ויבשא כשותא, והגאון רב האי אמר כמו כן נקרא בלשון ישמעאל כשות והוא כמין חוטין ירקרוקין כגוון של ברקת (שמות כ"ח, י"ז) שעיקרן בארץ ופרין על קוצין הנקראין היזמי, ועוד פי' צמח כדמות זהב נמשך בחוטין למעלה מהקוצים.
<b>הערוך ערך כשות</b>
<h2>דף קח.</h2>
האי מאן דתלש פיטרא מאונא דחצבא — חייב משום עוקר דבר מגידולו — פי' פיטרא מאונא דחצבא כעשב בעציץ שאינו נקוב דמי. פי' פטריות — פונג'י.
<b>הערוך ערך פטר ג</b>
שמואל וקרנא הוו יתבי וכו' חזו למיא דדלו ועכירי — שאלו מלפני רב האי הגאון מהיכן ידע שמואל דגברא רבה קא אתי ממערבא וחייש במיעיה והשיב חזינהו למיא דמידלן דקטפו ומוספי מידלו בתוספתא דילהון, דכתיב "והמים גברו" (בראשית ז', י"ט) שעלו בתוספתן, והוה שמיעא ליה לשמואל דגברא רבה קאתי ממערבא בההוא יומא, וכיון דחזנהו למיא דעכירי ידע דההוא גברא דקאתי אי אפשר דלא שתי מינייהו ומנהג ידוע דמאן דשתי מהנהו מיא דעכירי חייש במעיה, ומשמועתו אמר גברא רבה קאתי, ומן עוכרא דמיא אמר דחייש במיעיה, ופירוש תהי בקנקניה — חזי [אי] גמריה נקי אי לא כמאן דנקיט בת תיהא ותהי וסריף (ע"ז ס"ו ע"ב) תהי מן קנקני דחמרא (ע' כתובות ק"ה ע"א). ופקדיה שמואל לקרנא לאוכליה אוכלין המשלשלין ומנעיה מבית הכסא דאיכוון לאסוייה מן חשש דבמעיה, וכיון דמצטער רב ולא ידע דלאסוייה איכוון, לטייה דלא לקיים ליה ברא, ולא איקיים ליה ברא לשמואל אלא בנתא, וכיון דאיתידע לרב דלאסוייה איכוון ולטותיה אתקיימא ביה, חש דלא תחלוש דעתיה ואדבריה על נפשיה כמפורש בסוף פרק מרובה (ב"ק פ' ע"ב) ולטייה נמי לקרנא ונפק ליה קרנא דבשרא בעיני.
<b>הערוך ערך דלגב</b>
נפקא ליה קרנא בעיניה — פי' קרן של בשר יצא בעינו.
<b>הערוך ערך קרן א</b>
שאל ביתוסי אחד את ר' יהושע הגרסי מנין שאין כותבין תפילין אלא על גבי עור בהמה טהורה — ובריש גמרא דר' ישמעאל במנחות (ס"ה ע"א) שהיו ביתוסין אומרים עצרת אחר שבת, פירוש ביתוסין — תלמידי ביתוס, ומפורש באבות דר' נתן (פ"ה) ב' תלמידים היו לו לאנטיגנוס איש סוכו ושמם צדוק וביתוס, ושנה להם אל תהיו כעבדים המשמשין את הרב על מנת לקבל פרס וכו' (אבות פ"א מ"ג), והלכו ושנו לתלמידיהם ולתלמידי תלמידיהם ולא אמרו פירושו, עמדו ודקדקו אחריהן, אמרו אילו היו יודעין אבותינו שתחיית המתים ומתן שכרן של צדיקים בעולם הבא לא היו שונים כך, עמדו ופרשו מן התורה, ואמרו מסורת ביד פרושים לצער עצמן בעולם הזה ולעולם הבא אין להם שכר, ויצאו מהן ב' משפחות רעות צדוקין וביתוסין ונקראו צדוקין לשם צדוק ובייתוסין לשם בייתוס.
<b>הערוך ערך בייתוסין</b>
אספקלטור — ויש ספרים שכתב בהן ספלטור — ומפורש בערך סמך.
<b>הערוך ערך אספקלטור</b>
ואחר הרגו ספקלטור — "שר הטבחים" (בראשית ל"ז, ל"ו) תרגום ירושלמי רב ספקלטוריא, בריש מגילת איכה "לפתוח פה ברצח" (יחזקאל כ"א, כ"ז) ספקלטורין, בילמדנו ואלה שמות (בתנחומא ס' י') ספקלטורין עיורין וברח משה.
<b>הערוך ערך ספקלטור</b>
התורה אמרה "לא תאכלו כל נבלה" ואת אמרת יאכלו, (אמרו) [אמר] ליה קאלוס — פי' יפה וכן בלשון יון.
<b>הערוך ערך קלוס ד</b>
<h2>דף קח:</h2>
אין עושין הילמי בשבת, אבל עושה הוא מי מלח... א"ר יוסי והלא הוא הילמי בין מרובה בין מועט — פירוש בירושלמי כל שנותנין בתוכה ביצה ושוקעת זו היא מי מלח, אינה שוקעת — הילמי, וכן פירוש בגמרא שלנו תני [רבי] יהודה בר חביבא אין עושין מי מלח עזין, מאי מי מלח עזין, רבה ורב יוסף דאמרי תרויהו. כל שהביצה צפה בהן וכמה אמר אביי תרי תולתי מילחא ותולתא מיא, ובפרק קמא דעירובין בגמ' (י"ד ע"ב) ר' יוסי אומר רחבן ג' — אין הלכה כרבי יוסי לא בהילמי ולא בלחיים.
<b>הערוך ערך הלמי</b>
לתת לתוך הכבשין שבתוך הגסטרא — פי' כבושין בלעז קומפושטא שמונחין בחומץ או במלח שלא ירקבו.
<b>הערוך ערך כבש ב</b>
פוגלא — פי' פוגלא — צנון.
<b>הערוך ערך פגלא</b>
תני יהודה גרוגרות אין עושין מי מלח עזין — פי' כנוי שם.
<b>הערוך ערך גרגרת ג</b>
במערבא מלחי כשרי כשרי ס"א. כישי כישי — פירוש חתיכות חתיכות.
<b>הערוך ערך כשר ג</b>
אמר ליה מהו למיטרא — מהני מיא בשבתא. אמר ליה שפיר דמי, מהו למימץ ומיפתח — פי' ליתן בפניו, בסוף גמ' דמסכתא תמיד (ל"ב ע"ב) שקל מהנהו מיא טרא באפיה.
<b>הערוך ערך טרגב</b>
יד לחסודה — תיקצץ — פירוש מקום שמקיז דם.
<b>הערוך ערך חסד ב</b>
יד לאמה — תיקצץ — פירוש האבר המשתין מים נקרא אמה.
<b>הערוך ערך אםגה</b>
יד לפי טבעת — תקצץ — פי' [מקום] הוצאת הרעי.
<b>הערוך ערך פי טבעת</b>
יד לפי הטבעת תתקצץ.
<b>הערוך ערך טבעת</b>
<h2>דף קט.</h2>
יד לגיגית — תיקצץ — פירוש כלי שעושין בו שכר ומשום הכי תיקצץ שמנהיג עצמו לשתות ולא יהיה לו ריוח בסחורתו.
<b>הערוך ערך גגית א</b>
יד מעלה פוליפוס — (כתובות ע"ז ע"א) מאי פוליפוס רב יהודה אמר שמואל ריח החוטם, במתניתא תנא ריח הפה.
<b>הערוך ערך פליפוס</b>
בת חורין היא זו ומקפדת עד שלשה פעמים — פי' רוח רעה ששורה על גב העין יש לה כבוד ברוחות כבן חורין בבני אדם ואינה עוברת עד ג' פעמים, וגם היא נקראת בת מלך, ופוך מעבירה.
<b>הערוך ערך בת חורין</b>
פוך מעביר בת מלך — פי' פוך — כוחל, כדאמרינן בסוף גמ' דפ' השותפין (ב"ב ט"ז ע"ב) מאי קרן הפוך כוחלא רישקא — פי' שהוא שחור הרבה ומבהיק מאד והוא משובח במינו, ככורכמא רישקא במינו שקורין אותו קרוקו אוריינטלו, מה אותו צבע יפה הרבה במינו כך היתה יפה משאר הנשים.
<b>הערוך ערך פוך</b>
אמר שמואל עלין אין בהם משום רפואה — פי' עלי ירק לצנן בהן העין אין בהן משום רפואה ושרי.
<b>הערוך ערך עלגב</b>
כוסברתא — "והמן כזרע גד" (במדבר י"א, ז') תרגום ירושלמי כסבר חיור וכך שמו בלשון ישמעאל כסבר, פירוש כוליינדרו בלעז.
<b>הערוך ערך כסבר</b>
אמר רב ששת גרגילא אפילו לדידי מעלי לי — וכבר פירשנו בערך אורות.
<b>הערוך ערך גרגל</b>
כל מיני קישות שרו לבד מטריזא — פי' מעי הקישות המונחין לזרע, ולעניין אכילה נאמר שאסור משום מוקצה.
<b>הערוך ערך טרז א</b>
אמר רב חסדא שירקא טויא — שרי — פירוש מים של מעי אבטיח שמוציאין אותן במשמרת ושותין אותן לבדן ויפין לשלשול. פ"א מותר לשרוק בשר צלי בשמן בשבת ואע"פ דמתקן המאכל. טויא מלשון טוי נור.
<b>הערוך ערך שרק ג</b>
<b>הערוך ערך פעגב</b>
מי שנגפה ידו או רגלו צומתה בחומץ [ביין] ואינו חושש — כל מיצמת — מייבושי היא... פי' כגון "צמתו בבור חיי" (איכה ג', נ"ג).
<b>הערוך ערך צמת</b>
דרכא ליה חמרא אגבה דכרעיה — פי' דרך לו והכהו.
<b>הערוך ערך דרך ב</b>
כל הימים מטהרין בזוחלין, ופסולין לזבין ולמצורעים ולקדש בהן מי חטאת — פי' בערך טף.
<b>הערוך ערך זחל א</b>
<h2>דף קט:</h2>
רוחצין במי טבריא ובמי משרה ובימה של סדום אע"פ שיש לו חטטין בראשו.
<b>הערוך ערך חטגו</b>
אין אוכלין אזביון בשבת — פי' אזביון שומשוק בלשון רבנן כדאמר' רב יוסף אמר אזוב — אברתא בר המג, אזביון — אברתא בר הנג, עולא אמר מריא חיורא, ומסקנא רב פפי אמר שומשוק. אמר רב ירמיה כוותיה דרב פפי מסתברא, וכולי בשמנה שרצים.
<b>הערוך ערך אזביון</b>
ושותה את אבוב רועה — פי' עשב הוא ונקרא אנבוב אלרעי בלשון ישמעאל ופי' בגמ' חוטרא דרעיא — ומפרשין אותו ענף שגדל יחידי שאין לו ענפים אילך ואילך.
<b>הערוך ערך אבוב רועה</b>
עולא אמר (אזוביון) מריא חיורא — פי' בלעז מרויו.
<b>הערוך ערך מרגו</b>
רב פפי אמר שמשק — פירוש הוא אזוב שכתוב בתורה.
<b>הערוך ערך שמשק</b>
למאי אכלי ליה לקוקני — פי' תולעים.
<b>הערוך ערך קקני</b>
מאי יועזר — פוטנג — ירושלמי פוליטריכון, בלעז פוליו.
<b>הערוך ערך פטנג</b>
מאי יועזר — פוטנג למאי אכלי לה — לערקתא — פירוש גם זה תולעת שבכבד כמו אותו שפירשנו (ע"ז י"ב ע"ב), אבל זה נברא מאותו מאכל שמפורש בגמרא.
<b>הערוך ערך ערקא א</b>
ומגירי דרוביא אליבא ריקנא — פי' לולבי גפנים, פירוש אחר זרע פשתן.
<b>הערוך ערך גרגט</b>
ליבלע תחלי חיוורתא — פירוש שחליים לבנים.
<b>הערוך ערך תחל ג</b>
ליתי גרדא דאסינתא דגריד מעילאי לתתאי — פי' קליפה של סנה דאיגרד מעילאי לתתאי שיקלפנו [מלמעלה למטה שאם יקלפנו] ממטה למעלה דלמא נפקי התולעים כעין הגרידה ויצאו דרך פיו.
<b>הערוך ערך גרד א</b>
ולישליקה לשיכרא בי שבבי — פירוש בין השמשות. פ"א בין שכניו, תרג' "משכנתה" (שמות ג', כ"ב) משיבבתה. ס"א בי שיכבי — פי' בבית הקברות.
<b>הערוך ערך שבגה</b>
אפשיחה — פי' סדק ושבר, "וישסף שמואל את אגג" (ש"א ט"ו, ל"ג) תרג' ופשח שמואל.
<b>הערוך ערך פשח</b>
חומטריא — חוטרא רעיה — כבר פירשנו בערך אבוב רועה.
<b>הערוך ערך חטר ב</b>
ליתי חמשה כלילי — פי' ורדא. ויש אומרים בסילקו.
<b>הערוך ערך כליל ב</b>
ליתי אתרגא חליתא — "החדלתי את מתקי" (שופטים ט', י"א) תרגומו ית חליי, "מה מתוק מדבש" (שם יד, יח) תרגומו מה חלי מדבשא, "ותהי בפי כדבש למתוק" (יחזקאל ג', ג') תרגומו כדבש חלי.
<b>הערוך ערך חלגד</b>
ולותבה במללי דנורא וליכלה — פי' גחלים לוחשות.
<b>הערוך ערך מלל א</b>
מי רגלים בן ארבעים יום ברזינא — לזיבורא — פי' אם נשכו זיבורא ישתה אחד מח' ברביעית.
<b>הערוך ערך ברזינא</b>
ברזינא לזיבורא — פי' כוס של זכוכית ארוך שיעור טפח או יותר וקורין אותו ברזינא.
<b>הערוך ערך שפר ד</b>
אנגרון כנגר ותורייקי — פי' מים של אותו עשב הנקרא כנגר, ואמרינן שכנגר הן פקועות.
<b>הערוך ערך אנגרון ב</b>
אמר ר' יוחנן אנגרון כנגר ותירייקי מעלו בין לגילויא בין לכשפים — פירוש בתשובות יש במקומינו דבר שיוצא מאליו ויש שקורין אותו כנגר חרזוק לאלי והוא מר ובלשון ערבי חנטל וכששותין אותו מתיר כריסו והן הן פקועות.
<b>הערוך ערך כנגר</b>
אנגר כנגר ותירייקי — פי' סממנין שמערבין אותו ומשקין אותו למי שאחזתו חמה ושם אותו סם תרייקי.
<b>הערוך ערך תריק</b>
אידמי ליה כפרשה, אוכליה כשותא במילחא — כבר פירשנו בערך טרזין.
<b>הערוך ערך פרש א</b>
\ונפק מיניה גובי גובי — פירוש חתיכות.
<b>הערוך ערך גבגט</b>
האי מאן דטרקיה חויא, ליתי עוברא דחמרא חיורתי — פירוש לשון נשיכה.
<b>הערוך ערך טרק א</b>
<h2>דף קי.</h2>
בר קשא דפומבדיתא דטרקיה חיויא — פי' בר קשא מוכס העיר. וי"א ממונה על העיר.
<b>הערוך ערך בר קשא</b>
גזר רב יצחק בר ביסנא דליכא דלימטי אסא וגודמי גבי הלולא — פי' ענף.
<b>הערוך ערך גדם</b>
אסא וגודמי להלולא בטבלא — פירוש טבלא — קמפנא מעין הטבלא שמכניסין בו תלמידי חכמים לבית המדרש. בתרגום בפסוק דשיר השירים (א', א') "ושמחת לבב כהולך בחליל" (ישעיה ל', כ"ט) וחדוות ליבא דעמא דאזלין לאיתחזאה קדם ה' תלת זימנין בשתא במינין זמר וקל טבלא. "מאיש שומע שיר כסילים" (קהלת ז', ה') תרגום מגבר דאזל למשמע קל טבלא דשטיין.
<b>הערוך ערך טבלא א</b>
לסחוף דיקולא ארישיה וליהדקיה מיניה — פי' ישלשל דיקולא בראשו למטה בגופו עד שיעלה הנחש על הדיקולא.
<b>הערוך ערך סחף א</b>
ואי לא לשוור נגרא — "מקפץ על הגבעות" (שה"ש ב', ח') תרגום ושוור על שעבודא ק"צ שנין על צדקתא דאמהתא דמתילין לגבעתא.
<b>הערוך ערך שוור</b>
וליתי שחפי דקניא ולישדי התם, דכי אתי שמעי קליה — פי' קליפות הקנים.
<b>הערוך ערך שחף א</b>
ותימה ליה דשתנא היא — ובריש גמרא דפרק אין מעמידין (ע"ז כ"ד ע"ב) אמר רב ספרא כמאן קרו פרסאי לנדה דשתנא מהכא "כי דרך נשים לי" (בראשית ל"א, ל"ה).
<b>הערוך ערך דשתנא</b>
ליתי אגנא דתחלי וחמרא ריחנא, וליתיב התם ולטרוקינהו בהדי הדדי — פי' ערבו.
<b>הערוך ערך טרק א</b>
וכל המשקין לאתויי מאי לאתויי מי צלפי בחומץ — פירוש צלף הוא נצפא והוא פרחא והוא שם האילן ובלשון ישמעאל אל כבר ובלעז קפרא.
<b>הערוך ערך צלף ב</b>
חוץ ממי דקרים וכוס עיקרים — בגמ' בבלית מפרש מי דקלים. בירושלמי בסוף כיצד מברכין (ברכות פ"ו ה"ח) השותה מים לצמאו אומר שהכל נהיה בדברו, חוץ ממי דקרים שהוא מברך ברוך שברא מיני רפואות. אית תנאי דתנן מי דקרים ואית תנאי דתנו מי דקלים, מאן דאמר מי דקרים שהן דוקרין את המרה ומאן דאמר מי דקלים שהן יוצאין מבין שני דקלים.
<b>הערוך ערך דקר א</b>
תלאי — שאר אילנות גדולים.
<b>הערוך ערך צני</b>
וכוס עיקרין גמ' מאי כוס עיקרין. א"ר יוחנן ליתי מתקל קומא אלכסנדרית — עיי' בערך קומוס.
<b>הערוך ערך קמא ב</b>
מיתקל זוזא מגביא גילא — י"מ בלעז אלומי (אלום) והוא אלשב.
<b>הערוך ערך מגביא</b>
כורכמא רישקא — בערך רשק.
<b>הערוך ערך כרכום</b>
ומתקל זוזא כורכמא רישקא — פי' כרכום ששוה משקלו שקל כסף, רישקא אוריינטלי, "כפרים עם נרדים" (שה"ש ד', י"ג) תרגומו כופרין עם רשקין, "נרד וכרכם" (שם, י"ד) תרגומו רישקא ומוריקא.
<b>הערוך ערך רשק</b>
לירקונה — תרין בשיכרא ומיעקר — פי' סילון החוזר אדם שהתחיל להשתין ונטרד ולא גמר השתן מביא אותו לידי ירקון חולי שמראהו כירק.
<b>הערוך ערך ירק א</b>
<h2>דף קי:</h2>
תלתא קפיזי שמכי — פי' כלי שאינו מחזיק מ"ג ביצים שיעור שחייב בחלה.
<b>הערוך ערך קפז ב</b>
ליתי כונא דכמונא וכונא דמוריקא וכונא דשבלוליתא — פי' כונה — חופן.
<b>הערוך ערך כןגג</b>
כונא דשבלוליתא — פי' בערך כן, פירוש זרע תלתן.
<b>הערוך ערך שבליל</b>
שיעי דדני — פי' דבר שמלפפין בו החביות.
<b>הערוך ערך שעגא</b>
ליתי פשישנא ולישטרא — פי' עשב שאינו גס אלא רחב.
<b>הערוך ערך פשישנא</b>
ליתי הרנוגא דהיגתא רומייתא — פירוש מה שגדל סביב הסנה. היגתא כמו (לעיל ז' ע"א) היזמי והיגי.
<b>הערוך ערך הר נוגה</b>
ליתי שערתא דמשתכח בכפותא דכודנתא — הן זבלים.
<b>הערוך ערך כףגט</b>
ניתי מוניני דקמצא — פירוש ציר של ארבה. ניתי מוניני דנקירי — פירוש שאין בציר שום ארבה כלומר מנוקרים.
<b>הערוך ערך מנוני</b>
מוניני נקידי — פי' בערך מוניני.
<b>הערוך ערך נקד ב</b>
תלתא קפיזי קירא דנישתרופי — פי' שעוה שנעשת מאותו דבש שזב מן הכוורת כשהיא מלאה.
<b>הערוך ערך קרגב</b>
וג' קפוזי אהלא תולענא — פי' אדום כתולעת שני.
<b>הערוך ערך אהל א</b>
עילא — "ועירים עשרה" (בראשית ל"ב, ט"ז) תרג' ועילי עשרה.
<b>הערוך ערך עלגו</b>
מאפותיה — פי' בלשון חכמים פדחת ובלשון תורה מצח.
<b>הערוך ערך אפותא</b>
ואי לא ליתי דבר אחר חוטרנא — פי' חזיר מנומר. ס"א [דבר אחר חוטרתא — פי'] חזיר שיש לו חטורת.
<b>הערוך ערך חטר ג</b>
ואי לא ליכול כרתי מבתוותא דמשרא ס"א מכוותא — פי' מאמצע ערוגה.
<b>הערוך ערך בתוותא</b>
קלי — "טוב מעט בצדקה" (משלי ט"ז, ח') תרג' טב קליל בצדקה, "יוקח נא מעט מים" (בראשית י"ח, ד') תר"י קליל מיא.
<b>הערוך ערך קלגב</b>
הרוצה שיסרס תרנגול, יטול כרבלתו ומסתרס מאליו.
<b>הערוך ערך כרבל</b>
רמות רוח הוא דנקיטא ליה — פי' משום הכי מותר ליטול כרבלתו שממנו אינו מסתרס אלא משום הכי אינו נזקק שוב לזווג שרמות רוחא ניטלה ממנו, אבל לעולם אם היה אפילו ממילא הוה אסיר, והא דאמר ומיעקר שמותר הוא שכבר סריס הוא.
<b>הערוך ערך רם</b>
<h2>דף קיא.</h2>
בני מלכים סכין על גבי מכותיהן שמן ורד — "שושנת העמקים" (שה"ש ב', א') תרגומו ועובדי יאין כוורדא דבמישר גינניתא דעדן.
<b>הערוך ערך ורד</b>
החושש בשיניו לא יגמע בהן החומץ ורמינן עלה והתניא לא יגמע וכו' עד לא קשיא, כאן — קודם טיבול, כאן — לאחר טיבול — פירוש קודם שטבל פתו בחומץ מגמע ובולע דלא מיחזי כרפואה אלא כשותה, אבל לאחר שהטביל פתו בחומץ לא יגמע ובולע דמיחזי כרפואה כיון דטביל ביה מאיס לשתייה. (פ"א) [ס"א] רבא אמר אפילו תימא מגמע ובולע, הא דתניא שרי לפני טיבול — כלומר קודם אכילה שרי, ומתניתין דאסור לגמע ולבלוע — לאחר טיבול והוא לאחר אכילה. וממאי דטיבול לשון אכילה הוא דתנן (פסחים קי"ד ע"א) הביאו לפניו מטבל בחזרת... וטעמא מאי שחומץ קודם אכילה אינו מרפא אבל לאחר אכילה מרפא, ומפורש בירושלמי מודין חכמים לרבי במגמע חומץ של תרומה אחר טיבולו שמשלם קרן וחומש שהחומץ מיישב את הנפש.
<b>הערוך ערך טבל א</b>
והאמר רב שימי בר חייא משמיה דבר האי מסוברייא דנזייתא אסור להדוקיה ביומא טבא — פי' הגאון בשבת נזייתא — כד של יין או של שכר, ומסובריא הוא הנקב שעשוי להוציא בו יין בזמן שהיין יוצא משם אם בא לסתמו ולהדקו ואמר למנוע שפיכות יין אני מתכוין ולא לסתום הפתח, קאמר רב דבהא מודה ר' שמעון, וכן פירש רבינו חננאל בסוף הפרק, ולמעלה מזה הפרק. ובכתובות (ו' ע"א) פי' מגופת החבית העשויה ממטלת או ממוך וכיוצא בו, אמר רב אסור לאמץ סתימתו דאתי לידי סחיטה והכא אע"פ שאינו מתכוין לסחיטה אלא למיגף פי החבית בלבד כיון שסחט אסור דלא כר' שמעון, לדברי שניהן האי נקב למעלה מן הכד הוא, ועל כן אסרו חכמים להדוקיה אלא לשומו רפה, למאן דאסר משום סתימת הפתח כיון שמהדקו נראה כמחבר, למאן דאסר משום סחיטה ניחא ליה שיזוב היין בתוך הכד הלכך אסור. אבל בנקב מן הצד כמו שיש לחביות שלנו לא אסרו להדוקי ביומא טבא כדי שלא יאבד היין ואפילו אם יסחוט כיון שילך לאיבוד לא ניחא. ובערך פסיק מפורש לענין דבר שאין מתכוין (סוכה ל"ג ע"ב) כגון דעביד בארעא דלאו דידיה דכיון דלא מטי ליה הנאה שרי.
<b>הערוך ערך סבר ה</b>
<h2>דף קיא:</h2>
קטרי דקיטרי באסתדירא — [פירוש] הוא אסקריא והוא תורן שקושרין בו חבל קטן והוא קשר של קיימא שהוא כמין טבעת ואינו ניתר לעולם, וחבל אחר שקושרין באותו טבעת דעיילי ביה נגרי [מושכי] הקלע כשבאין להרימו על הספינה והוא קטרא דקטרי [באסתדירא] וכך היו עושין לספינה מנקבין בה ועושין לה כמין טבעת ואינו זז משם לעולם וחבל אחר ארוך פעמים קושרו בו ופעמים מתירו ואינו של קיימא.
<b>הערוך ערך אסתדירא</b>
אלא קטרא דזממא גופיה — פי' נוקבין ליה לחוטמיה דגמלא ומביאין יתד וקוטרין ביה אפסרא זוטא והיינו זממא, וקשר של קיימא הוא, ובתר הכין קטרין בההוא אפסר חבלא אריכא דמשכין ליה לגמלא ביה, והוא קטרא דקטרין בזממא. "ויפתח הגמלים" (בראשית כ"ד, ל"ב) ת"י ושרי זממי גמליא, "ומתגי בשפתיך" (מ"ב י"ט, כ"ח) תרגום וזמם בשפוותך, "ורסן מתעה" (ישעיה ל', כ"ח) תרג' וזמם דטעו.
<b>הערוך ערך זמם ב</b>
וכקשר הספנים — "כל אניות הים ומלחיהם" (יחזקאל כ"ז, ט') תרגומו כל נחותי ספיני ימא וספניהון.
<b>הערוך ערך ספן א</b>
חוטי סבכה של פסיקיא — פי' קושרת אשה מפתחי חלוק — היינו הקרסים והלולאות שמדבקות הבגד בצוארה ופעמים שאין לה קרסים אלא ציצין יוצאין מבגד עצמו וקושרת אותן, וסבכה שבראשה חוטין יוצאין ממנה וקושרת אותם לאחוריה והכי משמע, וחוטים של פסיקיא שהיא חוגרת שקושרת במתניה וחוטין יוצאין משני ראשיה שקושרת אותן. "השביסים והשהרונים" (ישעיה ג', י"ח) תרג' שביסיא וסיבכיא.
<b>הערוך ערך סבכה</b>
חוטי סבכה של פסיקיא — בערך סבכה מפורש "ותחת חגורה נקפה" (ישעיה ג', כ"ד) תרג' ואתרא דהוון אסרן פסיקיא.
<b>הערוך ערך פסיקיא</b>
<h2>דף קיב.</h2>
בדאושכפי — פי' אומנין של מנעלים.
<b>הערוך ערך אשכף</b>
סנדל אסנדל לא קשיא, הא דקתני חייב — בדטייעי, דקטרי אושכפי, פטור אבל אסור — בדחומרתא — כבר פירשנו בערך חמר.
<b>הערוך ערך טייע</b>
פטור אבל אסור — בדחומרתא — פי' מכנף כולהו ומעיילן בחומרתא דהיא כעין טבעת כגון לולאות, דכד בעי מעיק והדר קטיר מאבראי דחומרתא וכד בעי מרווח. פי' סנדל טייע כתב ר"ח שמענו שהוא כגון האי דקרו בלשון ערבי תאסומה דעבידא ליה לפי מדת איסתוורא דכרעיה, ועביד ליה חומרתא ומכנף רצועות דסנדל לכולהו ומעייל להו בחומרתא וכד בעי מעיק להו והדר קטר מאבראי וכד בעי מרווח.
<b>הערוך ערך חמר י</b>
<h2>דף קיב:</h2>
תהא משנתינו בסנדל שיש לו ד' אזנים וד' תרסיותים, שלא לשבור דבריו של ר' יוחנן — פי' רצועות של סנדל הן ששמן בלשון ערבי שראך.
<b>הערוך ערך תרסית</b>
דאית ליה שלבא — פי' כגון דדי הכיור שמקלחין המים אע"ג דיכיל לאורוקי המרק מן השליבא מותר להתירה.
<b>הערוך ערך שלב ב</b>
<h2>דף קיג.</h2>
רבי יהודה אמר כורך עליו פונדא או פסיקיא — פירוש פונדא ממש בלעז והוא ענין פסיקיא של עור שהוא תרגום "חגורה" (ישעיה ג', כ"ד).
<b>הערוך ערך פנדה</b>
כלי קוואי מותר לטלטלן בשבת — פי' כלי אומנות האורג כגון האיכסן והכבד — שהיריעה תלויה בו מלמעלה, והכבד — שפשוטה עליו מלמטה — מותר לטלטלן בשבת.
<b>הערוך ערך קווי</b>
בעא מיניה ר' יוחנן מר' יהודה בר ליואי כלי קיואי כגון כובד העליון וכובד התחתון מהו לטלטלן בשבת — פי' שני קנים יש לאורג אחד למעלה ואחד למטה זה באורגין העומדין, אבל האורגין כשיושבין בחפירה מניחין רגליהן על לוח אחת ומורידין על לוח אחת ומעלין ותלוי אבן בשביל שיכביד על השתי וימתח.
<b>הערוך ערך כבד ד</b>
מקפלים את הכלים — לשון כפילה הוא.
<b>הערוך ערך קפל א</b>
כיון דכל יומא לא עביד הכי, והאידנא עביד הכי — לא מתחזי כרמות רוחא — פי' משום גסות הרוח.
<b>הערוך ערך רם</b>
<h2>דף קיג:</h2>
דמיתווסן — לשון גיעול הוא.
<b>הערוך ערך ווס</b>
שנער — עיין בערך צל.
<b>הערוך ערך שנער</b>
למה נקרא שמה צולה. [אמר ריש לקיש] שכל מתי עולם נצטללו שם, ורבי יוחנן אמר למה נקרא שמה שנער שכל מתי עולם ננערו לשם — "צללו כעופרת" (שמות ט"ו, י').
<b>הערוך ערך צל ו</b>
ההוא גברא דאכל גרגשתא, ואכל תחלי, וקדחי ליה לליביה ומית — פי' עפר נקי שאין בו תערובת.
<b>הערוך ערך גרגשתא</b>
ההוא גברא דאכיל גרגושתא ואכל תחלי וקדחי ליה — פירוש שחלים.
<b>הערוך ערך תחל ג</b>
וקדחו — פי' צמחו.
<b>הערוך ערך קדח ג</b>
אהורייריה דר' עתיר משבור מלכא — פי' שומר ארוות הסוסים. "וחמור אבוס בעליו" (ישעיה א', ג') תרג' וחמרא אוריה דמריה.
<b>הערוך ערך אהוריירי</b>
<h2>דף קיד.</h2>
כל תלמיד חכם שנמצא רבב על בגדו — פי' כרבב שומן וקירא ונפטא וזפת וכיוצא בהן, אם נמצא על בגדו של חכם חשוב ממשניאי התורה שאין בני אדם דבקין בו שלא יתלכלך מלבושם ממנו. פירוש רבד — דם יבש כמו ריבדא דכוסילתא (נדה ס"ז ע"א) אמר רמי בר אבא האי ריבדא דכוסילתא עד תלתא יומי לא חייץ מכאן ואילך חייץ, ותלמיד חכם שנמצא דם על בגדו העליון הרי זה מכוער.
<b>הערוך ערך רבב</b>
ר' יוסי אומר של בנאים — מצד אחד חוצץ — פי' ר' יוחנן בנאים אלו תלמידי חכמים שעסוקין בבנינו של עולם וקפדי על רבב שבבגדיהן לכבסו ולהוציאו שלא יהו מן המשניאים, לפיכך אפילו בצד אחד נראה חוצץ, ולא עלתה לו טבילה, אבל בגדי הבורים אם רבב עבר מצד לצד — חוצץ, ואם לאו — אינו חוצץ, וכן הלכה.
<b>הערוך ערך בן ד</b>
בכלים האוליירין הבאים ממדינת הים וכו' — פי' בגדים הן ודרכן המלבושין כגון מיני כסותא — לבנים, והגלימא כגון מיני דמתעטפי — סומקי, בסוף גמ' דואילו קשרים, וכן בס"ג דכל היד (נדה כ'). בני אל תקברוני לא בכלים לבנים ולא בכלים שחורים... אלא... באוליירין הבאים ממדינת הים וכו' — פי' בגדים וכו' כדלעיל.
<b>הערוך ערך אליירין א</b>
<h2>דף קיד:</h2>
יום הכפורים שחל להיות בשבת מותר בקניבת ירק — פי' שחותך.
<b>הערוך ערך קנב</b>
<h2>דף קטו.</h2>
קא מחרפי — פי'... מקדימין.
<b>הערוך ערך חרף ב</b>
עברית (עלמית) [עילמית] — פי' לשון דעבר הנהר.
<b>הערוך ערך עבר ג</b>
שקעוהו תחת הנדבך — פי' "נדבכין די אבן גלל" (עזרא ו', ד'), "וטור סביב (בהן) [בהם]" (יחזקאל מ"ו, כ"ג) תרג' ונדבכין עבידין להון, ובתלמוד (לעיל ק"ב ע"ב) שמו דומוס והוא שורת בניין החומה.
<b>הערוך ערך נדבך</b>
<h2>דף קטו:</h2>
נטל טומוס של ברכות — פירוש קלף שעושין מן קליפה של עץ ובלעז נקרא טומו.
<b>הערוך ערך טמס</b>
<h2>דף קטז.</h2>
הגליונים שלמעלה — וכו' פי' שלמעלה ושלמטה בדף, שבתחילה ושבסוף קודם שמתחיל בראשית ושאחר כל היד החזקה, מקום דלא כתיב ביה מידעם, כדתנן בידים פ"ג (מ"ד) הגליון שבספר שלמעלה ושלמטה שבתחילה ושבסוף מטמא את הידים. ותיפוק ליה משום גליון דידיה — מקום כתב לא קא מיבעיא לי, דכי קדוש אגב כתב הוא דקדוש — וכבר פירשנו בערך און גליון.
<b>הערוך ערך גליון</b>
קודד כל אזכרות שבו — פי' ענין נקיבה וחתיכה.
<b>הערוך ערך קדגא</b>
רב לא אזיל לבי אבידן, וכ"ש לבי נצרופי — פי' בי אבידן — חצר ידועה למלכים ויש בה ספרי חכמות מכל אומה ויש בה ספרי תורה נביאים וכתובים כתובים בלשון הקדש, ומפני שאינו ידוע מי כתבם או ישראל או זולתן על כן רפיא ביד רבי אבהו להורות עליהן להצילן. ובזה בי אבידן נקבצין מכל אומה חכמים ונושאין ונותנין בדברי חכמות ובדיני כל אומה ולשון.
<b>הערוך ערך בי אבידן</b>
בי נצרופי — פי' בי נצרופי היה כמו בי אבידן שפירשתי למעלה. מיהו בבי נצרופי היה ע"ז, כדאמר בע"ז בפ' כל הצלמין בגמ' (מ"ח ע"א) איזו היא אשרה אמר שמואל כגון דאמר הני תמרי להוון לשיכרא דבי נצרופי.
<b>הערוך ערך בי נצרופי</b>
און גליון — פי' נכתב און על הגליון שהוא הנייר.
<b>הערוך ערך און</b>
ההוא פלוסופה דהוה בשבבותיה דרבן גמליאל — פי' חוזה בכוכבים.
<b>הערוך ערך פלסופה</b>
<h2>דף קטז:</h2>
אתא חמרא לובא בטשא לשרגא — פי' בעיטא שהיא רפיסה ברגל.
<b>הערוך ערך בטש</b>
מצילין תיק הספר עם הספר — פי' נרתק. "שלף ויצא מגוה" (איוב כ', כ"ה) תרגומו שלף ונפק מן תיקא.
<b>הערוך ערך תק א</b>
מבוי מפולש — פי' פתוח משני צדדין.
<b>הערוך ערך פלש א</b>
אי בעית אימא דמנח אפתורא דדהבא, אי נמי יומא דאסתנא — פי' יומא דאסתנא — יום שמנשבת בו רוח צפונית, ולארבע רוחות יש להן שמות רוח מזרחית — שותא (לעיל ל"ב ע"א), רוח מערבית — אוריה (קדושין י"ב ע"ב), רוח צפונית — אסתנא, רוח דרומית — (שריא) [שדיא] נשיב (גיטין ל"א ע"ב) כמו משיב. "מצפון זהב יאתה" (איוב ל"ז, כ"ב) תרג' מן ציפונא אסתנא ייתי.
<b>הערוך ערך אסתנא</b>
<h2>דף קיז.</h2>
מודה ר' שמעון בפסיק רישיה ולא ימות דשקיל ליה בברזי — פי' מי שחתך ראשו של חי הכל יודעין כי בחתיכת ראשו ימות, ואם אמר איני מתכוון... אין ממש בדבריו אלא הרי [הוא] כמתכוון.
<b>הערוך ערך פסק</b>
לא צריכא דשקיל ליה בברזי — פי' ברזי — נקבים, והכי קאמר מאן דבזע ליה לעור כשהוא מפשיטו מוכחא מילתא דלא בעי לעור ואין לו הנאה ממנו ולא דמי לפסיק רישיה ולא ימות. "אכה בדוד ובקיר" (שמואל א' י"ח, י"א) תרג' ואברזיניה בכותלא.
<b>הערוך ערך ברז א</b>
<h2>דף קיז:</h2>
ת"ר הציל פת נקייה אינו מציל פת הרדאה — פי' לחם עב ולשון לעז הוא (קשה) ארדו.
<b>הערוך ערך רד ו</b>
ר' זירא הוה בצע אכולא שירותא — "ויעש להם משתה" (בראשית כ"ט, כ"ב) תר"י ועבד להון שירו, "וארוחתו ארוחת תמיד" (מ"ב כ"ה, ל') תרג' ושירותיה שירו תדירא.
<b>הערוך ערך שר י</b>
<h2>דף קיח.</h2>
והא דתנן אין פוחתין לעני העובר ממקום למקום מככר בפונדיון מד' סאין בסלע — פי' מ"ח פונדיונין בסלע ובד' סאין יש כ"ד קבין, יבוא חצי קב שהוא י"ב בצים בפונדיון אחד. מניין שמ"ח פונדיונין לסלע. דתניא בתוספתא דבבא בתרא (פ"ה) פרוטה שאמרו אחד משמונה לאיסר, איסר אחד מכ"ד לדינר, שש מעה כסף דינר, מעה ב' פונדיונין, פונדיון שני אסרין, הנה יעלו שנים עשר פונדיונין לדינר וד' דינרין לסלע יעלו מ"ח פונדיונין. סאה — ששה קבין, לארבע סאין יעלו כ"ד קבין.
<b>הערוך ערך ככר</b>
<h2>דף קיח:</h2>
כסא דהרסנא — פי' מביאין דגים קטנים מלוחין וקמח וחומץ ומבשלין אותו.
<b>הערוך ערך הרסנא</b>
אלמלא משמרין ישראל שתי שבתות — פי' אלו — אם לא, ויש שפירשו אלו — אם לו.
<b>הערוך ערך אלמלא</b>
אמר ר' חייא בר אבא ...מצוה להתפלל עם דמדומי חמה. אמר ר' זירא מאי קראה — "יראוך עם שמש ולפני ירח דור דורים" פי' יראוך עם שמש — בשחר, ולפני ירח — היינו דמדום ערב, כלומר קודם שקיעת החמה.
<b>הערוך ערך דמדום</b>
שלא הכניס ידו למטה באבנטו — תשובה לרב האי וששאלתם הא דאמור רבנן ברבינו הקדוש שלא הכניס ידו למטה באבנטו היכי מפרשינן, ובקינוח ובמילי אחריני היכי עביד בין הוא ובין ההיא דר' טרפון (נדה י"ג ע"ב)... [תשובה] כבר מוקמינן שלא בשעת קינוח בצרור ובחרס שפיר דמי, אבל במים [בידו] אינו צריך ליגע, ועוד שאין מכניס ידו כדי שתגע באמה אלא כשידו מלובשת מטלית עבה, דתנן (נדה נ"ד ע"ב) כל היד המרבה לבדוק בנשים משובחת ובאנשים תקצץ, ותנא בד"א לענין שכבת זרע, אבל לענין זיבה אף הוא משובח כנשים, ואפילו בשכבת זרע אם בא לבדוק עצמו בצרור ובחרס בודק, אבל במטלית לא, והתניא בודק עצמו במטלית ובכל דבר שירצה, כדאמר אביי במטלית עבה, ודברים הללו מפנים אבל מאחור לית לן בה, וכל כך למה מפני החימום שלא יבא לידי הוצאת שכבת זרע לבטלה.
<b>הערוך ערך אםגד</b>
<h2>דף קיט.</h2>
לא מזגינא רישי אבי סדיא כמה דלא מהפיכנא בזכותיה — פי' לא שכבתי על המטה.
<b>הערוך ערך זגגו</b>
קריבו ליה ג' סאוי טחיי — פי' ג' סאים פת, שהיו פניו טחין מלמעלה דבר מעולה.
<b>הערוך ערך טחגא</b>
ומשלם להו הצינורא דדשא — פי' בערך צר.
<b>הערוך ערך צנר ב</b>
אמר להו אשור הייא [אשור הייא] — פי' אשור היי — מהרו מהרו.
<b>הערוך ערך אשר ג</b>
אשור הייא אשור הייא — פירוש הייא מהרה.
<b>הערוך ערך הייא</b>
היי — פי' הוא מהרה.
<b>הערוך ערך עגל ט</b>
ר' אבהו הוה יתיב אתכתקא דשגא ומשייף נורא — עיין ערך שגא.
<b>הערוך ערך תכתך</b>
ר' אבהו יתיב אתכתכא דשגא ומשייף נורא — מלשון "נשפת ברוחך" (שמות ט"ו, י')]
<b>הערוך ערך שףגי</b>
רב ענן לבש גונדא — פי' בגדים שחורים.
<b>הערוך ערך גנד א</b>
רבא מלח שיבוטא — פי' שיבוטא דג גדול כענין בהמה גדולה בים.
<b>הערוך ערך שבטא</b>
רב נחמן בר יצחק מכתיף עייל מכתיף נפיק.
<b>הערוך ערך כתף</b>
אמר ליה כלדאי כולהו נכסיך — יוסי מוקיר שבי אכיל להו — פי' חוזים בכוכבים.
<b>הערוך ערך כלדאי</b>
זבנינהו לכוליה נכסיה, וזבן בהו מרגניתא, אותבה בסיניה — פי' סיינא כובע שמשימין בני אדם בראשיהן יוצא כמין פסל מן הראש כשיעור טפח הן חסר הן יתר ומאהיל על הפנים שלא יכם השמש.
<b>הערוך ערך סיין</b>
אשכח ביה מרגניתא, זבנה י"ב עיליתא דדינרי — פי' כלי קטן כמו אנטל.
<b>הערוך ערך עלת ב</b>
<h2>דף קיט:</h2>
מלוגמא — פי' רפואה.
<b>הערוך ערך מלוגמא</b>
אין העולם מתקיים אלא בהבל פיהם של תינוקות של בית רבן.
<b>הערוך ערך הבל א</b>
<h2>דף קכ.</h2>
ולובש כל מה שיכול ללבוש — פי' רבינו חננאל ואפילו יותר מי"ח כלים וכן הלכה וקא משמע לן דמותר להערים.
<b>הערוך ערך ערם א</b>
כאן — בבא לקפל, כאן בבא להציל — פי' בבא לקפל כגון שמקבץ ונוטל מתוך הבית ממקומות הרבה בכמה כלים אין לו להציל אלא ג' סעודות, בכלי אחד שנוטל כולו אפילו יש שם מאה סעודות שרי.
<b>הערוך ערך קפל א</b>
ואלו הן י"ח כלים מקטורן, ואנקולי — פי' כמו מעיל ובלשון ישמעאל ברנוס שיש לו בית ראש ועוטף בו הלובשו ויש בו לולאות וקרסים שמחברן והוא כמו מלבוש.
<b>הערוך ערך מקטורין</b>
מקטורן — שהוא מכוסה מן הבגד מבחוץ.
<b>הערוך ערך ספל</b>
מקטורן, אונקלי, ופונדא — פירוש בגד דקיק שלובש אדם על בשרו, וכן שנינו בסוף מגילה לענין תפילין של יד (כ"ד ע"ב) צפה זהב ונתנה על בית [יד] אונקלי שלו הרי זו דרך החיצונים, וכן בפרק אלו הן הנשרפין בגמרא דהגונב את הקסוה (סנהדרין פ"ב ע"א) שלף שננא והניחה באונקלי.
<b>הערוך ערך אונקלי</b>
הקנבס של פשתן — פי' הוא חלוק התחתון שלובשין אותו לא על בשרו אלא על אונקלי ובלעז גונא, והוא תחת החלוק שלמעלה.
<b>הערוך ערך קנבס</b>
קנבוס של פשתן וחלוק — פי' המלבוש העליון. ובלע"ז (גלימה) פלודילו.
<b>הערוך ערך חלוק</b>
אפיליון ומעפורת — פירוש מסוה.
<b>הערוך ערך אפיליון</b>
שני סווריקין פירוש עדילרין. ס"א ספריקין ופי' [אחר] במקומו.
<b>הערוך ערך סוורק</b>
מעפורת ושני ספרקין יש שגורסין סוברקין והן בלשון יון המכנסים והגאון פירש כלים שמלבישין בהן הידים עם האציל ויש בהן בתי אצבעות.
<b>הערוך ערך ספרק</b>
שני אנפליאות — והוא כמו אמפליא שפי' למעלה.
<b>הערוך ערך אנפליא</b>
ב' מנעלים וב' אנפליאות וב' פרגודין — בב"ר פרשת פ"ה (פ"ד) "כתנת פסים" זה פרגוד ותר"י (בראשית ל"ז, ג') פרגוד מצוייר.
<b>הערוך ערך פרגד ב</b>
על גבי שידה תיבה ומגדל — פי' דומה לתיבה כדכתיב "שידה ושידות" (קהלת ב', ח') ואע"ג דבגיטין לאו כי האי גוונא דגרסינן בר"ג דפרק מי שאחזו (ס"ח ע"א) שידה ושידות הכא תרגימו שידא ושידתין קיימא לן אין מקרא יוצא מידי פשוטו.
<b>הערוך ערך שדה א</b>
<h2>דף קכא.</h2>
ובאו אנשי גסטרא של צפורי לכבותה, מפני שאפיטרופוס של מלך היה — ענין שולטנות המה.
<b>הערוך ערך גסטר ג</b>
מעשה בא לפני רבן יוחנן בן זכאי בערב, ואמר חושש אני לו מחטאת — "חצרים תשב קדר" (ישעיה מ"ב, י"א) תרגומו פצחין דיתבין במדבר ערבאי, "כל צאן קדר" (שם ס', ז') כל ען ערבאי.
<b>הערוך ערך ערב ד</b>
<h2>דף קכא:</h2>
ההוא עכברא דאשתכח באספרמקי דר' אשי אמר להו נקטוהי בצוציתיה ואפקוה לבר — פי' אספרמקי — מיני בשמים הן.
<b>הערוך ערך אספרמקי</b>
אמר עולא ואיתימא רבה בר הונא בנשופין בו — כמו "שאפה רוח" (ירמיה ב', כ"ד).
<b>הערוך ערך שףגי</b>
והרגו נוותי אחד — פי' שם מקום כדכתיב "בניות ברמה" (ש"א י"ט, י"ט).
<b>הערוך ערך נוות, נווט</b>
פמוטות של בית ר' מותר לטלטלן בשבת — פי' מנורה סתם יש לה קנים כמו אותו של משה ושאין לה אלא עמוד אחד ובראשו נר אחד נקראת פמוט.
<b>הערוך ערך פמוט</b>
<h2>דף קכב.</h2>
עשה גוי כבש לירד בו הזקנים — פירוש כמין עץ גדול יש לבעלי הספינות כשבאין לירד, באותו עץ יורדין מן הספינה לארץ כדי שלא יטבלו כפות רגליהם במים ושם אותו עץ כבש.
<b>הערוך ערך כבש ה</b>
עשה גוי כבש לירד בו — והוא עץ ארוך וחקוק בו חבקים מקום נתינת פרסת הרגל ומושיטין אותו מן הספינה ליבשה ויורדין ועולין עליו ובלעז אסכלה.
<b>הערוך ערך אסכלה</b>
מעמיד אדם את בהמתו על גבי עשבים בשבת אבל לא על גבי מוקצה — פי' גאון זצ"ל המוקצה הוא המקום המוכן להקצות בו פירות כדי ליבשן כדי שתגמר מלאכתן... פ"א פירות שלא נגמרה מלאכתן קרי מוקצה, כדתנן (ביצה ל"ד ע"א) עומד אדם על המוקצה.
<b>הערוך ערך מקצה</b>
<h2>דף קכב:</h2>
קורנס לפצוע בו אגוזים — פי' קורנס — מקבת קטנה של ברזל, פטיש — גדול.
<b>הערוך ערך קרנס א</b>
נוטל אדם קורנס לפצע בו אגוזין — "ויבקע עצי עולה" (בראשית כ"ב, ג') תרג' ירושלמי ופצע קיצין לעלתא.
<b>הערוך ערך פצע א</b>
מגריפה לגרוף בה את הגרוגרת — "ויעיו" (שמות כ"ז, ג') תרגום ומגרופייתיה.
<b>הערוך ערך גרף ג</b>
מגריפה לגרוף בה את הגרוגרות — פי' גרוגרות תאנים יבשות מפורדות. דבילה — מחברת תאנים קרויין בין רטובין בין יבשין.
<b>הערוך ערך גרגרת ב</b>
את הרחת ואת המזלג — כדכתיב "אשר זורה ברחת" (ישעיה ל', כ"ד) ויש לו שם אחר בתלמוד (סוכה י"ד, א') עתר.
<b>הערוך ערך רחת</b>
ואת הכוש ואת הכרכר — פי' כוש שטוות בו הנשים פשתן או צמר והוא הפלך, כוש בלעז פוסו ובל' ישמעאל מגזל והוא קרוב לתרג' ירוש' טוו (שמות ל"ה, כ"ה) גזלן.
<b>הערוך ערך כש ג</b>
ושל סקאין — פי' מחט גדולה שתופרין בה הסקין.
<b>הערוך ערך סקגב</b>
אדרבא בשבת מוכנים על גבי אביהם — פירוש מכח רב וגדול יתכן דבר אחר.
<b>הערוך ערך אדרבא</b>
ושל לול של תרנגולים — לא נוטלין ולא מחזירין — ולול הוא בית התרנגולים שהוא עשוי בנין חלול לקנן בו התרנגולין, כדכתיב (מ"א ו', ח') "ובלולים יעלו" שהן חלולים כגון ארובה להיות עולין ויורדין בתוכם.
<b>הערוך ערך לול א</b>
גזירה שמא יתקע — פי' שמא יתקע בה מסמר או יתד.
<b>הערוך ערך תקע א</b>
<h2>דף קכג.</h2>
מדוכה אם יש בה שום — מטלטלין אותה — ופי' מהם בערך דך.
<b>הערוך ערך מדך</b>
הכל מודים בסכי זיירי ומזורי, כיון דקפיד עלייהו — מייחד להו מקום — פירוש סיכי הן יתדות המוכנין לנער בהן משי וכדומה לו, [הוא] תרג' "יתידות" (שמות כ"ז, י"ט) סיכי, זיארי — כלי עץ כגון קרשים שכובשין בהן את הבגדים כדתנן (לקמן קמ"א ע"א) מכבש של בעלי בתים מזורי — כלי עץ שהכובס מכה בו את הבגדים על האבן בעת שמלבן אלו כולן קפיד עליהן שלא יתעוותו או יפגמו שאם יפגמו יקרעו הבגדים והמשי, לפיכך מסיח דעתו מלטלטלן ונעשו מוקצין, ועל כן אסור לטלטלן, וכן הוא מפורש בתלמוד ארץ ישראל (ירו' שבת פי"ז ה"ב) בזירא דיעצר ביה במזורא דחביט ביה בבוכנא די כתיש ביה.
<b>הערוך ערך זיירי</b>
ת"ר בסוף תוספ' שבת (פי"ז) פגה שטמנה בתבן — פי' פגה כדכתיב "התאנה חנטה פגיה" (שה"ש ב', י"ג) והן פירות שלא נתבשלו באילן וטמנן בתבן להתבשל בחמות התבן להיכשר לאכילה.
<b>הערוך ערך פגגד</b>
האי פוגלא ממעלה למטה — שרי — פי' פוגלא — צנון. אם יש לאדם פוגלא טמונה בתבן או אפילו בעפר תיחוח עומדת כעין נטועה ראשה ועליה מגולין, כשבא ליטלה אם אוחז בעלים ומושך הראש ומסלקה — זהו ממעלה למטה אע"פ כשמגביה התבן משתרבב ויורד — [שרי]. אבל לאחוז קצה הראש הטמונה ולהגביהה ממטה למעלה — לא.
<b>הערוך ערך פגלא</b>
מחט דניטל חודה או עוקצה — זורקה לבין הגרוטאות — פירוש מסמרות שבורין ושברי ברזל אשר יתאספו ויתקבצו ולשון יון הוא. ויש אומרין כל מיני מתכות השבורין בין כסף בין זהב.
<b>הערוך ערך גרט</b>
אסובי ינוקא, רב נחמן — אסר, ורב ששת — שרי — פי' כשנפלה ערלת הגרון של תינוק משימה החיה אצבעה בפיו ומסלקת אותה הערלה ופעמים שמקיא התינוק על כן הקשה לו והא אין עושין אפיקטויזין.
<b>הערוך ערך אסובי</b>
<h2>דף קכג:</h2>
חוץ ממסר הגדול — "וישם במגרה" (ש"ב י"ב, ל"א) תרגומו ומסר יתהון במסרין, "מגררות במגרה" (מ"א ז', ט').
<b>הערוך ערך מסר א</b>
חוץ מן המסר הגדול — פי' מסר הוא המגירה.
<b>הערוך ערך סרגא</b>
אובלא דקצרי — פי' כלי של ברזל הוא וברייתו כעציץ של קנקן ושיעורו כחצי קנקן של יין ומנוקב נקבין דקין, וכשמתגפרין הכלים כופין אותו ומניחין תחתיו גפרית על הגחלים, ופורסין על אותו אובלא הבגדים ומתגפרין ומתלבנים. פ"א של ר"ח ז"ל אבן גדולה שנותן הכובס עליה הבגדים והיריעה שרוצה ללבנה והיא שרויה במים ומכה עליה במזור מכה ומהפך ומכה ועוד שורה ומכה, ואחרי שישלים שוטחה ומיבשה ועוד חוזר ושורה ומיבש פעם אחר פעם עד שתתלבן היטב. פ"א ערבה של כובסין שהיא מנוקבת ויוצאין המים ומשיירין הבגדים כמו שעושות הנשים שלנו שמכבסות הבגדים. וי"א כלי של כובסין שהוא מנוקב ומזלפין בו מים על הבגדים. ומסתברא דמנוקב הוא כמפורש בריש חלק (סנהדרין צ"ב ע"א) מנקבין אותו ככברה, אמר אביי כי אובלא דקצרי ובית קיבול יש לו מדגרסינן בענין אחז בג' מלכים (שם ק"ד ע"א) אובלא דקצרי סחוף על רישיה.
<b>הערוך ערך אבל ג</b>
חרבא דאושכפא — פירוש אוזמל של שכף כמו תרגום "חרבות צורים" (יהושע ה', ב') אזמילוון והוא שמגרדין בהן העורות.
<b>הערוך ערך חרב ב</b>
חרבא דאושכפי — פירוש אומנין של מנעלים.
<b>הערוך ערך אשכף</b>
אמר אביי חרבא דאושכפי, וסכינא דאשכבתא, וחצינא דנגרי — כיתד של מחרישה דמו — ובסוף גמרא דפרק המקבל (ב"מ קט"ז ע"א) ההוא גברא דחבל סכינא דאשכבתא מחבריה, פי' סכין המיוחדת לשחיטה והיא החלפה, ס"א סכינא דאשכפתא — פי' סכין של אשכף שמקצע בה העורות. ומסתברא דהיא החלפה, דאמרינן (בב"מ שם) כיון דמיפגמה, ואין הפגימה פוסלת אלא השחיטה, ועוד היא נקראת חרבא.
<b>הערוך ערך סכין א</b>
חרבא דאושכפי וסכינא דאשכבתא — פירוש של קצבים שחותכים בו בשר.
<b>הערוך ערך אשכבתא</b>
אמר אביי חרבא דאושכפי, וסכינא דאשכבתא, וחצינא דנגרי — כיתד של מחרישה דמו — "חרש ברזל מעצד" (ישעיה מ"ד, י"ב) תרג' נפחא מברזלא חצינא, וכן תרגום "מעשה ידי חרש במעצד" (ירמיה י', ג').
<b>הערוך ערך חצן</b>
ג' כלים ניטלין בשבת, מקצוע של דבילה — וכו' פי' כלי ברזל שחותכין בו דבילה העשויה עיגול. ודומה זה למוקצה שלפניו.
<b>הערוך ערך מקצוע א</b>
ג' כלים נטלין בשבת, מקצוע של דבילה, וזומאלסטרון של קדירה, וסכין קטנה שעל גבי השלחן. ס"א זומניסטרה — פי' כלי של מתכת ראשו אחד מזלג וראשו אחד כף, מזלג מעלין בו בשר מן הקדירה וכף מעלין בו מרק. פ"א כעין תרווד כפה דפרזלא דמסקין ביה כוורדיקא ושחלין ביה בשר. פי' זו מה לי עושה תרין, כלומר דין עביד תרין עיבידתא, כדתנן (כלים פי"ג מ"ב) ניטל כפה טמאה מפני המזלג. פ"א שמעביר הזוהמא לסטר.
<b>הערוך ערך זמלסטר</b>
אמר ר' אלעזר קנים ומקלות וגלוסטרא ס"א קלוסטרא — ופי' בערך קו"ף.
<b>הערוך ערך גלסטר</b>
קנים ומקלות וקלוסטרא — פי' קלוסטרא היא משנה בכלים פי"א (מ"ד) שאסר ר' יהושע לטלטלה בשבת, תוספת' בכלים בתחילת בבא מציעא (פ"א) קלוסטרא, ר' טרפון — מטמא, וחכמים — מטהרין, ברוריה אמרה שומטה מפתח [זה] ותולה בחבירו בשבת, וכשנאמרו דבריה לפני ר' יהושע אמר יפה אמרה ברוריה. פי' קלוסטרא — קטינאצו בלעז והוא מרובע כמעשה קסת הספר מחופה כדאמרינן (תוספתא שם פ"ב) דלוסקוס הנעול וקלוסטרא הנעולה. וי"מ קלוסטרא — נגר ששנינו בסוף עירובין (ק"א ע"ב) נגר שיש בראשו קלוסטרא והוא כמין יתד וראשו עגול כמו רמון וכשיש בפתח ב' דלתות עושין טבעת בדלת אחת וכן באחרת ומכניסין באותן טבעות היתד.
<b>הערוך ערך קלסטרה ב</b>
<h2>דף קכד:</h2>
אייתו ליה שיתא לכהנא — פי' שיתא היינו שרותא והיא קורה, כדמתרגמינן "בצל קורתי" (בראשית י"ט, ח') בטלל שרותי.
<b>הערוך ערך שתגו</b>
רב מרי הוה ליה הנהו בי סדוותא בשמשא — כבר פירשנו בערך אסד.
<b>הערוך ערך סדגג</b>
\בריתקא — פי' ריתקא סייג שעל החומה.
<b>הערוך ערך רתק א</b>
איתווס מאניה טינא — לשון גיעול הוא.
<b>הערוך ערך ווס</b>
ולא יספות ממנה שבר לכסות בה את הכלי — פי' לא יספות — לא יחתוך, כדתנן (מעשרות פ"ג מ"ט) סופת (באדמה) [באבטיח]. פירוש אחר לא יחבר שני שברים לכסות.
<b>הערוך ערך ספת</b>
<h2>דף קכה.</h2>
אמר שמואל קרומית של מחצלת מותר לטלטלה בשבת — פי' שירי מחצלות שבלו.
<b>הערוך ערך קרם ג</b>
אמר רב שירי פרוזמאות אסור לטלטלן בשבת — פירוש שירי טליתות ירושלמי בבמה אשה (פ"ו ה"ד) "המחצלות" (ישעיה ג', כ"ב) — פרזומטא.
<b>הערוך ערך פרזומא</b>
בעושין מעשה טפקא — פירוש מעשה מאכל שעושים על רעפים — לבנים.
<b>הערוך ערך טפקא</b>
האבן שבקרויה — פי' אבן שבקרויה מביאין קרא יבשה ומוציאין בני מיעיה ועושין אותה חלולה ועושין אותה כעין זרנוקא לדלות בה מים מן הבור והיא קלה ואינה שוקעת במים אלא צפה ואין יכולין למלאות בה מים מן הבור, וכשרוצין להכבידה ונותנין בתוכה אבן מהודקת בדפנותיה שלא תהא מתנדנדת וממלאין בה מים מן הבור, וכיון דאינה נופלת מתבטלת האבן והוי דופן קרויה.
<b>הערוך ערך קרויה</b>
<h2>דף קכה:</h2>
זמורה שהיא קשורה בטפיח — פירוש כמין דלי.
<b>הערוך ערך טפיח</b>
ר' אליעזר אומר פקק החלון — וכו' פירוש פקק כגון מסך מבגד ומזולתו העשוי לסתום החלון.
<b>הערוך ערך פקגא</b>
כיון דחדקה — שויה דופן קרויה — פי' כמין עגול מן עץ או מן מתכת שנותנין על הטפיח שהוא קרויה ולמה נקרא חידוק מפני שהוא דוחק וצר הכלי כמו שאומרים לענין ספר תורה כשהוא מחדקו (מגילה ל"ב ע"א) חידוק זה הוא כמו הידוק שפירשנו בע' הדק.
<b>הערוך ערך חדק א</b>
פעם אחת הלך ר' למקום אחד ומצא מרבג של אבנים ס"א מרבך — פי' מרבג כמו בניין של אבנים זה על גבי זה, כדתניא בריש תורת כהנים לעניין זריקה (פרק ד' פרשה ד') יכול יהא זורק ורובג ופי' שיתן אחד על אחד כמו מרבג של אבנים.
<b>הערוך ערך רבג</b>
צאו ולמדום — פי' רבי חננאל זה שאמר ר' צאו ולמדום עשו להם למודים, יש מי שאומר עיינו בהן כלומר לימוד בעינן בלא מעשה, ויש אומרים לימודין כגון זה ששנינו במסכת משקין בפרק מי שהפך (מ"ק י"ב ע"א) עושה לו לימודים בשביל שלא יחמיץ, והן כסויין עצים ועליהם טיט צריכים מעשים וראיתן הא דגרסינן בבמה טומנין (לעיל נ' ע"א) תני רבה בר [רב] הונא קמיה דרב חריות של דקל שגדרם לעצים ונמלך עליהם וכולי.
<b>הערוך ערך למד ג</b>
ר' יוחנן בן שאול אמר גשוש של ספינה — פי' עץ ארוך שבו מגשש לפני הספינה.
<b>הערוך ערך גשש</b>
זמורה שהיא קשורה בטפיח — ממלאין בה בשבת גמ' הכא במאי עסקינן במחוברת באביה — פירוש זמורה אמיר של כרם, באביה — בקרקע.
<b>הערוך ערך זמר ג</b>
שקשורה באיביה — פי' בקרקע מקום שמתגדלת.
<b>הערוך ערך אבגב</b>
<h2>דף קכו:</h2>
מפנין אפילו ד' וה' קופות — פי' מעתיקין התבואה ממקום למקום מלשון "ופנו את הבית" (ויקרא ל"ד, ל"ו).
<b>הערוך ערך פןגא</b>
חבילי קש וחבילי עצים וחבילי זרדין — פי' זרד הוא ענין השבטים כגון חבילי זרדין.
<b>הערוך ערך זרד א</b>
<h2>דף קכז.</h2>
הא דמשתקלי ג' ג' בקופה כרקודי דהרפנאי — פי' כדות שעושין בהרפנא והן קטנות ונטלות ג' ג' בקופה.
<b>הערוך ערך רקד ג</b>
<h2>דף קכז:</h2>
ואחד של כל מיני מגדים — פירוש מיני פירות [כדכתיב "ומגדנות" (בראשית כ"ד, נ"ג) ומתרגמינן ומגדין].
<b>הערוך ערך מגד א</b>
שמא פרקמטיא נזדמן לו — זהו פרגמטיא שכתבנו במקומו.
<b>הערוך ערך פרקמטיא</b>
אמרנו שמא נתזה צינורא מפיה על בגדיו של ר' — פי' נצוץ של רוק.
<b>הערוך ערך צנר ד</b>
<h2>דף קכח.</h2>
ת"ר מטלטלין את החצב — מפני שהוא מאכל לצבאים — ובב"ר פר' (ל"ב) [ל"א] "ואתה קח לך מכל מאכל אשר יאכל" (בראשית ו', כ"א) הכניס זמורות לפילין חצובה לצבאים זכוכית לנעמיות. פירוש עשב הוא שיורדין שרשיו בארץ אמות הרבה ולא ינטו הנה והנה... ונקרא בלשון ארמית יבלא.
<b>הערוך ערך חצב ג</b>
זכוכית — לנעמיות — "ואת בת היענה" (ויקרא י"א, ט"ז) תרג' וית בת נעמיתא, "בנות יענה" (ישעיה י"ג, כ"א) תרג' וית בנת נעמן.
<b>הערוך ערך נעמה</b>
כל ישראל ראויין לאותה איסטלא יש ספרים שכתוב בהן אצטלא — תרגום ירושלמי שמלה, "ויקח שם ויפת את השמלה" (בראשית ט', כ"ג) "ואוהב גר לתת לו לחם ושמלה" (דברים י', י"ח) "אדרת שנער" (יהושע ז', כ"א) תרג' אצטלי בבלאה.
<b>הערוך ערך אסטלית</b>
סיאה אזוב וקורנית — גמ' סיאה — צתרי, אזוב — אברתא, קורנית — חשאי. פי' סיאה פוליאו, וי"א סוסימברו, אזוב — איסופו, קורנית — אוריגנו, ויש אומרים סטורייא, וכולן מיני אזוב הן.
<b>הערוך ערך סאה</b>
וכן באמיתא וכן בפגם — ס"א. מיניתא — והוא בערך מ"ם פי' בלעז מינטא כמשמעו.
<b>הערוך ערך אמיתא</b>
וכן באמיתא וכן בפיגם — פי' פיגם בלעז רוטא ובלשון ישמעאל פיגאל.
<b>הערוך ערך פגם א</b>
קורנית — חשאי — פי' בלעז סטורייא.
<b>הערוך ערך חשאי</b>
בר אוזא דחזי לאומצא — פירוש להאכל נא.
<b>הערוך ערך אמץ ב</b>
<h2>דף קכח:</h2>
ומדדין עגלים וסיחים, האשה מדדה את בנה — פי' מהלכין מעט מעט כדכתיב "אדדם עד בית אלהים" (תהלים מ"ב, ה').
<b>הערוך ערך דדגג</b>
ומדדין עגלים וסייחים — סיח הוא ערוד ופי' במקומו.
<b>הערוך ערך סיח</b>
משום דמקפייא נפשה — פי' מכבדת עצמה.
<b>הערוך ערך קף טו</b>
אמר אביי מביא בול של מלח ומניח לה בתוך הרחם כדי שתזכור צערה ותרחם עליו — פי' חתיכה של מלח.
<b>הערוך ערך בול א</b>
<h2>דף קכט.</h2>
מאמתי פתיחת הקבר אמר אביי משעה שתשב על המשבר — פי' בית הרחם.
<b>הערוך ערך קבר א</b>
נושאות אותה באגפיה — פי' אגפיה — גדותיה כדכתיב "והירדן על כל גדותיו" (יהושע ג', ט"ו). אגפים ראשונים בעופות, ושניים באדם, ושלישים בנהר, ופתרון אחד להן.
<b>הערוך ערך אגף ב</b>
שמואל צלחו [ליה] תבתקא דשגא — "ויבקע עצי עולה" תרג' וצלח.
<b>הערוך ערך צלח ב</b>
תכתקא דשגא — פי' כסא של עץ ששמו כן כדגרסינן בריש גמ' דפ' אם אינן מכירין (ר"ה כ"ג ע"א) ובפ' המוכר את הספינה (ב"ב פ' ע"ב) תדהר — שאגא, ותאשור — שורבינא.
<b>הערוך ערך שגא א</b>
פתורא דיניסי — עיין בערך יניס.
<b>הערוך ערך פתר א</b>
רבא קלא שרשיפא — פי' ספסל קטן וכן כסא שלפני קתידרא ספסל גדול לפני ספסל קטן.
<b>הערוך ערך שרפרף</b>
תיהי — פי' גאון זיקא דמפיק אדם מפומיה ודמעייל לפומיה נקרא תיהא בל' ארמי.
<b>הערוך ערך תהגג</b>
ריבדא דכוסילתא — כבר פירשנו בערך כסיל ובערך פגר (לקמן בע"ב).
<b>הערוך ערך רבד א</b>
רב יוסף שתי עד דנפיק מריבדא דכוסילתא — פי' סריטה שסורט האומן בצואר למצץ דמו.
<b>הערוך ערך כסל ד</b>
רבא מהדר אחמרא בר תלתא טרפי — כלומר בן ג' שנים שעשה הכרם ג' עלין. "והנה עלה זית" (בראשית ח', י"א) תרגומו והא טרף זיתא.
<b>הערוך ערך טרף ו</b>
לישקול זוזי מכא וליזיל לז' חנוותא — פי' זוז מעוך שנתמעך מטבע הצורה ונראה כאסימון.
<b>הערוך ערך מךגב</b>
דלמא שופי ליה אומנא ומוקי ליה ארביעתא — פי' ענין הרקה "שמן תורק" (שה"ש א', ג').
<b>הערוך ערך שףגה</b>
אתי זיקא ושייב מיניה — פי' ענין שאיבה.
<b>הערוך ערך שב ו</b>
<h2>דף קכט:</h2>
אי פגע בדבר אחר קשה לדבר אחר — פי' אי פגע בחזיר קשה לצרעת.
<b>הערוך ערך שףגה, דבר א</b>
פורסא דדמא — כל תלתין יומין — פירוש גבול הדם ותקנתו לבחור כל ל' יום, בין הפרקים — הגיע לנ' שנה ימעט לב' חדשים לג' חדשים פעם אחת, עוד בין הפרקים — בא בימים ימעט מו' חדשים לו' חדשים או משנה לשנה זה פי' ר"ח ז"ל בקבלה.
<b>הערוך ערך פרס ו</b>
בתלתא מאי טעמא לא — משום דקאי מאדים בזווי — פי' יום ג' יבא מאדים ב' פעמים בזווי בשעה ח' ובשעת כ"ב משום הכי חיישינן לסכנה כי מאדים ממונה על הדם זה פי' ר"ח ז"ל.
<b>הערוך ערך זוו</b>
יומא דמפגרי [ביה] רבנן, אמרי האידנא יומא דשפמי — פי' יום שהיו מתחלשים יגעין ועייפין ולא יכלו למיגרס, כדכתיב "אשר פגרו" (ש"א ל', י') היו קוראים אותו יומא דשפמי, כלומר יום ביטול בלא ריוח, דהכי אמר מכריז רב ק' רישא — בזוזא, ק' קרנא — בזוזא, ק' שפמי — ולא כלום — פי' היה מנהג המגלח מאה רישי כלומר מאה בני אדם — נוטל שכרו זוז, וכן המשים ק' קרני של זכוכית על בני אדם להקיז נוטל זוז והוא ריבדא דכוסילתא, ובלשון ישמעאל אל מחגמא, אבל לתקן הזקן וליטול השפה ולתקנו — לא היה מנהג ליקח האומן כלום, אלא אותם בני אדם שמגלח ראשם או עושה להם ריבדא דכוסילתא — נוטל שכרו כאשר אמרנו, [מתקן זקנם ונוטל] שפמם בחנם, וכן היה הדין ויום שהיה עושה האומן השפמות לא היה נוטל שכר והיה הולך לביתו ריקם, ועל כן היה למשל כל מי שהיה יגע ולא היה עולה בידו שכר היה קורא אותו יומא דשפמי.
<b>הערוך ערך פגר</b>
בספלין של שמן — "וישם באגנות" (שמות כ"ד, ו') תרגום ירושלמי ספלים.
<b>הערוך ערך ספל</b>
<h2>דף קל.</h2>
לוי איקלע לבי יוסף רישבא — פי' נתארח ובא. וענין קרוב לזה פדיון שבויים איקלע לרבנן (תענית כ"ב ע"א) כלומר בא לידי רבנן. ועיקר זה קרוב פירושו לעיקר שקדם נכנס ובא לאוהל בעל הבית.
<b>הערוך ערך קלע ג</b>
לוי איקלע לבי יוסף רישבא — פירוש רש"י צייד עופות. לשון אין פורשין רישבין ליונים (ב"ק ע"ט ע"ב) ובנוסחאות כתיב [אין] פורסין נישבין ואין כתוב רישבין.
<b>הערוך ערך רשבא</b>
לוי איקלע לבי יוסף רישבא, קריבו ליה רישא דטווסא בחלבא ולא אכיל — "וקופים ותוכיים" (מ"א י', כ"ב) תרג' וקופין וטווסין, "קרנות שן והבנים" (יחזקאל כ"ז, ט"ו) תרג' ושן דפיל וטווסין.
<b>הערוך ערך טווס</b>
<h2>דף קל:</h2>
חדא דר' אליעזר שמותי הוא — פירוש מבורך הוא, פ"א מתלמידי שמאי הוה, והכי מסתברא, וכן מפורש במסכת שביעית ירושלמי בפ"ט (ה"ט) ר' אליעזר אומר ינתנו לאוכל, דהא ר' אליעזר שמותי הוא, דתנינן אוכלין פירות שביעית בטובה ושלא בטובה כדברי בית שמאי וכו'.
<b>הערוך ערך שמת</b>
אמר ר' אושעיא שאילית את ר' יהודה הגוזר — פירוש המוהל.
<b>הערוך ערך גזר ב</b>
והא זימנין בעאי מניך ולא אמרת לי וכו' דלמא אגב שיטפך וכו' — פי' דלמא אגב שחזרת תלמודך בריהטא אתיא לך גמרך ונזכרת אמר ליה אין.
<b>הערוך ערך שטף ב</b>
<h2>דף קלב.</h2>
מניין לפיקוח נפש שדוחה את השבת — בתוספת' שבת בפרק אין עוקרין (פט"ז) אמר ר' יוסי מנין לפיקוח נפש וכו' בהלכה קמא דכתובות (ה' ע"א) אמר ר' יוחנן מפקחין פיקוח נפש בשבת. בפרק בן סורר בגמרא הבא במחתרת (סנהדרין ע"ב ע"ב) לא נצרכה אלא לפקח עליו את הגל בשבת. "עת להשליך אבנים" (קהלת ג', ה') תרג' עידן בחיר לפקחא דגור אבנין.
<b>הערוך ערך פקח</b>
<h2>דף קלג.</h2>
מודה ר"ש בפסיק רישיה ולא ימות... ואי איכא אחר ליעבד אחר — ולא אבי הבן... אבל פסיק רישיה ליכא לספוקי דלא ימות ובודאי דניחא ליה דאי לא הוה ניחא ליה היכי הוה פסיק רישיה.
<b>הערוך ערך פסק א</b>
אם לא טרף יין ושמן — פי' ערבב.
<b>הערוך ערך טרף א</b>
ואין עושין לה חלוק בתחילה — פי' הבגד שמשימין בראש המילה.
<b>הערוך ערך חלוק</b>
<h2>דף קלג:</h2>
ת"ר מהלקטין את המילה, ואם לא הלקט — ענוש כרת — פי' מלקטין ציצין המעכבין את המילה וזה עיקר. פ"א מלשון "ילקוט" (ש"א י"ז, מ') שהערלה היא כמו ילקוט שבתוכו העטרה וצריך לחתוך הילקוט כולו לגלות העטרה, ואם לא חתכו [כולו] כאילו לא מל. רב שרירא ורב האי בני הגאונים פי' מהלקטין — עושה אותה כהלקטי כמו (לקמן קנ"ז ע"א) הלקטי קטנה היתה בין ב' בתים ופי' כמין זיז יוצא, ויש בעיקר העטרה כמו זיז יוצא שעודף על שאר של אמה, וכשחותך את הערלה יש שמשתיירין ציצין בעיקר עטרה, שכשנוטל אותם עטרה מהלקטת ויוצא אותו הזיז כהילקטי, ואיכא נמי הריני נזיר כמנין הילקטי קיץ בסוף פ"ק דנזיר (ח' ע"ב) ובתוס' דמעשר ראשון (פ"ג) ר' מאיר אומר אף הקרקס שעוקציהן קטנים והלקטיה מרובין פי' תרמילהון ארוכין, ויש בהן גרגרין הרבה דמדקרי לעוקץ הקצר מעט קרי לתרמיל הארוך מרובה, ונראין הדברים שהציצין עצמן נקראין הלקטין ונטילתן אפשר דמקרי הלקוט, ודברים אלו מסברא דילן אינון מפי שמועה.
<b>הערוך ערך הלקט ב</b>
אמר רב פפא האי אומנא דלא מאיץ — סכנה — פי' אומן — המוהל דלא מאיץ מילה כדבעי לה.
<b>הערוך ערך אמן א</b>
רבא אמר קירא וקלבא — עיין בערך אהלא — פי' חמאה.
<b>הערוך ערך קלבא</b>
<h2>דף קלד.</h2>
אמר שמואל האי מאן דמשי אפיה ולא מנגב — נקטיה ליה חספניתא — פי' כעין קרום הצומח בעור הפנים ומתקלף.
<b>הערוך ערך חסף</b>
התם לא בעי ליכא, הכא בעי ליכא, הכא נמי נעביד ולא לילוך — פי' עירוב יין ושמן להוליך השמן בתוך היין על ידי ערבוב.
<b>הערוך ערך לךגב</b>
נהפכינהו לסטריה אבראי — פי' שפת חתיכה של בגד.
<b>הערוך ערך סטר ב</b>
דלמא מידבק גירדא מיניה ואתי לידי כרות שפכה — פי' מה שגורדין מן בגד.
<b>הערוך ערך גרד א</b>
ליתי בליתא דאית ליה שפתא — פי' חתיכה של בגד בלוי בלי סוך.
<b>הערוך ערך בלתא</b>
ועייף — פי' עפה — כפול, תרגום "כפול" (שמות כ"ח, ט"ז) — עיף.
<b>הערוך ערך עף</b>
בי מפקתי — פי' אין ידוע נקב שבגיד. וי"מ מקום שמוציא הרעי. א"ב בנוסחאות כתוב מפקתיה]
<b>הערוך ערך בי מפקתי</b>
והיכא דזייג ליקרעיה בסערתא — פי' צלול.
<b>הערוך ערך זגגח</b>
ליקרעיה בשערתא... אבל בפרזלא לא משום דזריף — פי' מכביד החולי. פ"א נגיעת היד קשה והיא שורפת.
<b>הערוך ערך זרף ב</b>
האי ינוקא דלא מנשתים — פירוש שאין יכול להשתין.
<b>הערוך ערך שתם א</b>
האי ינוקא דלא מעוי — פירוש שאין מוציא הבל מחוטמו.
<b>הערוך ערך מעוי</b>
ליתי לסילתא דאימיה — פי' שליא.
<b>הערוך ערך סלתא ב</b>
מקוטנא לאולמא — פירשתי בערך אלם.
<b>הערוך ערך קטן א</b>
אמר אביי אמרה לי אם האי ינוקא דקטין — ליתי לסילתא דאמיה, ולסרקיה עילויה מקוטמא לאולמא — פי' סילתא — שיליא, מקוטמא לאולמא — ממקום הדק לעבה.
<b>הערוך ערך אלם ב</b>
<h2>דף קלד:</h2>
מזלפין עליו ביד, אבל לא בכלי — כל מידי דשפיך קרי זילוף. הייא — פי' הייא מהרה.
<b>הערוך ערך הייא</b>
תנו רבנן נותנין על גבי מכה מוך יבש וספוג יבש — פירוש ספוג הוא על ראש דג אחד גדול שבים ובשעה שמרים ראשו להסתכל בעולם יורד אותו הספוג על עיניו ואינו רואה כלום, ובחכמה בראו הקב"ה יתברך ויתרומם לעד כדי שלא לאבד את עולמו שלא היתה ספינה ניצולת מפניו, וכמו כן עשה בפני המזיקין מסוה ונקרא פורמא שאם חס ושלום יראו בני אדם מיד משתטה, ובערך פורמא מפורש, ויש ספוג מצמר בס"ג דפרק מפניו (לעיל קכ"ט ע"ב) בנות עשירין בספוגין של צמר. בע"ז בגמרא אין בונין (י"ח ע"א) הביאו ספוג של צמר ושראום במים.
<b>הערוך ערך ספג</b>
שמע מינה האי ניקרא מסי — פי' כתיתין והן סמרטוטין.
<b>הערוך ערך נקר ב</b>
<h2>דף קלה:</h2>
רב אבא אמר הטבילה ואחר כך ילדה — פי' רב האי גאון זצ"ל דלישנא דייקא מפומא דרבוותא מצאנו רב אבא בשלשה מקומות חד בפ' שלשה שאכלו בגמ' נשים (ברכות מ"ט ע"א) ר' אבא אמר צריך שיאמר הודאה תחילה וסוף, והאידך האשה שנפלה לה נכסים (כתובות פ"א ע"א) ר' אבא אמר שאלתי את סומכוס, ובשבת בפ' ר"א אומר אם לא הביא (כאן) ר' אבא אמר הטבילה ואח"כ ילדה, ואבא הוא רב כאשר פי' בע' אביי.
<b>הערוך ערך רבגא</b>
<h2>דף קלו.</h2>
כי פליגי בשפיהק ומת — פי' פותח פיו בכל כחו ובלעז בלייר. וי"א אשטרניקלר.
<b>הערוך ערך פהק</b>
<h2>דף קלז.</h2>
אלו הן ציצין המעכבין את המלה — תשובת רב האי גאון ואביו רב שרירא גאון ז"ל בשר החופה את רוב העטרה — דאמריתו אמאי אפקוה בלשון ציצין — כך הוא כל הבשר החופה את העטרה אינו נקרא ציצין אלא אם נטל מקצתו ושייר מקצתו הנה מעט והנה מעט נקראו אותן מעט הנותרים ציצין, מפני שדומין לסנפירין, ותרגום "סנפיר" (ויקרא י"א, ט') ציצין.
<b>הערוך ערך צץגג</b>
בשר החופה את העטרה — פי' מקום שמהל את הערלה נשאר הבשר כעטרה סביב לגיד.
<b>הערוך ערך עטר א</b>
<h2>דף קלז:</h2>
קטן המסורבל בבשר — פי' מסובך בבשר כדכתיב "כפיתו בסרבליהון" (דניאל ג' כ"א), "גדלי בשר" (יחזקאל ט"ז, כ"ו) תרג' מסרבלי בשרא.
<b>הערוך ערך סרבל</b>
אשר קידש ידיד מבטן — פי' רב שרירא זה יעקב אבינו כדכתיב ביה "ואהב את יעקב" (מלאכי א', ב') והוא המקודש מן הבטן ועודנו במעי אמו שנאמר "ורב יעבוד צעיר" (בראשית כ"ה, כ"ג) כלומר שקדושת זרעו של אברהם אבינו בו תמצא, וכבר הוזכר להכניסו בבריתו של אברהם אבינו וכשבאנו לברך על קדושת השאר וחתימת צאצאיו באות ברית קודש לא נמצא זה לא באברהם ולא ביצחק אלא ביעקב.
<b>הערוך ערך ידיד</b>
אלא מעתה, תלא כוזא בסיכתא הכי נמי דמחייב — פי' תולין חצבא על היתד דהוי אהל ארעי.
<b>הערוך ערך כוז</b>
<h2>דף קלח.</h2>
הגוד והמשמרת — כבר פי' בערך אסל — פי' חמת מים.
<b>הערוך ערך גדגי</b>
הגוד והמשמרת כילא וכסא גלין — לא יעשה, ואם עשה — פטור אבל אסור — פירוש כסא גלין ומטה גיליתא (לעיל מ"ז ע"ב) מלשון לגבבא גילי (תרגום שמות ה', י"ב) כלומר שהן רפויין על הרגלים ונוחין לתקן ולפרק כקש על כן ביום טוב ובשבת מותר להחזיר המטה לכתחילה, אבל כסא גלין יש לו יותר עסק מעט על כן פטור אבל אסור. וכיצד הוא עשוי עושין שני עצים כל עץ ארכו מעט יותר מרוחב הלוח ולכל עץ ג' רגלים ומשים אותן העצים תחת מראשותי הלוח. ועוד מפורש בערך אסל.
<b>הערוך ערך גלגא</b>
כסא טרסקל וסלא — כבר פירשנו בערך אסל.
<b>הערוך ערך סלגג</b>
ואין נותנין לתלויה בשבת גמרא איבעיא להו. שמר מאי — היכי דמי לשמר כבר פי' בע' חזק.
<b>הערוך ערך שמר</b>
תני רמי בר יחזקאל. טלית כפולה — לא יעשה וכו' פירוש אדם שכפל טלית וקשרה בין שני כתלים והרכין קצת הטלית בארץ ונכנס לישן תחתיה בגגה באמצע ושופעת ויורדת למטה בארץ כמלא קומת אדם ברחב — אהל ארעי הוא, ומפני שאין בגגה טפח ולא בפחות מג' לפיכך פטור אבל אסור, ואם היו עליה חוטין מאתמול ונטה אותן היום — מותר. פי' רב מצליח ז"ל טלית הוא רדיד ולמה נקרא שמו טלית שהוא למעלה מכל הבגדים כמו שאמר התרגום "וישאו אותו בניו" (בראשית נ', י"ג) ונטלו יתיה בנוהי, ועוד טלל שהוא סיכוך למעלה טלית לשון יחיד, טליות לשון רבים.
<b>הערוך ערך טלת</b>
אף מטה אסורה בקרמנאי — פי' היא מטה של פרסיים דאמ' בסוף גמ' דפ' כירה (לעיל מ"ז ע"א) לא יתכן להחזירה אלא אם כן יתקע לפי שמלבנותיה וכרעיה דחוקין ואינן נשלבין אלא אם יתקע בהן וכיון שתוקע בהן חייב.
<b>הערוך ערך קרמן</b>
וילון, מותר לנטותו ומותר לפרקו — פירוש וילון פרוכת והוא הרקיע שלפני כל הרקיעים כוילון לפני הפתחים, "קלעים לחצר" (שמות כ"ז, ט') תרגומו וילון לדרתא, והוא מסך ובלעז קורטינא.
<b>הערוך ערך ויל</b>
כילה וכסא גלין — כבר פירשנו בע' אסל ובע' גלין.
<b>הערוך ערך כס א</b>
כסא טרסקל ואסלא — פי' אסלא דשבת הגוד והמשמרת כילה וכסא גלין — לא יעשה, ואם עשה — פטור אבל אסור — כלומר איסורא דרבנן משמרת — וחכמים אומרים אין תולין את המשמרת ביום טוב (לעיל קל"ז ע"ב) והוא מסננת של יין, גוד — הוא חמת מים בפ' לולב וערבה (סוכה מ"ח ע"ב) משכיה דההוא גברא דעבדינן ליה גודא ומלינן ביה מיא, והולכי דרכים נועצין ד' היתידות בקרקע וקושרין חמת זה בחוטין עבין ותולין אותו באלו היתידות להצטנן מימיו. כילה — שיש בגגה טפח, כסא גלין — הוא של חוליות טוענין עליו קרשים ויושבין עליו וכשעומדין פורקין עליו [אותו], מטה — הוא מטה גיליתא (לעיל מ"ז ע"ב) והכרעים שמחזיר רפויין הן לפיכך היא מותרת כדאמרן אם היה רפוי מותר ולגבה היא עשויה. ויש מי שאומר מטה היא עשויה במסמרים והיא זקופה ומרכינה לישן עליה הואיל ולגבה עשויה אינה חשובה כאהל, וכן כסא לישב בו וזה שאמר (לעיל כ"ב ע"א) גורר אדם מטה כסא וספסל שלשתן טעם אחד הן, טרסקל — היא קערה פשוטה כגון שלחן קטן וכדתניא (לעיל ה' ע"א) ר' יוסי ב"ר יהודה אומר נעץ קנה בר"ה והניח בראשו טרסקל וזרק ונח על גביו גם זה לגבה עשוי לאכול בו ולתת בו חפצים, פירוש אסלא הוא ספסל של ברזל דתנן (כלים פכ"ב מ"י) האסלא טמאה [מדרס] וטמא מת, פרשה — היא טמאה מדרס והברזל טמא מת, וספסל זה של ברזל ועליו עור נטוי לישב עליו, דתנן (עירובין י' ע"ב) עור האסלא וחלל שלו מצטרפין לטפח, ואמר בתחילת עירובין מאי עור אסלא. אמר רבה בר בר חנה אמר ר' יוחנן עור כסא של בית הכסא והוא שאמרנו ספסל של ברזל נטוי עליו עור נקוב באמצע כשיעור סיט הן חסר הן יתר ויושב עליו אדם ותחתיו גרף כדי לקבל בו הרעי, לפיכך נקרא עור כסא של בית הכסא, אלו כולם מותרין לנטותן לכתחילה. פ"א שפירש ר' ניסים בעירובין בעור האסלא. תנן התם עור האסלא וחלל שלו מצטרפין לטפח — פי' כדי להיעשות אהל לטומאה לא אשכחן במתניתין כלל אלא בתוספתא דכלים בפרק י"ו (כלים ב"ב פ"א) מאי עור האסלא. אמר רבה בר בר חנה אמר ר' יוחנן עור של בית הכסא, וכך שמענו כי בארץ יון יש להן כסא של ברזל ועושין לו שתי רצועות רחבות אחד מצד זה ואחד מצד זה כדי לתפוש הרגלים של ברזל שלא יפלו ויהיו מוכנים לישב ולעשות צרכיו לישב עליהן, ולפיכך עושין אותן כאצבעים או פחות מיכן ונשאר בין שתי הרצועות שהוא אמצע הכסא מגולה, ועושין עור גדול שהוא מכסה את כולו ותופרין אותו ברגל אחד של כסא ופורשין אותו על הכסא ונראה ככסא שהוא מלא ומכוסה בעור, וכשרוצה לישב עליו לעשות צרכיו מגלה העור באמצע ומחזירו לרגל שתפור בו ונשארו שתי רצועות בלבד ואמצע הכסא פתוח ונפנה לשם וכשהוא נפנה מחזיר העור ומכסהו, ובלשון יון קורין אותו סילא. ויש ספרים שכתוב בהן הסלא טמאה (כלים שם) ובלעז קורין לכל כסא סילא.
<b>הערוך ערך אסלא</b>
<h2>דף קלח:</h2>
שפועי אהלים כאהלים דמו — "אשדות הפסגה" (דברים ג' י"ז) תרגום ירושלמי שיפוע בית רמתא.
<b>הערוך ערך שפע</b>
סיינא שרי, והתניא אסור — פי' סיינא כובע שמשימין בני אדם בראשיהן יוצא כמין פסל מן הראש כשיעור טפח הין חסר הין יתר ומאהיל על הפנים שלא יכם השמש וכשהוא מהודק ביותר ואינו נכפף בבגד חשוב הוא כאהל ואסור. אפיק בגלימיה טפח — שנתעטף בטליתו והוציא מראשו על פניו טפח.
<b>הערוך ערך סיין</b>
הגוד בכסכיו — כבר פירשנו בערך אסל.
<b>הערוך ערך כסך</b>
כירה שנשמטה אחת מירכותיה — פירוש כירה זו כלי מתכות היא וכל זמן שתורת כלי עליה מותר לטלטלה לצורך מקומה, לפיכך אם אחת מירכותיה נשמטת עדיין היא כלי שיכולה לעמוד בשלש, אבל אם נטלו שתים בטלה מתורת כלי שאינה יכולה לעמוד בשתים. רב אמר אפילו אחת ניטלה אסור לטלטלה — גזירה שמא יתקע, והלכתא כרב.
<b>הערוך ערך כרגב</b>
<h2>דף קלט.</h2>
"ואסירה כל בדיליך" — פי' כגון המינין שמבדילין בין ישראל לאביהן שבשמים.
<b>הערוך ערך בדל</b>
אמר רב פפא אי בטלי יהירי בטלי אמגושי — פי' יהירי — גסי הרוח, אמגושי — מכשפין, "סיגיך" — כסף מעורב כן הוא בן תורה אם יש בו גסות הרוח, "בדיליך" מכשף שהוא בדול מן היראה ומוסר עצמו לשדים, גזירפטי — רשעים.
<b>הערוך ערך יהיר</b>
אי בטלי דייני גאזי דפאטי דכתיב "הסיר ה' משפטיך פנה אויבך" — פי' שוטרים שחובשים בני אדם ולוקחים ממונן.
<b>הערוך ערך גזגז</b>
כשותא בכרמא — עירובא — פי' כלאים.
<b>הערוך ערך ערב א</b>
<h2>דף קלט:</h2>
כילה וכסכיה — פירש חוטין ומשיחות שעליה שבהן נוטין אותה ולא הוי כמשוי דבטלין לגבי בגד.
<b>הערוך ערך כסך</b>
מסננין את היין בסודרין ובכפיפה מצרית, נותנין ביצה במסננת של חרדל — פירוש בגד שצוללין בו מה שירצו. "אמרת ה' צרפתהו" (תהלים ק"ה, י"ט) תרגומו מימרא דה' סנן יתיה.
<b>הערוך ערך סנן</b>
ועושין אנומילין בשבת — ס"א יינומילין ופירשנו בערך יו"ד.
<b>הערוך ערך אנמלין</b>
ועושין יינמלין בשבת — פי' יין מילי ובגמ' (ק"מ ע"א) מפרש יין דבש ופלפלין.
<b>הערוך ערך יינמלין</b>
ביום טוב — בלגין — פי' כדים גדולין.
<b>הערוך ערך לגין</b>
טורד אדם חבית ביינה ושמריה — פי' מערבה ומבלבלה.
<b>הערוך ערך טרד</b>
אמר רבא האי פרנקא אפלגא דכובא שרי — פי' חתיכה של בגד ועשויה לכסות בה מים או יין שבכלי.
<b>הערוך ערך פרנקא</b>
לא נהדוק איניש צבתא אפומא דכוזינתא משום דמיחזי כמשמרת — פי' מוך חדש וכדומה לו, וי"א לוף של דקל וכדומה לו.
<b>הערוך ערך צבת א</b>
דבי רב פפא שאפו שיכרא — פי' ענין הרקה, "שמן תורק" (שה"ש א', ג').
<b>הערוך ערך שףגה</b>
<h2>דף קמ.</h2>
נותנין ביצה במסננת של חרדל בגמ' תני יעקב קרחה לפי שאין עושין אותן אלא לגוון — פי' לצבעו להתראות בו גוונא של ביצה. ס"א לגואן — התבשיל שיהא לבן ולא צריכי לאכול הביצה דליהוי כבורר.
<b>הערוך ערך גוון</b>
מאי אמינתא — ננהא אמר אביי שמע מינה האי ננהא מעליא לתחלי — פי' נניא מנתא בלעז.
<b>הערוך ערך נניא א</b>
מסותה — דרך לשון ארמי להבליע ח' וע'... כגון מסותה שהוא מסחותא תרגום "רחיצה"
<b>הערוך ערך סרגב</b>
אשקיין חד כסא וחשאי בנפשאי מבינתא דרישי עד טופרא דכרעאי — פי' נצטננתי, מסתפינא דילמא מנכו לי מזכוותאי — שמאד הייתי מצטנן ועושין לי נס שאנצל ומנכין לי מזכיותי. פ"א חשאי בנפשי נהניתי מאד ומר עוקבא דדש ביה ולא הוה ליה הנאה כל כך.
<b>הערוך ערך חשגב</b>
וחשאי מבנתא דרישיה ועד טופרא דכרעיה — "קולע באבן אל השערה ולא יחטיא" (שופטים כ', ט"ז) תרגום בבינת שערה.
<b>הערוך ערך בין ב</b>
אין שורין את החלתית בפושרין — פי' בלעז אסא פיטידא ובלשון ישמעאל חלתית.
<b>הערוך ערך חלתית</b>
אין שורין את הכרשינין ולא שפין אותן — פירוש מלשון ושפית יתיה (תרגום דברים ט', כ"א).
<b>הערוך ערך שףגב</b>
אין כוברין את התבן בכברה — פי' כברה כלי שכוברין בו החטין ומוציאין את המוץ והוא עגול כאמה על אמה, ולכן דימה בארה של מרים לכברה (לעיל ל"ה ע"א) שכיון שעגול הוא דומה לפי הבאר.
<b>הערוך ערך כברה</b>
דתניא אין שורין את החלתית לא בחמין ולא בצונן וכו' עד למאי עבדי ליה ליוקרה דליבא — "כבד" (שמות ז', י"ד) תרגום יקיר.
<b>הערוך ערך יקר ב</b>
לכסכוסי כיתניתא — פי' [בגמ'] לרכוכי קא מיכוין ושרי או דלמא לאולודי וכו' — פי' לקבץ מקצת הבגד של פשתן בתוך ידו לשופו מפני שרוחצין הבגד ומתיבש בשמש או ברוח עומד אשון — פירוש קשה, ורוצה לרככו נותן הבגד לתוך ידו ומוליך ומביא ידיו עד שיעשה הבגד ההוא כמו קפולים קטנים כמין קמטים, כי הא דאמר רבי זירא בפ' חבית (לקמן קמ"ז ע"א) מאי מרזב כגון כסכוסי מאניה דמיתחזי כמרזב, וכי הא דתנן בפ' האשה שהיא עושה צרכיה (נדה ס"ב ע"א) צריכה לכסכס ג' פעמים על כל דבר ודבר ואמר' בגמ' (שם ס"ג ע"א) בעי רבי ירמיה אמטויי חד ואיתויי חד או דלמא אמטויי ואיתויי תרי — תיקו. וכן עוד מפורש בתלמוד ארץ ישראל בענין מוליך ומביא שבלולב (ירושלמי סוכה פ"ג ה"ח) מיהא שמעינן דכיסכוס כעין שפשוף הוא ומתקווץ הבגד פי' יתכמש ונראה קמטין קמטין וכשלובשו מתפשט, וכדאמר רב כהנא ואיתימא רב יהודה (לקמן קמ"א ע"א) טיט שעל בגדו מכסכסו מבפנים. ומדקרי להאי כיתניתא שמעינן מינה דסודרא ליתה כיתינתא ולא יתכן לומר שהוא צמר שאם היה צמר איך אומר לו היה לך ללמוד פשתים מצמר והדבר רחוק ביניהן ואינה אלא צמר גפן שזה קרוב לזה. ופשט רב חסדא דלרכוכי מיכוין ושרי.
<b>הערוך ערך כסכס</b>
<h2>דף קמ:</h2>
אמר רב חסדא האי כתניתא, משלפיה מקניא — שרי, קניא מיניה — אסור — פירוש למשוך הבגד ששטחו בקנה להינגב ונעשה נגוב וישאר הקנה במקומו ולא יטלטלנו — מותר, אבל למשוך הקנה מן הבגד ולטלטלו בשבת אסור, שהקנה אינו כלי (ומותר) [שיהא מותר] להטלטל בחצר. "המחלצות והמעטפות" (ישעיה ג', כ"ב) תרג' כיתוניא ושושיפיא.
<b>הערוך ערך כתן</b>
אמר רבא ואם היה כלי קיואי — מותר — פירוש אם היה הבגד שטוח בכלי האורג וכלי האורג נקראין כלי קוואי.
<b>הערוך ערך קווי</b>
אמר רב חסדא האי הוצא דירקא אי חזי למאכל בהמה — שרי לטלטוליה.
<b>הערוך ערך הץ</b>
אמר רב חייא בר אשי האי תלא דבישרא — שרי לטלטולי בשבתא, דכוורי — אסיר — פי יתד של עץ עשוי לתלות בו בשר ופעמים שתולין בו זולתו, אבל העץ שתולין בו דגים כיון שהדגים ריחן רע וקשה אין תולין בו דבר אחר ומסיחין דעתן ממנו ומוקצה מחמת מיאוס הוא ואסור.
<b>הערוך ערך תלגא</b>
אמר רב חסדא האי בר בי רב דזבין ירקא — ליזבין אריכא, כישא [כי כישא] ואריכא ממילא — פירוש אגודה של ירק.
<b>הערוך ערך כשגא</b>
אמר רב חסדא אנא בעניותאי לא אכלי ירקא — משום דגריד, בעתירותאי — אמינא. היכא דעייל ירקא ליעול בשרא וכוורי — פי' דגריד מחלישו ומרעיבו ונותן לו תאוה לאכול.
<b>הערוך ערך גרד א</b>
האי בר בי רב דזבין בשרא לזבין עונקא, דאית ביה תלתא מיני בשרא — פי' מן הצואר, בלשון ערבי קורין לצואר ענק, והוא מקום שחיטה, ויש בו ג' מיני בשר. שמן וכחוש ולבן, "נחר גרוני" (תהלים ס"ט, ד') תרגומו אתחרחר עונקי, "רוממות אל בגרונם" (שם קמ"ט, ו') תרגומו תושבחן דאלהא בעונקהון ענקיא ושירי ידא תרגום "הנטיפות והשירות" (ישעיה ג', י"ט).
<b>הערוך ערך ענק</b>
אונקא, דאית בה תלתא מיני בשרא — פירוש צואר ועורף ובלשון ישמעאל עונקא.
<b>הערוך ערך אנקא א</b>
ניזבון מכיתנא דנהר אבא — פי' שם מקום.
<b>הערוך ערך נהר ג</b>
דמפטיא ליה י"ב ירחי שתא [ואנא ערבא] — פי' אני ערב שמספיק לו י"ב חדש.
<b>הערוך ערך פטגא</b>
בר בי רב לא ליתוב אצפתא חדתי — פי' מחצלת חדשה.
<b>הערוך ערך צףגו</b>
נקיט ביזרא בחדא ידיה ומרגניתא בחדא ידיה — פי' כגון אבן שאין לה דמים. וי"א ביניתא ונימא של זרע שאין לה דמים ולא צורך ומפני שהסתירה מהן נתיקרה בעיניהן ופייסוהו להראותה להם.
<b>הערוך ערך בזר א</b>
ומסלקין לצדדין מפני הרעי — תרגום "ויעתק" (בראשית י"ב, ח') ואיסתלק.
<b>הערוך ערך סלק א</b>
<h2>דף קמא.</h2>
מכבש של בעלי בתים — מתירין אבל לא כובשין — יש לכובס שני דפין אחר שיכבשם מקפלם ומניחן ביניהן ועוצרין ונראין יפין וכן פי' בע' כבש.
<b>הערוך ערך מכבש</b>
מכבש של בעלי בתים — מתירין אבל לא כובשין — פי' שני לוחות הם ומשימין ביניהן בגדים וקושרין בחבל, אבל לא כובשים לא יכבשם שם בשבת כלומר לא יקפלם ויניחם שם ויקשרם, וזה שמותר להתיר המכבש לבעל הבית לצורך השבת אבל כובס שאין דרכו להחזיר הבגדים בשבת לא יגע בהן.
<b>הערוך ערך כבש ד</b>
אמר רב יהודה האי פרפלי מידק חדא חדא בקתא דסכינא — שרי — פי' ביום טוב רבא אמר כיון דמשני — אפילו טובא — והלכתא כרבא ביום טוב, ויש מתיר כי האי גוונא אפילו בשבת.
<b>הערוך ערך פרפל</b>
ולמר בריה דרבינא במאי מקנחי ליה — בקורה.
<b>הערוך ערך קר יא</b>
לא ליתיב איניש אפומא דליחיא דלמא מגנדר ליה חפץ — פי' נתגלגל.
<b>הערוך ערך גנדר</b>
כובא — פי' כלי של יין.
<b>הערוך ערך כב א</b>
אמר רבא לא להדק איניש אודרא בפומה דשישא, דלמא אתי לידי סחיטה — פי' לא ידחוק אדם מוכין שרויין בפני אשישא שמא יבא לידי סחיטה.
<b>הערוך ערך הדק</b>
אמר רבא לא ליהדוק איניש אודרא בפומא דאשישה דלמא אתי לידי סחיטה — "ואוהבי אשישי ענבים" (הושע ג', א') תרג' ברם אם יתובון ישתביק להון ויהון דמו לגבר דאישתלי ואמר מילה בחמריה.
<b>הערוך ערך אשש</b>
<h2>דף קמא:</h2>
לא תצא אשה במנעל המרופט — כבר פירשנו בערך מרפט.
<b>הערוך ערך רפט</b>
מנעל המרופט — פי' רפוי שמשתרבב מן הרגל ונופל ממנו. "אם יטעם עבדך את אשר אכל ואת אשר אשתה" (ש"ב י"ט, ל"ו) מכאן ששפתותיהם של זקנים מתרפטות ואינו יכול לקפוץ שפתותיו לטעום החיך המאכל ומשתרבבות ומתרופפות]
<b>הערוך ערך מרפט</b>
מנעל שעל גבי האמום — פי' אמום — דפוס של מנעל.
<b>הערוך ערך אמם</b>
<h2>דף קמב.</h2>
ולנערינהו נעורי — פי' כמו "גם חצני נערתי" (נחמיה ה', י"ג). "התנערי מעפר" (ישעיה נ"ב, ב').
<b>הערוך ערך נער א</b>
ר' יהודה אמר אף מעלין את המדומע באחד ומאה — פי' מדומע — תרומה שנפלה בחולין ונדמעה מעלין אותה אם יש שם מאה ואחד ואומר זו התרומה שנפלה והשאר חולין ומותרין, ואקשינן אמאי, והא קא מתקן טבלא ונמצא עושה מעשה בשבת ופרקינן ר' יהודה כר' אליעזר סבירא ליה, דאמר תרומה בעינא מחתא — פי' תרומה שנפלה בחולין אין מחשבין אותה שנתערבה בכל החולין אלא כאילו נתונה במקום אחד הוא, וכשנוטל ממאה ואחד סאין סאה, אני אומר כי היא התרומה, אבל שאר החולין מתוקנין היו מקודם ולא היו אסורין אלא זו הסאה שנוטלה במקום התרומה שנפלה בלבד, דתנן (תרומות פ"ה מ"ו) סאה תרומה שנפלה לפחות מק' ונדמעו, ונפל מן המדומע למקום אחר, ר' אליעזר אומר מדמע כתרומה ודאי — פירוש סאה תרומה שנפלה לתוך נ' סאין חולין ועוד נפלו מאלו הנ"א סאין סאה אחת לס' סאה חולין, ר' אליעזר סבר הכל אסור, נ' הראשונים וס' אחרונים, שאני אומר הסאה של תרומה עצמה היא שנפלה בס' אחרונים לפי שאין המדומע עולה אלא באחד ומאה ואין באחד מהן מאה בשעת נפילתה בהן. וחכמים אומרים אין המדומע מדמע אלא לפי חשבון — פי' סאה שנפלה לחמשים סאין ונפלו מאלו הנ' סאים לפחות מחמשים מדמעת, אבל אם נפלה סאה לששים סאין עולה לפי שאלו היתה במאה סאין ואחד היתה עולה. פ"א מדמע כתרומה ודאי שחשוב כמו סאה זו כולה תרומה מחתא בעינא. ואין המדומע מדמע אלא לפי חשבון שאם נפל סאה תרומה לחמשים סאין חולין ועכשיו נפל מן המדומע זה לחולין אחרים לפי חשבון מדמע אם נפל ממנו סאה לא נחשוב אותה סאה לדמע אלא אחד מנ' שבה מדמע והשאר הוי חולין. בספרי בפרשת ויקח קורח — "מכל חלבו את מקדשו ממנו" (במדבר י"ח, כ"ט) מכאן אמרו תרומה עולה בא' וק', פירוש תרומת מעשר שנותן הלוי לכהן היא אחד ממאה, אם חזרה לתוך אותן צ"ט מקדשתן, אבל במאה תעלה, והכי מפרש קרא, דכתיב "ממנו" אותה תרומה שהוצאת ממנו מזה הטבל אם חזר לתוכו — מקדשו, ואם למאה חזר — עולה באחד ומאה.
<b>הערוך ערך דמע</b>
<h2>דף קמב:</h2>
היתה עליו לשלשת — מקנחה בסמרטוט — פירוש צואת תרנגולין.
<b>הערוך ערך לשלשת</b>
מקנח בסמרטוט — פירוש חתיכת בגד בלוי.
<b>הערוך ערך סמרטוט</b>
[נעשה] חבית כולה בסיס לדבר האסור — פי' נעשית החבית כן לאבן ואסור להטות החבית כלל. "ירכה וקנה" (שמות כ"ה, ל"א) תרג' ירושלמי בסיס דידה וקנה, "ואת המכונות" (מ"א ז', מ"ג) תרג' ואת בסיסיא.
<b>הערוך ערך בסס א</b>
פעם אחת שכחו דיוסקיא מלאה פירות בסטיו פירוש שני שקים מחוברין ומונחין על החמור, אחד מצד זה ואחד מצד אחר ובלשון ישמעאל אלכרג.
<b>הערוך ערך דיוסק</b>
מנח כפה אכפי ומטלטל — פי' מניח אדם תרווד אכיפי הן כגון (לעיל נ"ז ע"ב) כיפה של צמר פ"א מניח תרווד על עומרין.
<b>הערוך ערך כףגא</b>
<h2>דף קמג.</h2>
מסלק את הטבלא כולה ומנערה — פי' כמו "גם חצני נערתי" (נחמיה ה', י"ג) "התנערי מעפר" (ישעיה נ"ב, ב').
<b>הערוך ערך נער א</b>
מעבירין מעל גבי השלחן פירורין פחות מכזית — פי' ענין חתיכה ושבירה ופרידה ובקיעה.
<b>הערוך ערך פרגא</b>
שיער של אפונין ושל עדשים — פי' הנופות והענפים והתיקים והזמורות והתבן והמוץ של תבואה ושל קטנית כולן נקראין שיער.
<b>הערוך ערך סער ב</b>
שיער של אפונין ושל עדשים — פי' אפונים בלעז ציצירי ובלשון ערבי אלחמץ.
<b>הערוך ערך אפנין</b>
לקנא דמיא — תרג' "מלוא הספל מים" (שופטים ו', ל"ח) לקונא.
<b>הערוך ערך לקן ב</b>
<h2>דף קמג:</h2>
חלות דבש שריסקן — פירוש כשמבקשין לרדות הדבש מן הכוורת חותכין בסכין ומוציאין חלות חלות ושמן ריסוק, כזה שאמרנו (תרומות פ"י מ"ב) תפוח שריסקו ונתנו לתוך העיסה — פירוש עניין כתישה וכתיתה. "משליך קרחו כפתים" (תהלים קמ"ז, י"ז) תרג' מטלק קרחיה פליג היך ריסוקין.
<b>הערוך ערך רסק א</b>
ולא יטפח בשמן — פי' טובל ידו בשמן הנשפך עליו ומאסף השמן.
<b>הערוך ערך טפח ג</b>
אם טמא חלב האשה שלא לרצון — שדם מגפתה טמא, יטמא חלב הבהמה שלא לרצון — שדם מגפת טהור — וזה כמו (חולין ז' ע"ב) דם ניקוף מלשון, "יתנגפו" (ירמיה י"ג, ט"ז).
<b>הערוך ערך גףגא</b>
<h2>דף קמד.</h2>
שהמשקין היוצאין מהן לרצון — טמאין, ושלא לרצון — טהורין, מאי לאו לרצון דניחא ליה — פי' מקבלין טומאה מפני שהן משקין והמשקין אין צריכין הכשר, כדאמרינן (פסחים י"ח ע"ב) שהן עלולין לקבל טומאה.
<b>הערוך ערך רץגב</b>
תותים ורמונים דלאו בני סחיטה נינהו — בסוף גמרא דפרק הנודר מן המבושל (ירושלמי נדרים פ"ו ה"ו) כל דבר שדרכו ליאכל ואין דרך היוצא ממנו ליאכל כגון תותים ומי תותים. פי' בלעז מורי.
<b>הערוך ערך תתגא</b>
<h2>דף קמד:</h2>
סוחטין בפגעין ובפרישין — פי' בלעז פרונגא.
<b>הערוך ערך פגע</b>
סוחטין בפגעין ובפרישין ובעוזרדין — בירושלמי בריש כלאים (ה"ג) ובריש מעשרות (ה"ג) פרישין — אמר ר' יונה איספרגלין, ולמה נקרא שמו פרישין שאין לך מין אילן פריש לקדירה אלא זה בלבד. בן סירא קראן ספרגלין ובלשון ישמעאל ספרגל.
<b>הערוך ערך פריש</b>
תנן התם בריש מעלין פ"ז במקואות (מ"ג) נפל לתוכו יין... ומוחל ושינו את מראיו — פירוש מוחל המים היוצאין מעקל בית הבד עת שנותן קורות בית הבד על הזיתים הטחונים והוא מי זיתים ויש בהן צחצוחי שמן.
<b>הערוך ערך מחל ב</b>
מחל היוצא מעקל בית הבד טמא — פירוש עקל שם הכפיפה שעוצרין בה הזיתים והיא עשויה כמין קופה ואינה כולה גדולה אלא מסורגת כמעשה מצודה ושבכה, ואחר שעוצרין הזיתים ונשאר הגפת שהן הגרעינין של זיתים מכניסין אותן באותו עקל ונסחט מן הגפת כל שמן שנשאר בו ונותנין על העקל ממל שהוא מפרכתא ועוד מפורש בערך לולב.
<b>הערוך ערך עקל א</b>
לפי שאי אפשר בלא ציחצוחי שמן — פירוש לשון סחיטה המה.
<b>הערוך ערך צח א</b>
איכא ביניהו דאתי בתר אצצא — פי'... שדוחקין זה בזה.
<b>הערוך ערך אץ</b>
<h2>דף קמה.</h2>
כבשין שסחטן — פי' כבושין בלעז קומפושטא שמונחין בחומץ או במלח שלא ירקבו.
<b>הערוך ערך כבש ב</b>
<h2>דף קמה:</h2>
ר' יוחנן (דייק) [רייק] מכותא דבבלאי — פי' היינו כותח.
<b>הערוך ערך כתא</b>
אמר רב הני בי מדרי דבבל מהדרי מיא לעין עיטם, והאי כיון דלא שדר שדור לא מצי סליק — י"מ מדרונות של בבל... מהדרי לעין עיטם לנהר שבא"י.
<b>הערוך ערך בי מדרי</b>
כיון דלא שריר שדריה לא מצי סליק — פי' שאין שדרו חזק, "ארץ אשר אבניה ברזל" (דברים ח', ט') תר"י שיררן וברירן.
<b>הערוך ערך שרגטו</b>
אין לך כל רגל ורגל שלא באה בלשת לציפורי — פי' גדוד. ענין חפוש הגדוד שמחפשין את העיר. תרגום "ויחפש" (בראשית ל"א, ל"ה) ובלש.
<b>הערוך ערך בלשת</b>
הגמון וקומון — פירוש שלטונין.
<b>הערוך ערך הגמון</b>
אין לך כל רגל ורגל שלא בא לטבריה הגמון וקומון ובעלי זמורה — פי' בעלי זמורה — שוטרים. וי"א ליצנים כגון זמר.
<b>הערוך ערך בעל</b>
במתאי — שמאי, בלא מתאי — תותבאי — פירוש שמלות "היא שמלתו לעורו" (שמות כ"ב, כ"ו) תרגומו היא תותביה.
<b>הערוך ערך תבגב</b>
"יציץ ופרח ישראל", תני רב יוסף אלו תלמידי חכמים שבבבל שעושין ציצין ופרחים לתורה — פירוש שמגדילין מדרשות.
<b>הערוך ערך צףגב</b>
<h2>דף קמו.</h2>
אין נוקבין מגופה של חבית — פי' מלשון "יגיפו הדלתות" (נחמיה ז', ג') ועוד כדכתיב "ויחבק לו" (בראשית כ"ט, י"ג) תרגום וגפיף ליה, "ונעל הדלת אחריה" (ש"ב י"ג, י"ז) תרג' וגף דשא בתרהא.
<b>הערוך ערך גףגב</b>
אם היתה נקובה — לא יתן עליה שעוה מפני שהוא ממרח — לשון סיכה הוא כמו "וימרחו על השחין", (ישעיה ל"ח, כ"א). סיכה, משיחה, טיחה, מריחה, שיעה ענין אחד הוא.
<b>הערוך ערך מרח</b>
מעשה בא לפני רבן יוחנן בן זכאי בערב ואמר חושש אני לו מחטאת — "חצרים תשב קדר" (ישעיה מ"ב, י"א) תרגומו פצחין דיתבין במדבר ערבאי. "כל צאן קדר" (שם ס', ז') כל ען ערבאי.
<b>הערוך ערך ערב ד</b>
חותלות של תמרים ושל גרוגרות — פירוש כלי שעושין אותו מחריות של דקל וממלאים אותו תמרים לחין ואוכלין אותן לפי שעה, כדאמרינן בהשוכר את הפועלים (ב"מ פ"ט ע"א) כי תניא ההיא בתוחלני מפני שקורין אותן בלשון ארמי תוחלא (חגיגה ט"ו ע"ב) תמרים יבישות כובשין אותם באותן חותלות וכובשין אותן כדי שלא ירקבו ואוכלין אותן בימי החורף, וחתיכה מאותן חותלות קורין חיבוצא (כתובות פ' ע"א) ואלו חותלות ממלאין זבל וזורעין בו זרעונים וקורין אותו פרפיסא, חותל לישנא דרבנן פרפיסא ותוחלא.
<b>הערוך ערך חתל</b>
ושל גרוגרת מתיר מפקיע וחותך — פי' מלשון בקיעה.
<b>הערוך ערך פקע ו</b>
בעו מיניה מרב ששת מהו למיברז חביתא בבורטיא בשבת — פי' מקדח. וי"א רומח.
<b>הערוך ערך ברטיא</b>
דבר תורה — כל פתח שאינו עשוי להכניס ולהוציא — אינו פתח, ורבנן הוא דגזור משום לול של תרנגולין, דעביד לעיולי אוירא ולאפוקי הבלא — פי' נקב חלול עשוי להכנס הרוח ולהוציא החמות, ולול הוא בית התרנגולים שהוא עשוי בנין חלול לקנן בו התרנגולין כדכתיב "ובלולים יעלו" (מ"א ו', ח') שהן חלולים כגון ארובה להיות עולין ויורדין בתוכם.
<b>הערוך ערך לול א</b>
<h2>דף קמו:</h2>
אוסופי ודאי בלול של תרנגולין — לא אתי לאוסופי, משום רחשא — פי' שלא יכנס שם רחש ויאכל התרנגולין. תרגום "שרץ" (ויקרא ה', ב') ריחשא, כגון הנחש והלטאה וכיוצא בהן.
<b>הערוך ערך רחש ב</b>
ושוין שנוקבין בנקב ישן לכתחילה, ואמר רב יהודה משמיה דשמואל אין מותר לפתוח נקב ישן אלא במקום העשוי לשמר — פירוש להוציא היין מן השמרים אבל לחזק — אסור — פירוש היה הנקב בחבית וסתמו שלא יהא שותת, וחלקו רב חסדא ורבא והלכתא כרבא דתניא מסייעתו, ואלו דברי רבא רבא אמר למטה מן היין נמי זהו לשמר — ומותר לפותחו, והיכי דמי לחזק — כגון שניקבה למטה מן השמרים — דמוכחא מילתא שאין אדם עושה נקב בקרקעיתה של חבית להוציא יין ולא לשמר עשאו מפני כשמפנה החבית הופכה על פיה וזה הנקב כיון שסתמו נעשה סיתום זה כגופה של חבית ובטל מלהיות נקוב וחשוב כפתח בית הנסתם בפירוץ פצימין שנסתלק ממנו דין פתח לגמרי.
<b>הערוך ערך חזק</b>
פתח בית סתום — יש לו ארבע אמות, פרץ את פצימיו — אין לו ד' אמות — פי' אלו הפצימין דהשותפין שוו צדדי הפתח לפי שכשקורעין בכותל כדי לעשות פתח משוין הבנין משני צדדין והשווי ההוא נקרא פצים, כאשר פי' בתרגום "וקרעו לו חלוני" (ירמיה כ"ב, י"ד) ופצים ליה חרכין, וכשמסלקין הפתח לגמרי ומבקשין לסתמו פורצין אותו השווי ועושין צדי הפתח אבנים מדורגות כגון לולין ומעלות כדי לחבר הבנין ולא יודע שהיה בכאן פתח, לפיכך אם פרץ פצימיו סילק רשותו לגמרי.
<b>הערוך ערך פצם</b>
גובתא, רב אסר, ושמואל שרי וכו' — פירוש גובתא היא שפופרת של קנה או של עצים שנותנין אותו בנקב של חבית או ביד הנוד של יין להיות מושכין ממנו יין מן החבית או מן הנוד רב — אסר, ושמואל — שרי ואוקימנא לפלוגתייהו בשפופרת חתוכה ואינה מתוקנת להכניסה לנקב, אבל לחתוך דברי הכל — אסור, ואם היתה חתוכה ומתוקנת דברי הכל — מותר להחזירה בנקב החבית או בנוד למשוך יין ממנו. ואני למדתי מפי ר' מצליח גובתא — רב — אסר, ושמואל — שרי — פי' גובתא הוא העפץ שנותן בשפופרת של קנה ואם יהדק אותה אתי לידי סחיטה ואסור ואם ירפה אותה משחת יינו, הני מילי בזה הסתם שהוא של נעורת, אבל אם היא של עץ או של עצם — מותר לו להוציא יין בשבת ומחזיר הגובתא למקום החור של שפופרת של קנה דליכא סחיטה ומותר, וכל המוציא יין מן הכלי בשבת שיש לו שפופרת ויש לו סתם נעורת חייב מלקות והכי מסתברא, וכן למדתי ממנו ז"ל.
<b>הערוך ערך גבתא</b>
האי טרפא דאסא — אסיר — פירוש לשום עלה של הדס בנקב של יין במקום השפופרת אסור משום מרזב שעשוי העלה כמרזב. "והנה עלה זית" (בראשית ח', י"א) תרגומו והא טרף זיתא.
<b>הערוך ערך טרף ו</b>
<h2>דף קמז.</h2>
המנער טליתו בשבת — חייב חטאת — פי' כמו "גם חצני נערתי" (נחמיה ה', י"ג), "התנערי מעפר" (ישעיה נ"ב, ב').
<b>הערוך ערך נער א</b>
אביי הוה קאים קמיה דרבי יוסף, אמר ליה הב לי כומתאי — פי' גאון כומתא — מגבעת רכה שהיא כמלא הראש ואין עולה למעלה מן הראש וכגון זה בפרק השולח גט (גטין ל"ט ע"ב) שקל ההוא גברא כומתא ושדא לאמתא, אמר לה קני הא וקני נפשיך, כלומר קני נפשיך בחליפין.
<b>הערוך ערך כמתא</b>
אביי הוה קאים קמיה דרב יוסף, אמר ליה הב לי כומתאי, הוה איכא טלא עילווה והוה קא מהסס למיתבה ליה, אמר ליה נפוץ שדי, אנן לא קפדינן מידי — פי' מדקדק על עצמו מליגע בו שמתירא מן העון.
<b>הערוך ערך הסם</b>
חזיה דהוה קא מחסס [מהסם] כבר פירשנו בערך הסם.
<b>הערוך ערך חסם מהסם</b>
היוצא בטלת מקופלת — פי' כגון מוכרי כסות שמקפלין (ומפשלין) [ומפשילין] אותן על כתפיהן חייב חטאת וכו' וכן הלכה.
<b>הערוך ערך קפל א</b>
הרטנין יוצאין בסודר שעל כתפיהן — פירוש הרצים יוצאין בסודר שעל כתפיהן מקובץ ולא משולשל בשביל שלא יעכבו לרוץ.
<b>הערוך ערך רטן א</b>
אסור לעשות מרזב בשבת — פירוש כשיעטוף אדם טליתו ויקפל שני קצותיה כמין כרך קיפול ויניחנה על כתיפו השמאלית ויחזור ויקפל שאר הטלית המשולשל בצידו הימין ויניחנה בכתיפו הימין נמצאת טליתו מקופלת מהנה ומהנה מופשלת על כתיפיו וחלל כנגד השדרה ונראה כמין מרזב, וכזה הוא קשר כישי בבלייתא שהיו קושרין שתי כריכות, וקורין אותה כישא וכיסכוסא מאני.
<b>הערוך ערך מרזב</b>
מאי מרזב. אמר ר' זירא כישי בבלייתא — פירוש שמלקטין הבגדים במתניים שקורין בלעז גירונש וכשמלקטן נראין כמרזב. וי"א בלעז גיירא והיינו טיריז שפירשנו במקומו (לעיל צ"ח ע"ב) ועל כן נקראו כישי בבלייתא שמנהג הבבליים לאוגדם, ועיקרו מן כישא דירקא (קידושין מ"ה ע"ב) [עיי' לעיל ק"מ ע"ב].
<b>הערוך ערך כשגז</b>
מסתפגין בלונטית אחת — לונטית היא אלנטית וכבר פירשתי במקומו (לעיל מ' ע"ב).
<b>הערוך ערך לנטית</b>
אבל לא מתעמלין — פי' פושטין ומקפלין זרועותיהן לפניהם ולאחריהם וכן רגליהן על גבי יריכותיהן ומתחממין ומזיעין, והוא כמין מעשה רפואה ואסור.
<b>הערוך ערך עמל א</b>
סכין ומשתמשין אבל לא מתעמלין ולא מתגרדין — פי' גירוד זה חיכוך בכלי, כי הא דתנו רבנן אין גורדין במגרדות בשבת בגוף של אדם, רשב"ג אומר אם היו רגליו מלוכלכות בטיט ובצואה גורד כדרכו ואינו חושש. רב שמואל בר יהודה עבדא ליה אימיה מגרדא דכספא להתחכך בה.
<b>הערוך ערך גרד א</b>
אין מעצבין את הקטן — פי' מושכין איבריו של קטן ומיישב בידו חוליות של שדרה אחת על חברתה, וזה עיצוב מלשון עצבון.
<b>הערוך ערך עצב א</b>
מי שנפרקה ידו או רגלו לא יטרפם בצונן — פי' ערבבם.
<b>הערוך ערך טרף א</b>
<h2>דף קמז:</h2>
לא ימסרנה לאוליירין — פי' שמשים שמשמשין בני אדם שמן כן. ופי' לא ימסור האלנטית לאותן השמשין שהן חשודין בזמה שמא יטמאו לונטית זו בשכבת זרעם, ויש אומרים חשודין לסוחטה ונותנין אותה לאחרים.
<b>הערוך ערך אליירין ב</b>
האוליירין מביאין בלרי נשים — פירוש סדינין לפי שהנשים אין רוחצות בלא סדינין, פ"א צניפות שעל ראשי הנשים.
<b>הערוך ערך בלר ב</b>
סבניתא — אמר ר' יוחנן צריך לקשור שני ראשיה למטה — פי' סדין שמתעטפין בה צריך לקשר שני ראשיה למטה שמא תפול ואתי לאיתויה, למטה מכתפים — צריך להתעטף ולקשר דאי לא מיחזי כמשאוי, ובלעז סנדני (סדין, סודר) בפסיקתא דויהי בשלח פרעה אפילו סבניתא לא הוה יכיל. ירושלמי בפ' במה אשה (פ"ו ה"ד) "המטפחות" (ישעיה ג', כ"ב) סבניין רברבן.
<b>הערוך ערך סבן</b>
שרבוב להו למטה מכתפים — תרג' "וישלחו את ירמיה בחבלים" (ירמיה ל"ח, ו') ושרביבו ית ירמיה, "ובלויי מלחים וישלחם" (שם י"א) ושרבבנון.
<b>הערוך ערך שרבב</b>
אסור לעמוד בקרקעיתה של דמסית מפני שמעמלת ומרפא... כל ימיה של דמסית כ"א יום ועצרת מן המנין... חמרא דפרוגיתא ומיא דדומסית קפחו עשרת שבטים מישראל — ובאבות דר' נתן בסוף פרק רבן יוחנן בן זכאי (פי"ד) הוא אמר אלך לדומסית למקום נאה ומים יפים, והן אמרו נלך ליבנה למקום שתלמידי חכמים מרובין ואוהבין את התורה ונגדל שמנו בתורה, הוא נתמעט שמו בתורה והן נתגדל שמן בתורה, פי' מים חמין שיוצאין מן הקרקע כגון חמי טבריא.
<b>הערוך ערך דמוס ג</b>
חמרא דפרגיתא ומיא דדמסת — פירוש יין של מקום ששמו פרגיתא, ומים של מקום ששמו דמסת טובין הן וערבין ונמשך לב שותה אותן בהן ואינו רוצה להניחן ומתאחר שם, ואותן מקומות אין בהן בני תורה והמתאחר שם זמן הרבה מתקפח ושוכח תלמודו, עיין בערך דמסת.
<b>הערוך ערך פרגיתא</b>
קפחו י' שבטים — תרגום "וערפתו" (שמות י"ג, י"ג) ותקפיח.
<b>הערוך ערך קפח א</b>
אין יורדין לפילומא — פי' — פילומא — בקעה ויש בו מים ותחתיו טיט כמו טפל ואם יבקע ויטבע בו אינו יכול לעלות אלא עד שמתקבצין הרבה בני אדם ומעלין אותו משם, ויש מי שאמר הרוחץ באותה בקעה מצטנן ואותן המים משלשלין מעיו וזה פי' ביקה. פ"א. אין יורדין בפילומא — משום ביקה [פלומה] לשון לעז ממש הנהר פלומי. ביקה — בקיעה עין מובלעת, שמא יבקע הטיט שבתוך המים ויטבע לשם ואינו יכול לעלות משם אלא אם כן מעלין אותו אחרים בטורח. ס"א אין יורדין לקורימא גמ' אין יורדין לקורימא — משום ביקה וכן פי' קורימא — נהר כמו (פרה פ"ח מ"י) קרמיון ופיגה. פ"א קורימא כמו (עירובין כ"ב ע"א) קרמי דאגמיא, אין יורדין לתוכן בשבת שמא יטבע בטיט שבאגם וכולן טעם אחד.
<b>הערוך ערך פלם</b>
<h2>דף קמח.</h2>
דילא — כגון השמש.
<b>הערוך ערך דיילא</b>
אמר ליה זיל גרביה — פי' משכניה, הא תנא דידן, והא שמואל דידן — ולא שמיעא לן, ואת שמיע לך, ולא אתית הכא למימר בדינא גרבאה — פ"א של ר"ח ז"ל. משכהו והביאהו מלשון "פרץ נחל מעם גר" (איוב כ"ח, ד') כלומר הכריחהו כדאמרינן בבנות כותים (נדה ל"ו ע"ב) שילא בר אבינא עבד עובדא כרב וכו' עד אי לא צאית גרריה, הוא סבר אמר גרדיה ופי' הכהו.
<b>הערוך ערך גרב א</b>
כולהו חדא מחיתא מחתינהו — פי' "מעשה אורג" (שמות כ"ח, ל"ב) תרג' עובד מחי.
<b>הערוך ערך מחגד</b>
אתקין רבא במחוזא, דדרו בדוחקא נידרו בדיגלא, דדרו בדיגלא נדרו באגדא, דדרו באגדא נדרו באכפא, דדרו באכפא נפרוש סודרא עליה — פי' דדרו בדוחקא — שמי שהיו רגילין לשאת משאו בדוחק בטורח בין ידיהם כלומר מי שנהוג להוליך הכד בידו לישני בי"ט להקל הטורח. בדיגלא — בעץ שיש לו שני ענפין בראשו כזה Y, באגדא — במוט, באכפא — על הכתף, דדרו באכפא ליכא להקל המשאוי אלא לפרוש סודריה עליה, ואי לא אפשר ליפרוש סודרא עליה משום סחיטה, שרי בלא שינוי.
<b>הערוך ערך גדגג</b>
דדרו באגדא — כבר פירשנו בערך גד.
<b>הערוך ערך דגל ב</b>
דדרו באגדא נדרו באכפא — כבר פירשנו בערך גד — פי' כתף.
<b>הערוך ערך כףגה</b>
<h2>דף קמח:</h2>
ונכסיי בניכתמא — פי' כיסוי שעל הכד.
<b>הערוך ערך נכתם</b>
לא ליתיב איניש אפומא דליחיא, דלמא מגנדר ליה חפץ — פי' נתגלגל.
<b>הערוך ערך גנדר</b>
מונה אדם את אורחיו ואת פרפרותיו — פי' מיני לפתן.
<b>הערוך ערך פרפרת</b>
מפיס אדם עם בניו ועם בני ביתו — פירוש לשון פייס שמפיסין למי יבא חלק זה ובלבד שיהו החלקין שוין, אבל מנה גדולה כנגד מנה קטנה כלומר למי יבא הפייס יטול הגדול — אסור משום קוביא, והיינו דומיא דמשחקין בקוביא דהוי אסמכתא ולא קניא. ורבינו חננאל ז"ל פירש מלשון (פיס) [פיוס] כי ההיא דאמר (לעיל ל"ג ע"א) מי מפיס, וכמו שאמרנו על השכר (פסחים ק"ז ע"א) מיסרו ומפיס, וכבר פירשנו בערך מפיס, "גורלך תפיל בתוכינו" (משלי א', י"ד) תרגום פייסך בינתינן.
<b>הערוך ערך פסגב</b>
ובלבד שלא יתכוין לעשות מנה גדולה כנגד מנה קטנה משום קוביא — פי' מתנין ביניהן תנאי אם אנצחך תתן לי כך וכך ואם תנצחני אתן לך כך וכך, וכי האי גוונא אסמכתא היא ונמצאו כגזלנין לפיכך פסולין, וישוב העולם כגון אומנות ועבודת הארץ.
<b>הערוך ערך קביא</b>
<h2>דף קמט.</h2>
גודא — פי' קיר, "למה פרצת גדריה" (תהלים פ', י"ג) תרגום למה תקפת גודהא.
<b>הערוך ערך גדגה</b>
ת"ר כתב המהלך תחת צורה ותחת דיוקנאות — פי' צורת אדם המצויירת בכותל, הכתב שתחתיו אסור לקרותו. פ"א מציירין כיצד נעקד יצחק ושאר מעשים. "אך בצלם" (תהלים ל"ט, ז') תרג' ברם בדיקנא. פי' גאון דיוקני הוא צורה ועיקר צורת אדם המצויירת בו. איקונין (בר"ר פ"ט) זה צורה המצויירת על הניר או על הסיד, כלומר דיוקני זו שנייה לזו כעין דיופי (עירובין ק"ד ע"א) שהוא כלי שיש לו שתי פיות.
<b>הערוך ערך דיוקן</b>
"אל תפנו אל האלילים", מאי תלמודא... אל תפנו אל מדעתכם — פי' בזמן שאתם מסתכלין בהן אתם מפנין אל מדעתכם.
<b>הערוך ערך פןגא</b>
<h2>דף קמט:</h2>
"שבתה מדהבה"... אומה שהיתה אומרת בעולם הזה מדור והבא מדוד והבא, ואמרי לה הכי מאוד מאד הבא בלא מדה — בויקרא רבה זאת תהיה (פט"ו סי' ט') "שבתה מדהבה" — מלכות שאומרת מוד והבא מוד והבא, רבי אבהו אמר מלכות שהיא מדהבת פניו של אדם בשעה שהוא בא אצלה, רב טביומי אמר על שום פומא דדהבא, רבנן אמרי על שום רישא דדהב.
<b>הערוך ערך מדגא</b>
<h2>דף קנ.</h2>
הולכין לתאטריות ולקרקסאיות... לפקח על עסקי רבים בשבת — בריש מגילת איכה (פי' י"ז) ובהייתי שחוק (פ"ג סי' ה') "ישיחו בי יושבי שער" (תהלים ס"ט, י"ג) — אלו אומות העולם שהן יושבין בבתי קרקסיות ובבתי תיאטריות. בבראשית רבה פרשה פ"ח ויהי כהיום הזה, ר' נחמיה אומר יום תיאטרון [שלהם] היה והלכו הכל לראות. פי' בלשון רומי קורין לנבלה — תיאטרון, קרקסיות — בתי כסאות. בלשון גרמטקא קורין תיאטרון למקום שיושבין שם בגובה ורואין השחוק שעושין למטה בין בבני אדם בין בחיות רעות ועד היום קורין לקוליסיאו — תיאטרון, כי באותן המעלות היו יושבין שם בני אדם זה על גב זה ולא היו מונעין הראייה אחד מחבירו והיו רואין השחוק שעושין למטה. בתי קרקסיות — בתי משתאות של יין, בלשון יון קורין ליין — קרסי. "ונגינות שותי שכר" (תהלים שם) תרג' וזמריהון דאזלין למשתי מרית בבתי קרקסיהון.
<b>הערוך ערך תאטר</b>
בתי קרקסאות ובתי תיאטריות — פירשנו בערך תיאטריות.
<b>הערוך ערך קרקס ד</b>
חשבונות של מילך — פירוש מילך — ארחים כדכתיב "ויבא הלך" (ש"ב י"ב, ד') כלומר מותר אדם לחשב אורחיו הקרואים כדתנן (לעיל קמ"ח ע"ב) מונה אדם ארחיו ואת פרפרותיו. חשבונות של מה בכך — כגון חשבונות של חיילות של מלך, כך וכך הוצאות המלך אלף וכיוצא בו, אמר לו מה בכך כלומר מה הנאה יש לך, וזהו חשבונות שאינן צריכין. פ"א חשבונות של מלך — כך וכך הוצאות המלך, ושל מה בכך — שאמר אדם לחבירו מה הוצאות הוצאת בכך כלומר בזה הבניין, וליטעמיך תקשי לך היא גופה אמרת של מה בכך — מותר, והדר אמרת שעברו — אסור, אלא לא קשיא הא דאית אגרא דאגירא גביה — אסור למימר כך הוצאתי, ליכא אגרא דאגירא גביה — מותר.
<b>הערוך ערך חשב ב</b>
<h2>דף קנ:</h2>
שאם יש שם בורגנין הולך — פי' בורגנין כמו שובכין עשויין לשדות לאצור בהן תבואה ומקום שמצויין בדקי דמיא... פ"א בתים שעושין מחוץ לעיר בפחות פחות מע' אמה ושירים ושם מוכרים מזונות לעוברים ושבים ובלעז בורגו, מגדל בלשון ערבי בורג.
<b>הערוך ערך ברגן</b>
מת נמי משכחת לה למיגד ליה גלימא — פי' לחתוך. וי"א לתפור.
<b>הערוך ערך גדגד</b>
תרגמה רב נתן בר אמי קמיה דרבא בין הגיתות שנו — פי' בימי הבציר שמצוי יין והבדיל, וסלקא שמעתא שאסור לעשות מלאכה עד שיבדיל ואפילו לא אמר אלא המבדיל בין קדש לחול — דיו, וכן אמר רב אשי דהוה בתרא אמרינן מקודש לחול ואפכינן סלתי — כלומר מתעסקין במלאכה, ובא רב אשי למעט שאין צריך לומר כל ההבדלות אבל צריך להזכיר ברכה [בשם] ומלכות דלא גרע מברכת מצות וברכת פירות וכן הלכה.
<b>הערוך ערך גתגא</b>
ואפכינן סילתין — כבר פירשנו בערך גת. פי' בתשובות ואפכינן סילתי — חתיכות עצים ובארץ משך קורין להו סילתין.
<b>הערוך ערך סלת א</b>
<h2>דף קנא.</h2>
אלמא מספקא — שרי, הכא נמי — מספקא שרי — פירוש למה. ויש שפירושו אלא מה. פסחים פ"ק (ב' ע"א) אלמא אור יממא הוא.
<b>הערוך ערך עלמא ב</b>
גוי שהביא חלילין בשבת — לא יספוד בהן ישראל — אמר רב פפא היינו חליל היינו אבוב ואמאי קרי ליה חליל דחלי קליה (ערכין י' ע"א) פי' בע' אבוב.
<b>הערוך ערך חלגה</b>
אמר עולא בעומד באיסרטיא — פי' שאין דרך לקבור במסילה. פי' סרטיא בלעז אסטרדא מקום שהולכין שם רבים תדיר והוא דרך המלך.
<b>הערוך ערך סרט ג</b>
<h2>דף קנא:</h2>
מטילין אותו על החול בשביל שימתין — שיתלחלח המת בחול ולא יסריח.
<b>הערוך ערך מתן א</b>
קורה שנשברה סומכין אותה בספסל או בארוכת המטה.
<b>הערוך ערך ארך ג</b>
עושין כל צרכי המת גמ' כל לאיתויי מאי — לאיתויי הא דת"ר מביאין כלי מיקר — פי' גללתא יקירתא.
<b>הערוך ערך קר טז</b>
אין מאמצין את המת... וכל המאמץ עם יציאת נפש הרי זה שופך דמים — פי' סותמין עיני המת לאחר מיתה כדי שלא יהו עיניו פתוחות, כענין שנאמר "ויוסף ישית ידו על עיניך" (בראשית מ"ו, ד').
<b>הערוך ערך אמץ א</b>
המעמץ בשעת יציאת נפש — פי' כמו "עוצם עיניו" (ישעיה ל"ג, ט"ו)]
<b>הערוך ערך עמץ</b>
לילית — פי' כמו "אך שם הרגיעה לילית" (ישעיה ל"ד, י"ד).
<b>הערוך ערך ללית</b>
כי בגלל הדבר הזה — תנא דבי ר' ישמעאל גלגל הוא שחוזר בעולם — ובויקרא רבה פרשת אשרי משכיל אל דל (פל"ד סי' ט') אמר ר' איבו כתיב "נתון תתן לו" (דברים ט"ו, י') וכתיב "כי בגלל הדבר הזה" — גלגל הוא והוא עובר על הכל. העולם הזה דומה לגלגל אנטליא, וכבר פירשנו אותו בערך אנטל.
<b>הערוך ערך גלגל ד</b>
"והככבים" — אלו הלסתות — "ויכה את מיכיהו על הלחי" (מ"א כ"ב, כ"ד) תרגומו על ליסתיה, "ושמתי חחי באפיך" (מ"ב י"ט, כ"ח), "ולחיי למורטים" (ישעיה נ', ו').
<b>הערוך ערך לסת</b>
אפילו מלא כאכסנא דגרדאי אוקומי קא מוקים — פירוש אפילו עושה המכחול כמנור אורגים, ותרגום "היתד הארג" (שופטים ט"ז, י"ד) אכסן דגרדאי, וכן תרגום "כמנור אורגים" (שמואל א י"ז, ז') אכסן דגרדאי.
<b>הערוך ערך אכסן</b>
<h2>דף קנב.</h2>
טור תלג — פי' ההר כיסהו שלג, דימה ראשו של אדם להר כלומר כסה ראשו השיבה. סוחרנוהי גלידין — סביבותיו שהן הלחיים נעשו גלידין והוא הקרח שנקרא גליד כלומר הלבין הזקן כקרח, כלבוהי לא נבחין — הגרון והלשון אין מרימין קול, טחנוהי לא טחנין — ככי שהן השינים אינן טוחנין המאכל.
<b>הערוך ערך טרגג</b>
אדלא אבדן בחישנא — פי' הזקן שאינו מביט מה שבפניו מתירא שמא יכה ראשו באבן או בכיוצא בה וממשמש בידיו ונראה כאלו ממשש בדבר שאבד וזהו כמין משל, הזקן ממשש מה שלא אבד. וי"א מה שלא אבדתי אני מבקש שממשש במשענתו אילך ואילך בשביל שלא יכשל כאדם שמבקש אבידתו.
<b>הערוך ערך בחש ב</b>
טבן תרתי מתלת — פי' דרך הזקנים שאין יכולים להלך בלא מקל.
<b>הערוך ערך מקל</b>
אמרי במערבא ינקותא — כלילא דורדא, סיבותא — כלילא דחילפי — פירוש מיני קמשונים.
<b>הערוך ערך חלף ג</b>
דוק בככיך ותשכח בנגריך — פירוש — טחון בככי — בשנים, כלומר אכול כדי שיהא בך כח להלך ברגליך.
<b>הערוך ערך דוק</b>
דוק בככיך ותשכח בנגריך — פי' רגלים.
<b>הערוך ערך נגר ב</b>
שרי שקיך ועייל בי נהמא — פירוש פתח פיך ואכול לחם, "ועתה הנה פתחתיך" (ירמיה מ', ד') תרגומו הא שריתיך.
<b>הערוך ערך שר יג</b>
אמר ליה ההוא גואזא לר' יהושע בן קרחה — פי' גואזא חתוך הערוה והוא סריס, "ויקרא מלך ישראל אל סריס אחד" (מ"א כ"ב, ט') תרג' לגואזא חד, "ויתן לה המלך סריס אחד" (מ"ב ח', ו') "לקח סריס אחד" (שם כ"ה, י"ט) תרג' גואזא.
<b>הערוך ערך גוז</b>
ר' יהושע בן קרחה — הוא בן ר' עקיבא הקרח כגרסינן התם (בכורות נ"ח ע"א) אמר לו ר' יהושע בנו של ר' עקיבא לר' עקיבא.
<b>הערוך ערך קרח</b>
ברחא קרחא — כלומר עז זכר שהוא קרח והוא שעיר עזים, וי"א איל. "וממכלאותיך עתודים" (תהלים נ', ט') תרגום ומן עדרייך ברחי, "ודם עתודים אשתה" (שם פסוק י"ג) תרג' ודמא דברחי.
<b>הערוך ערך ברחא</b>
איקא שליפא בתמניא זוזי — פירוש כל אלו דברי סריס הן שבקש להודיעו כי השלוף ביותר יוקר מן הקרח. ברחא קרחא — בארבעה עור כבש גדול — בארבע כספים, איקא שליפא — בתמניא, עור תיש נתוק הבצים — בשמונה לצורך נוד של שמן, ויש אומרים הבשר של איקא מוטב מברחא.
<b>הערוך ערך אקא</b>
שליפא תוכחה — פי' סריס שנשלפו ונתקו ביציו אתה מוכיחני ויש אומרים הכי אמר לו סריס תוכחה אני עושה עמך ולא מצות.
<b>הערוך ערך שלף ב</b>
קרובים נעשו רחוקים — ובויקרא רבא פרשת זאת תהיה פרשת וזכור (פי"ח סי' א') רחוקות נעשו קרובות — אילין עיניא דהוו חמיין מרחיק כדו את מקריב לית אינון חמיין, קרובות נעשו רחוקות — אילין אודניא דהוו שמעין בחד זמן, כדו את מקריב במאה זמנין לית אינון שמעין.
<b>הערוך ערך קרב ב</b>
"אם יטעם עבדך את אשר אוכל ואת אשר אשתה" (ש"ב י"ט, ל"ו) מכאן ששפתותיהן של זקנים מתרפטות — [פי' רפוי] ואינו יכול לקפוץ שפתותיו לטעום החיך המאכל ומשתרבבות ומתרופפות.
<b>הערוך ערך מרפט</b>
שפתותיהן של (צדיקים) [זקנים] מתרפטות — כבר פירשנו בערך מרפט.
<b>הערוך ערך רפט</b>
"גם מגבוה ייראו" — שאפילו גבשושית קטנה דומה עליו כהרי אררט — פי' גבשושית תל קטן של עפר.
<b>הערוך ערך גבשוש</b>
"וחתחתים בדרך" — בשעה שמהלך בדרך נעשה לבו תוהים תוהים — כמו "תוה וקם בהתבהלה" (דניאל ג', כ"ד), "ויחרד" (בראשית כ"ז, ל"ג) תרגומו ותוה.
<b>הערוך ערך חת ב</b>
"וחתחתים בדרך" — בשעה שהלך בדרך נעשה לבו תוהים תוהים — בויקרא רבה פרשה וזכור את בוראך (פי"ח סי' א') "וחתחתים בדרך" רבי אבא בר כהנא אמר חיתתו של דרך נפלה עליו. רבי לוי אמר התחיל מתווה תווהים בדרך, אמר עד אתר פלן אית ביה מהלך עד אתר פלן לית ביה מהלך. "ויחרד יצחק חרדה" תרגומו ותוה יצחק תיוהא.
<b>הערוך ערך תוה</b>
וינאץ השקד" — זו קליבוסת — פי' קליבוסת בין הפקקלות כמו תרבא דאקליבוסתא, דגרסינן בפ' גיד הנשה בגמ' ונוהג בשליל (חולין צ"ג ע"א) אמר שמואל האי תרבא דאקליבוסתא אסיר וזהו חלב שעל הכסלים.
<b>הערוך ערך קליבוסת</b>
<h2>דף קנב:</h2>
הנהו קפולאי דהוו קא קפלי בארעא דרב נחמן בר יצחק — פי' חופרים.
<b>הערוך ערך קפל ו</b>
נחיר בהו [רב אחאי בר יאשיה... נחיר בן] גברא — פי' נהים.
<b>הערוך ערך נחר ג</b>
אובא טמיא — פירוש ר"ח ז"ל אובא טמיא שם ע"ז והיה שם שד והשד עונה לו ולשד היו עובדין כדכתיב "יזבחו לשדים לא אלוה" (דברים ל"ב, י"ז) והשדים משיחין כדמפורש בפ' אין דורשין (חגיגה ט"ז ע"א) ו' דברים נאמרו בשדים שלשה כבשר ודם ושלשה כמלאכי השרת, אוכלין ושותין ופרין ורבין ומשיחין כבני אדם וכו', ומצאנו סיוע לדבריו בריש פ"ק דכריתות (ג' ע"ב) עולא אמר בעל אוב דקתני במקטר לשד.
<b>הערוך ערך אובא</b>
אובא טמיא היכי אסקיה לשמואל — בנגירא — פי' בכישוף.
<b>הערוך ערך נגר ד</b>
<h2>דף קנג.</h2>
אחים לי בהספדאי, דהתם קאימנא... הא דמחמי ליה וחיים — פרוש ענין נעימות קול וביסום.
<b>הערוך ערך חם ה</b>
<h2>דף קנג:</h2>
תניא, ר' אליעזר אומר בו ביום גדשו סאה — פי' בו ביום שהושיבו את ר' אלעזר בן עזריה בראש גדשו סאה, כלומר מדת הסאה ו' קבים והיא מחוקה והוסיפו מדבריהם רבותינו כמה דברים כגון הגדישה שהיא יתירה על העיקר והדברים שהוסיפו מהן להיתר ומהן לאיסור והכל להיות העיקר שמור ומוזהר, והוא כגון זה ששנינו נותן כיסו התירו לו לתתו לנכרי שלא יביאהו בעצמו ויחלל שבת, זה וכיוצא בו להיתר, ולאיסור כל גזירות שגזרו מקצת מן המותר לעשות גדר לנשאר שהוא אסור מן התורה. ור' יהושע אומר בו ביום מחקו סאה — פי' העמידו כל דבר על עיקרו לא פחתו ולא הוסיפו אלא התירו העיקר המותר מן התורה ואסרו העיקר שהוא אסור מן התורה, שאילו באו להוסיף על דבריהם חוששין שמא יפסדו גם דברי תורה שהן העיקר שיבא אדם להרהר ולומר כשם שזה אינו מן התורה אלא מדרבנן כך זולתי זה יש מן המצוות האחרות מדרבנן כמותן ובאו לגדור ונמצאו פורצין. ירושלמי בריש שבת (פ"א ה"ד) ר' אליעזר אומר בו ביום גדשו סאה — לחבית שמליאה אגוזים כל מה שאתה נתן בהן שומשמין מחזקת — פירוש הוסיפו גזירות לגדור גדירות. ר' יהושע אומר בו ביום מחקו סאה — לא הוסיפו ולא גרעו אלא התירו המותר ואסרו האסור — לחבית מליאה שמן אם יתן לתוכה מים מקיאה השמן.
<b>הערוך ערך מחק</b>
המחמר אחר בהמתו בשבת, בשוגג — חייב חטאת — פי' מנהיג בהמתו ועליה משאוי — חייב, ודמי מנהיג בהמה טעונה כנושא משאוי על כתיפו, דכתיב "לא תעשו כל מלאכה אתה ובהמתך" הקיש בהמתו לו.
<b>הערוך ערך חמר א</b>
<h2>דף קנד:</h2>
כי קאמר רב הונא בקרני דאומני, דלא חזיא ליה — פירוש הוא שמוצצין בו הדם (ואפילו) [ואסירו] לטלטלו בשבת.
<b>הערוך ערך קרן ב</b>
בשליפי זוטרי — פי' טעונות קטנות שיכול לשמט הכרים מתחתיהן.
<b>הערוך ערך שלף ה</b>
היתה בהמתו טעונה טבל ועששית — בילמדנו (תנחומא וארא סי' י"ד) "ויהי ברד ואש מתלקחת בתוך הברד" (שמות ט', כ"ד) כחדין עששיתא דמיא ומשחא מתערבא כחדא ונורא דליק מן גוויהון.
<b>הערוך ערך עששית</b>
התם בבלוסא — פירוש חתיכות גדולות של זכוכית, ויש אומרים שהוא לשון ערבי כדכתיב (יחזקאל כ"ז, י"ט) "ברזל עשות". וי"מ בולוס — גל
<b>הערוך ערך בלס ב</b>
דייקא נמי דקתני — כלומר הוה מדקדק.
<b>הערוך ערך דק ג</b>
כשהדביש למאי חזי — לכתיתא דגמלי — פירוש נמאס והופסד.
<b>הערוך ערך דבש</b>
כשהדביש למאי חזי — לכותיתא דגמלי — פירוש כתית — מורסא.
<b>הערוך ערך כתית א</b>
מצטרו זיקי — פי' הנודות מתבקעין שהדבש בהן כדכתיב "וילכו ויצטיירו" (יהושע ט', ד').
<b>הערוך ערך מצטרו</b>
יתיר חבלים ויפלו שקים — מצטרו זיקי — פי' ענין בקיעה כדכתיב (שם) "ומבוקעים ומצוררים".
<b>הערוך ערך צר ד</b>
מאי לאו בחבר גואלקי — פי' אביי אשכחיה לרבה דקא משפשף לבריה אגבא דחמרא — שיפשוף, כדאמרינן (יומא פ"ח ע"א) ואם מבערב ישפשף, כלומר יוליך ויביא ידו על גופו כדי שיוסר מעליו טינוף הקרי, כן רבה היה מעלה ומוריד בנו כעין שיפשוף על גבי החמור מן הצד, לא על גופו של חמור כעין רכיבה אלא היה מושיבו על גב החמור והתינוק מגנדר ונחית ואביו מחזיק בו ומחזירו שלא יפול לארץ אמר ליה אביי משתמש מר בבעלי חיים — כלומר המשתמש בבעלי חיים עובר משום הא דתנן (ביצה ל"ו ע"ב) ולא רוכבין על גבי בהמה. השיבו רבה אינו על שדרו של חמור אלא בצידי החמור אני משפשף וצדדין לא גזרו רבנן, מדתנן מתיר חבלים והשקים נופלים, מאי לאו — בחבר גואלקי, ולא גזרו רבנן — פירוש חבר גואלקי — כשטוענין הבהמה מביאין שק וטוענין אותו מצד האחד ושק האחר מצד השני ומביא חבל וקושרן ומחברן ומשרבבן בצידי הבהמה, וכשמבקשין לפרק משואן מגביה השקין לרפרף קשר החבל להיות נוח להתיר ומתיר ומניח השקים והן יורדין מצידי הבהמה ונופלין לארץ, נמצא מגביה ומוריד השקים בצידי החמור כאשר אגביה אני את בני על גב החמור והוא יורד בדרך שישפוף, אמר ליה אביי אינו אומר מתיר החבלים בחבר גואלקי אלא באבר גואלקי, כדתנן (עירובין נ"ב ע"ב) כיצד מאברין את הערים ומפרשינן ליה (שם נ"ג ע"א) מלשון אבר, כן מוסיף כמו אבר בגואלקא והוא למעלה כדאמרינן בפרק לא יחפור (ב"ב כ"ד ע"ב) באברורי הוו יתבי ופי' אברורי למעלה מן המשאוי כגון שהיה צד המשאוי האחד כבר והשני קל ורצונו להשוות המשאוי שלא יהא אחד מהן מטרטן ומוסיף על הצד הקל [דבר] להשוות המשקל שלא יהא אחד מהן מכריע, ועליו אמרה משנתינו מתיר חבלים וקשרים והשקים נופלים שהקשר למעלה הוא ואין צריך להגביה שק ולא להוריד אלא כשמתיר החבל נופלין אבר גואלקי נמצאו גואלקי על צידי הבהמה ואבר זה על גואלקי נמצא אבר זה צדי צדדים. אי נמי בגואלקי דגואלקי עצמן אינן קשורין בחבלים אלא כמנהג שהיה לאורחין המהלכין בדרכים שעושין בראשי השקים כמין קרסים ולולאות מן החבלים ומכניס הקרסים בלולאות. אי נמי לולאות בלבד ומכניס בהן עץ ומחברן וכשרוצה לפרקן מושך העץ ההוא והן נופלין ונקרא העץ ההוא לכתא ואינו מגיע לצדדין ואותו האבר נמי שמוסיפין על המשאוי הוא צידי צדדין והוא מותר, אבל הצדדין אסורין.
<b>הערוך ערך חבר א</b>
מאי לאו בחבר גואלקי — פי' שקים.
<b>הערוך ערך גאלק</b>
אי נמי בליכאתא — כבר פירשנו בערך חבר גואלקי.
<b>הערוך ערך לכתא</b>
התם בגוזא פרסיכנא — פי' נטיעים שטוחים אילך ואילך פרוסים כעין דלת... פ"א מחיצה אחת שבאילן כשרה, לאו דחק באילן וסיכך על גביו ולא דכייפיה אלא מענפיו היוצאין לחוץ ומעובי שבו עשה מחיצה שלישית לסוכה, דיכול לינטל האילן ועומדת הסוכה ומשום הכי — מותר, אבל צדדין ליכא למשמע מיהא. ובסוף הלכה (קנ"ה ע"א) אלא לינחיה אגוזאי וכי סליק לא לינח כרעיה אגואזי אלא אקנה. בלשון ערבי קורין לקורות גוזאין, ועוד פי' מזה בערך אמדלא.
<b>הערוך ערך גז יא</b>
<h2>דף קנה.</h2>
דרגא דאמדלא לא מנחיה אדיקלא — פי' סולם העשוי לעלות בו בערסל והוא שכתוב (ישעיה א', ח') "כמלונה במקשה" והוא מלונה לשומרי פירות. ודקדק רב אשי מזו ההלכה שאסור להניח הסולם על הדקל ולעלות בו שנמצא משתמש בצידי האילן ואסור. ופי' שאם יחקוק באילן ויניח באותה חקיקה גוזאי שהן עצים ויניח באותן העצים הסולם נמצא הסולם נתון בעצים כמין הכלכלה ביתד — שרי, וגם אסור להניח רגלי העולה באותו סולם בעצים הנעוצים באילן מפני [שהן צדדין והצדדין אסורין, וכי אינו מותר לו להשתמש ולעלות אלא בקנים שהן] מעלות הסולם והן שליבותיו שהן ודאי צדדי צדדין.
<b>הערוך ערך אמדלא</b>
מתירין פקיעי עמיר לפני בהמה — כבר פירשנו בערך כף. פ"א פקיעי עמיר — אגודות פקיעין ב' אגודות בפקיע, כפין — ג' אגודות בכף.
<b>הערוך ערך פקע ב</b>
מפספסין את הכיפין — פי' מפרכין כעין פתות לרככן להיות נוח לאכילה כמו (עוקצין פ"א מ"ה) כל ידות האוכלין שבססן בגורן.
<b>הערוך ערך פספס</b>
מפספסין את הכפין — פי' בגמ' אמר רב הונא פקיעין הן הן כפין. פקיעין — תרי — פי' בשתי מקומות מקושר, כפין — תלתא — בשלשה מקומות מקושר.
<b>הערוך ערך כף ג</b>
אבל לא את הזירין גמ' זירין דארזי — פי' כשמתגדלין ומתקשין נקראין דארזי והן אחד אחד ואינן נאגדין באגודה ואם אגדן בחזקתן עומדין הזירין שלש באגודה, אבל לא את הזירין — אגודה של עשבים הן גדולות בשלשה, וכגון זה פי' רבינו האי ז"ל.
<b>הערוך ערך זרגא</b>
אין מרסקין לא את השחת — פירוש עניין כתישה וכתיתה. "משליך קרחו כפיתים" (תהלים קמ"ז, י"ז) תרג' מטלק קרחיה פליג היך ריסוקין.
<b>הערוך ערך רסק א</b>
<h2>דף קנה:</h2>
מה חרובין דאשינא אף שחת דאשינא — פי' אשין — קשה.
<b>הערוך ערך אשן א</b>
אספסתא בעילי זוטרי — [עיירים], "ועירים עשרה" (בראשית ל"ב, ט"ז) תרגום ועילי עשרה.
<b>הערוך ערך עלגו</b>
אין אובסין את הגמל — פי' אובסין — מפטמין, כדכתיב "וברבורים אבוסים" (מ"א ה', ג') והוא שמאכיל את הגמל הרבה.
<b>הערוך ערך אבס</b>
אין ממרין את העגלים — פירוש שמלעיטין בידו לגרונן למקום שאינה יכולה להחזירו להשליכו לחוץ, מלשון "שור ומריא" (ש"ב ו', י"ג) ותרגומו פטימא.
<b>הערוך ערך מרגו</b>
אין ממרין את העגלים אבל מלעיטין. גמר' אמר רב יהודה המראה — למקום שאינה יכולה להחזיר, הלעטה — למקום שיכולה להחזיר.
<b>הערוך ערך לעט א</b>
יוני רודסיות — עיין בערך יון.
<b>הערוך ערך רדס</b>
יוני הרדסיות — (חולין קל"ט ע"ב) מאן דתני הירודסיות — על שם הירודוס — פי' הירודוס המלך הביא יונים מן המדבר וגידל אותם ביישוב ונקראו על שם הירדסיות, ומאן דתני רודסיות — על שם המקום שהביאם משם.
<b>הערוך ערך יון</b>
איזו היא המראה ואיזו היא הלעטה — המראה מרביצה ופוקס את פיה ומאכילה כרשינין ומים בבת אחת — פי' פותח את פיה כגון פוקסת.
<b>הערוך ערך פקס א</b>
אין גובלין את הקלי — פירוש לוקחין שעורין שלא הביאו שליש ומייבשין אותן באש וטוחנין אותן ואותו קמח גובלין אותו ואוכלין אותו כשהוא חי.
<b>הערוך ערך קלגג</b>
<h2>דף קנו.</h2>
(והכי) [והיכי] משני אמר רב חסדא על יד על יד — פירוש מעט מעט.
<b>הערוך ערך עלגא</b>
בוחשין את השתות — פי' מערבין את השתית במים ושותין אותו. פ"א נותן השתות שהוא קלי בכלי ונותן בו חומץ ומערבנו שתי וערב.
<b>הערוך ערך בחש א</b>
ושוין שבוחשין את השתות בשבת ושותין זיתוס המצרי — ובפרק אלו עוברין בפסח (פסחים מ"ב ע"א) חומץ האדומי וזיתוס המצרי. גמר' מאי זיתוס המצרי תני רב יוסף תילתא שערי תילתא קורטמי ותילתא מלחא.
<b>הערוך ערך זיתוס</b>
לוי בריה דרב הונא בר חייא אשכחיה לגבליה דבי נשיאה, דהוה גביל וספי לתוריה, בטש ביה — פי' בעיטא שהיא רפיסה ברגל.
<b>הערוך ערך בטש</b>
מהן לפרק אמר ליה מותר — פי' ליקח מלפני בהמה זו ולהניח לפני בהמה אחרת. פ"א לפרק טעינה בשבת, כגון (סנהדרין קי"א ע"ב) מפרק עול שמים. פ"א לפרק — להתיר פקיעים.
<b>הערוך ערך פרק ב</b>
נהיר וחכים — פי' זכרן וחכם.
<b>הערוך ערך נהר ד</b>
הסתכלתי באסטגנינות שלי... צא מאסטגנינות שלך, אין מזל לישראל — פי' ענין מזל הן.
<b>הערוך ערך אסטגנין</b>
אצטגנין — כבר פירשנו בערך אס.
<b>הערוך ערך אצטגנין</b>
<h2>דף קנו:</h2>
אשכח בה חויא דפסיק שדי בתרי גובי — פי' חתיכות.
<b>הערוך ערך גבגי</b>
מדר' עקיבה נמי אין מזל לישראל, דרבי עקיבה הוה ליה ברתא אמרו ליה כלדאי — פי' חוזים בכוכבים.
<b>הערוך ערך כלדאי</b>
ההוא יומא דעיילא לגנא טריק לה חיויא ומתה — פי' לשון נשיכה.
<b>הערוך ערך טרק ב</b>
וקם ואתא שקלתיה לדסתנא דיהביתו לי, יהביתיה ניהליה — פי' דסתנא — חלק.
<b>הערוך ערך דסתן</b>
סליק פסק קיבורא בשיניה — פי' סנסני תמרה שהן מכבדות של תמרה]
<b>הערוך ערך קבר ד</b>
כרכי דזוזי — כבר פירשנו בערך (כד) [בד] (לעיל י"ט ע"ב).
<b>הערוך ערך כרך ב</b>
אקילקליתא — "שער החרסית" (ירמיה י"ט, י"ב) תרג' תרע קיקליתא, "חבקו אשפתות" (איכה ד', ה') תרג' גפיפו קיקליתא.
<b>הערוך ערך קקל ב</b>
<h2>דף קנז.</h2>
אבל לא בעצים שבמוקצה — התם בארזי ואשוחי, דמוקצה מחמת חסרון כיס נינהו, דאפילו ר' שמעון מודה — פי' ארזי ואשוחי עצי ארזים וברושים העשוין לקורות שאין דעתו של אדם להסיקו וגמר והקצה אותן.
<b>הערוך ערך ארז</b>
אשוחי וארזי — כבר פירשנו בארז, פ"א אשוחי — עצים מן אילן ששמו שוח והן יפין ומתוקנין למלאכה דומיא דארזי, פ"א אשוחי וארזי, אשוחי — ארזים נקבות, ארזי — ארזים זכרים.
<b>הערוך ערך אשוחי</b>
אין משקין את המדבריות אבל משקין ושוחטין את הביתות — אלו הן הבייתות הלנות בעיר והמדבריות הלנות באפר.
<b>הערוך ערך בייתות</b>
פוקקין את המאור — פי' מניחין בגג או בכותל מקום פתוח כגון זרת הן חסר הן יתר ליכנס ממנו אור ונקרא מאור.
<b>הערוך ערך אור</b>
ופקקו את המאור בטפיח — פירוש כמין דלי.
<b>הערוך ערך טפיח</b>
קשרו את המקידה בגומי — בר"ג דפ' ואלו נאמרין (סוטה ל"ב ע"ב) ובמה היתה שותה — במקידה של חרש, ובפ"ב בסוטה (ט"ו ע"ב) היה מביא פיילי של חרש חדשה, שמע מינה דבר אחד הן.
<b>הערוך ערך קדגג</b>
הלקיטי קטנה היתה בין ב' בתים — פי' מלשון תל המתלקט (לעיל ק' ע"א) הוא כמין קיר חוצץ בין שני בתים.
<b>הערוך ערך הלקט</b>
<h2>דף קנז:</h2>
אמר רב יהודה אמר רב הלקטי קטנה היתה בין שני בתים וגגית סדוקה היתה מונחת על גבן... לידע אם יש [שם] בגגית פותח טפח — פירוש כמין כלי פתיא סדוק או כמין כפישה מפולשת והיה קבוע בכותל חלול פתוח.
<b>הערוך ערך גגית א</b>
אודנא דמיא — פי' אודנא — אבטי של מים. וי"ס כתוב בהן אנונא דמיא.
<b>הערוך ערך אודנא</b>
אוונא דמיא — כבר פירשנו בע' אודנא.
<b>הערוך ערך אוון</b>
אמר ליה מתעסק בעלמא אנא — "עת לכל חפץ" (קהלת ג', א') תרג' עידן לכל עיסקא.
<b>הערוך ערך עסק ב</b>
